"לפני שכל המשפחה יצאה, הייתי באמצע שיחה עם חברה. אבא מאוד לחץ עליי שאעצור רגע את השיחה, כי הוא רוצה לברך אותי. זכיתי שאבא נפרד ממני בפעם האחרונה בברכה ונשיקה", כך מספרת ל'בשבע' שרה תחיה ליטמן, שהייתה אמורה להינשא השבוע לאריאל ביגל, אך במקום זאת ליוותה את אביה הרב יעקב ליטמן ואחיה נתנאל הי"ד בדרכם האחרונה.
משפחת ליטמן היתה בדרכה מביתה בקרית ארבע לישוב מיתר לשבת חתן, וסמוך לעתניאל פתח עליהם מחבל באש ורצח את האב ובנו.
"עם ישראל מוזמן לחתונה"
בשל הרצח נדחתה החתונה והמשפחה הודיעה כי בסיום השבעה יוחלט מתי לקיים אותה. שרה תחיה אומרת כי היא עדיין לא מעכלת את האסון, "זה קשה מאוד", ומוסיפה כי ייוועצו ברבנים לגבי קביעת מועד החתונה החדש.
מה התחושות שלך בעקבות הרצח?
היא משיבה לאחר שתיקה: "זה מה שה' החליט. הוא רצה שזה יקרה ביום שישי, ערב שבת, בראש חודש כסליו - חודש הגבורה. זה מזכיר לנו כמה גיבורים אנחנו", היא אומרת. "בכל הדורות מתו יהודים על קידוש ה', בלי שהם עשו דבר רע. אני בטוחה שאבא ונתנאל הגיעו ישר לכיסא הכבוד", קולה נשנק.
שרה תחיה נזכרת ברגעים הראשונים, עם היוודע לה דבר האסון: "אחרי שההורים יצאו הייתי במקלחת ופתאום התחילו מלא טלפונים. דוד שלי שאל אותי 'ראית שהיה פיגוע באזור עתניאל?'. ישר ניסיתי להתקשר אליהם, ואז אמרו לי שאימא ודביר פצועים ואבא ונתנאל מלאים בדם. ואז שאלתי את אימא של אריאל 'כולם חיים? כולם חיים?' היא אמרה לי שלא בטוח".
"התחלתי לצרוח והתחיל להיות בבית המון בלגן. הגיעו מהשירות הפסיכולוגי ואמרו 'באנו להודיע לך שאבא ונתנאל נרצחו בפיגוע'. כבר הבנתי עוד קודם, אבל התכחשתי לזה", היא מודה. "אמרתי שאני רוצה להגיע לסורוקה וראש המועצה הוציא נהג מיוחד. אימא שלי לא יכלה לקום אליי. חיבקתי אותה והיא אמרה לי 'תשמרי עליי, אין לי כוחות'".
"ביום חמישי אבא כבר מדד את החליפה לחתונה וגיהץ את העניבה. הוא אמר שחשוב שהכול יהיה מוכן. נם נתנאל אמר ביום חמישי שהוא יגהץ את החולצה שלו, כי בשבוע הבא הבית יהיה מלא באנשים. כמה הוא צדק, הבית עמוס בכל כך הרבה מנחמים", היא אומרת ועיניה מתמלאות דמעות.
כאשר היא מדברת על חוסר הביטחון בכבישים, ברור לה מה צריך לעשות: "ברור לי שאנחנו לא צריכים בכל פעם שאנחנו יוצאים מהבית לחשוב: האם זה זמן טוב? והאם יש לנו נשק? בכל פעם שאבא היה יוצא מהבית, הוא היה יוצא עם אקדח. אנחנו לא צריכים ללכת בראש כפוף אלא בגאווה ובלי לחשב שום חשבון. אנחנו צריכים להרגיש פה בטוחים. אסור לתת לפלסטינים הקלות על חשבוננו. די עם זה", אומרת שרה תחיה.
את רואה בעיני רוחך איזו צוואה של אבא, משהו שהוא היה רוצה שתעשו?
