עושים עסקים. שרי החוץ של האיחוד האירופי ואירן
עושים עסקים. שרי החוץ של האיחוד האירופי ואירןצילום: Francois Lenoir , רויטרס

כמה טוב להרגיש חלק מאירופה. אחרי שבוע של קובלנות על ההחלטה האירופית לסמן את תוצרת יו"ש והגולן, יכולנו להביע סולידריות עם פאריז המוכה, ולדחוק לשוליים את הפיגוע הרצחני בעתניאל.

גם ראש הממשלה בנימין נתניהו וגם הנשיא ראובן ריבלין הזדרזו להכריז שמבחינת האסלאם הקיצוני, גם ישראל וגם אירופה משמשות מטרות לאיבה בלתי מוסברת.

במידה מסוימת, התגובה התומכת הזאת הייתה מוצדקת. ביטויי שמחה לאיד לא היו במקומם, והרגשת ההזדהות מתבקשת לגבי כל קרבן של טבח נוראי. אבל כדאי שלא נשגה באשליות: בסוגיית הטרור, אנחנו ואירופה בסירה אחת כשם שיונה הנביא והמלחים היו בסירה אחת. ההבדל הוא שהממסד האירופי לא יטרח להטיל גורלות לפני שהוא זורק אותנו מהספינה, מתוך תקווה שהדבר יפייס את הכרישים.

בעוד אירופה מחליטה על סימון המוצרים כדי לפגוע בכלכלת יו"ש, משלחות סחר אירופיות גודשות את טהרן מתוך תקווה לרווחי עתק. האיראנים נתפשים גם כמשענת צבאית מול האיום של דאעש. ראש הפרלמנט האירופי מרטין שולץ שיבח את איראן כגורם של יציבות באזור רווי באי-יציבות. זהו אותו שולץ שב-2014 גרם ליציאה הפגנתית של סיעת הבית היהודי ממליאת הכנסת, לאחר שביכה בנאומו את המציאות שבה כביכול על כל 17 ליטרים של מים שניתנים לפלשתינים מקבלים המתנחלים שבעים ליטר. מבחינתו, מדינה שמחמשת את חיזבאללה עד לכדי 160 אלף רקטות המכוונות נגדנו, והמבקשת לבנות את הכוח הצבאי של ארגון החמאס, היא גורם של יציבות.

לפני שהממסד האירופי יאמץ את הרעיון שאירופה וישראל הן אחיות לגורל, הוא כבר מתחיל לאמץ את התפיסה שאירופה והקצב בשאר אסאד הם אחים לגורל. אם למישהו נותרו אשליות, באה שרת החוץ השבדית מרגו וולסטרום וקשרה בין העימות הישראלי פלשתיני לפיגועי דאעש בפריז. לכן לא כדאי לנו לבנות על שיפור מיידי של יחסינו עם האיחוד האירופי כתוצאה מהפיגוע הנוראי בפריז.

בזכות הפירוד האירופי

אז חזרנו לשאלה איזו מדיניות יש לנקוט כלפי הצעד האירופי של סימון תוצרת יו"ש. בוודאי נכון לתמוך בצעדים משפטיים נגד ההחלטה האירופית, למשל באמצעות ארגון הסחר העולמי. אבל טבעם של צעדים כאלו שהם עלולים להימרח שנים עד שתהליך הערעורים מסתיים. זו אמנם סיבה טובה להתחיל בהם כבר עכשיו, אבל הפירות - אם נקצור אותם - יגיעו רק בעתיד הרחוק.

כמענה מיידי, הייתי מציע למדינת ישראל לשתף פעולה עם אותם גורמים במדינות אירופה השונות המבקשים להחליש את סמכותה של בריסל על המדינות החברות באיחוד, וגם עם אלה הלוחצים לפרוש לחלוטין מהאיחוד. מדינית, עדיף לנו להתנהל בנפרד מול כל חברה באיחוד מאשר להתנהל מול משרד חוץ אירופי מאוחד. הייתי ממליץ אפילו על מיתוג תוצרת יהודה שומרון והגולן ככלי בידי הצרכן האירופי, שיוכל לרכוש אותה כאקט של מחאה נגד מסגרת האיחוד האירופי.

הפעילות הזאת כדאי שתתבצע באמצעות גורמים מתווכים, בדיוק כפי שפועלים האירופים כאן. האירופים מסייעים לארגוני שמאל קיצוני בישראל - כגון יש דין, אל-חאק, עדאללה וכו', בצורה עקיפה. ממשלה אירופית מעבירה כסף לארגון בלתי ממשלתי אירופי, שמגלגל את הכסף הלאה לארגון ישראלי שהאיחוד חפץ ביקרו. עלינו לעשות את אותו תרגיל, ואז להצטדק בפני האירופים שאנו פשוט מבקשים לחזק את הקשרים בין החברה האזרחית בישראל למקבילתה באירופה, ממש כמו שהם עושים.

יש אנשים שאני מכבד את דעתם, כגון שגרירנו לשעבר בצרפת ואיטליה אבי פזנר, החולקים על דעתי. הם מזהירים מפני גורמים מסוכנים בתוך אותם כוחות אירופים בדלניים, הכוללים גורמים אנטישמיים. אבל הגענו למצב שמצדיק לקיחת סיכונים. ראש ממשלת הונגריה ויקטור אורבן אמנם שנוא על הממסד האירופי, אבל שר החוץ שלו אמר בריש גלי שהונגריה תסרב לסמן את המוצרים הישראלים. אורבן גם סירב לאמץ את ההחלטה על קליטה סיטונאית של פליטים מוסלמים באירופה, בטענה שלממשלתו אין מנדט לכך מצד הבוחרים. כאשר עלי לבחור בין אורבן לבין הגברת וולסטרום, הבחירה ברורה. עדיף לי גם להתנהל מול מפלגה כמו הדמוקרטים השבדים, המבקשים לטהר את עצמם משורשיהם האנטישמיים, ולא מול סוציאל דמוקרטים כמו וולסטרום שעוטפים את האנטישמיות שלהם בארומה של קידמה וזכויות אדם.

השורה התחתונה היא שהממסד הנוכחי של האיחוד האירופי גרוע מבחינתנו וגם מבחינת מדינות אירופה ואוכלוסייתה. הוא חשף את אירופה לסכנות שהתפוצצו בליל ששי וטרם הוכיח שלמד את הלקח. קחו לדוגמא את הריאיון שהעניק דוד או'סוליבן, שגריר האיחוד האירופי בארה"ב, לכתב העת 'פוריין פוליסי'. הסכנה הגדולה מבחינתו איננה חלילה הג'יהאדיסטים, אלא כדבריו, "יש להדוף את אותם בחברתנו שיתפתו לנצל את אותם מצבים (הפיגוע נקרא "מצב") ולהחזיר אותנו לימים השחורים הללו של לאומיות קיצונית ושנאה".

הממסד האירופי ערטל את אירופה מהדת והלאומיות - שני גורמים שהיו מסוגלים להגן עליה מהגל האיסלאמיסטי הזה. מי שגרם להחלשת אירופה ועדיין שבוי בתסביכי אשם על הקולוניאליזם האירופי, איננו מסוגל להוביל את אירופה במה שרבים כולל האפיפיור מכנים מלחמת העולם השלישית.