"אבא בעצמו חווה הרבה שכול", מספרת שרה תחיה. "אבא התייתם מאמו כשהיה בן שש והוא גדל אצל הסבא והסבתא. גם אח שלו נפטר. אבל אבא תמיד היה אדם שמח, גיבור וחרוץ. היה קם להתפלל ותיקין והיה הולך לפני זה למקווה - וזה לא היה משנה אם הוא חזר מאירוע מאוחר בלילה או מאסיפת הורים, או שהיה צריך להכין שיעורים לבית הספר עד מאוחר. תמיד אבא היה עושה את עבודת ה' בשמחה. זה מה אני לוקחת ממנו - שתמיד צריך להיות בשמחה, גם כשקשה. עכשיו אנחנו מרגישים שזה מה שאנחנו צריכים לעשות בימים אלה ובתקופה הקרובה".
שרה תחיה וארוסה אריאל החלו כבר השבוע בקיום הצוואה. בהודעה שהוציאו לכלי התקשורת הזמינו השניים את עם ישראל כולו לחתונתם, שתתקיים ביום חמישי הבא בירושלים. "אנחנו רוצים להזמין את כל מי שכאב איתנו את כאבנו", אמרה שרה תחיה ליטמן, "להראות את אות הניצחון, להראות שהפלשתינים ניסו לגדוע לנו את החיים ואנחנו נמשיך איתם. נהיה שמחים ונמשיך בדרכם של אבא ונתנאל". הארוס אריאל הוסיף: "אנחנו מזמינים את עם ישראל לבוא לשמוח בשמחתנו בחתונה בע"ה ביום חמישי הבא י"ד בכסלו בבנייני האומה בירושלים, החל מהשעה עשר בערב".
הספיק משמרת במד"א לפני שנרצח
בהלווייתם של הרב יעקב ליטמן ובנו נתנאל הי"ד, בלטה נוכחותו של ארגון מגן דוד אדום, בו התנדב נתנאל מזה שלוש שנים, וזכה להערכה רבה מצד עמיתיו והממונים עליו. הוא שירת בתחנות בקרית ארבע וגם בירושלים, אליהן היה מגיע בערבים, לאחר שסיים את לימודיו בישיבה לצעירים בירושלים. שיירת אמבולנסים ואופנועים של הארגון ליוותה את מסע ההלוויה, והחברים המתנדבים הגיעו במדי הארגון. מד"א גם הוציא הודעה רשמית המתאבלת על רציחתו של נתנאל הי"ד, ובה תיארו חבריו לארגון את מסירותו.
"כל מי שהכיר את נתנאל, מספר על ילד שהנתינה והעזרה לאחר הייתה נר לרגליו. נתנאל היה ילד מאוד שקט ומקצועי, שהקפיד להגיע לכל משמרת שנקבעה לו ותמיד דאג לעשות את הנדרש ממנו ברמה הגבוהה ביותר, תוך שהוא נותן יחס מדהים לחולים ולמשפחותיהם", אומר נתנאל בן שי, אחראי נוער מד"א בקרית ארבע. "הפנים של הילד הזה העידו על האופי המיוחד שלו. בבוקר הפיגוע האכזרי בו נרצח נתנאל, הוא הספיק עוד לעשות משמרת בקרית ארבע. אנחנו עדיין לא מעכלים שלקחו מאיתנו את נתנאל, שנתן את כל כולו למד"א עד לכתו בטרם עת".
"הדבר שהכי אפיין את נתנאל, שהוא היה עם חיוך מהרגע שהוא נכנס לטפל בחולה או פצוע ועד שהוא מסיים את הפעולה בבית החולים. זה היה נותן כל כך הרבה כוח לחולים", כך מספר אבישי שפירא, חבר מטה נוער מד"א ירושלים. "רק לפני שבוע הוא טיפל בפצוע בפיגוע במערת המכפלה, ואפילו על הפיגוע בו הוא עצמו נרצח באכזריות הוא היה הראשון לדווח".
הטרור שהיכה במשפחת ליטמן ערב החתונה, הכניס גם את משפחת החתן, משפחת ביגל, לאבל כבד. האב, הרב משה ביגל, רבה של מיתר ומרבני 'צהר', סיפר ל'בשבע' על התחושות של בנו החתן, אריאל: "אריאל הגדיר את זה מאוד נכון. הוא אמר לי: עוד לא התחתנתי וכבר הפכתי להיות אבא של משפחה שלמה. זה בעצם מה שקרה איתו. האח הגדול נתנאל נהרג יחד עם האבא. שרה תחיה היא הבכורה ואריאל עכשיו הגדול במשפחה, והוא הפך להיות אבי המשפחה – משפחה שיש בה ילדים מגיל 16 עד 6. אריאל שאל אותי מאיפה יהיו לו את הכוחות לזה, אמרתי לו שהקב"ה נותן ניסיונות רק לאנשים שיכולים להתמודד איתם".
"אנחנו לא יודעים אם החתונה תהיה אחרי השבעה או אחרי השלושים", אומר הרב ביגל, "לא בטוח ששרה תחיה יכולה להיות בחתונה בלי שאמא שלה תרקוד איתה, כי גם אין את אבא שלה. מצד אחד זה הכי טוב לקפוץ מהאבל ישר לשמחה. הדרך היהודית היא כזאת, אנחנו קמים מעפר. כך שרנו בלכה דודי אחרי שכבר ידענו מה קרה. לקום מעפר, לעמוד על הרגליים ולהמשיך הלאה, אבל זה תלוי בכוחות של שרה".
מחיר המחוות ברמדאן
הפיגוע שאירע בדרום הר חברון וגבה את חייהם של תושבי האזור, הוא ביטוי נוסף להתעצמות הטרור הערבי במיוחד באזור חברון וגוש עציון בשבועות האחרונים. ראשי המועצות באזור שבו והתריעו לאחר כל פיגוע על הצורך לשנות את המדיניות הביטחונית, אך לא נענו.
"לא יכול להיות שראש הממשלה ימשיך להקפיא את ההתיישבות כאילו שום דבר לא קרה", תוקף יוחאי דמרי, ראש מועצת הר חברון. "יש פה משוואה מאוד פשוטה, יש פה רעים ויש פה טובים. כאשר מחזקים את הטובים, אז לרעים אין הרבה מה לעשות. כאשר מחזקים את הרעים - הטובים סובלים. צריך להפוך את המשוואה הזאת. לא יכול להיות שהרעים ייסעו וירגישו טוב ונחמד ומי שצריך לסבול זה אנחנו היהודים. לא יכול להיות שנצטרך לחשוב שמונה פעמים איך לנסוע, מתי לנסוע. לא יכול להיות שאנחנו נחשוש, בזמן שהאוכלוסייה הערבית שמשתמשת באותן דרכים, נוסעת פה חופשי. את הדבר הזה צריך לעצור", הוא אומר בהחלטיות.
אתה מציע להטיל על כל התושבים הפלסטינים סגר?
"ברמה הטקטית כן. לא בכל הכבישים, אבל בהחלט להמשיך את החיזוק של הכתר כמו שעשינו בכמה מקומות, כולל ירושלים, ושם זה עבד", הוא מציין. "זה צריך להיות מאוד ברור: אם בכבישים שמשותפים לשתי האוכלוסיות החיים שלנו לא נורמליים, אז גם להם לא צריך להיות נורמלי. ואם ערבי יצטרך לנסוע חצי שעה יותר בדרך עוקפת - אז שייסע. הם יבינו מהר מאוד שזה לא כדאי. צה"ל כבר עשה את בעבר, והשאלה היא כמה דם עוד צריך להישפך עד שזה יקרה שוב. היו פה צירים שהיו סגורים, וישראל עשתה מחוות ופתיחת צירים לקראת הרמדאן האחרון".