העולם במלחמה, וזה כבר מזמן לא חדשות. האסימון נפל, והעולם המערבי, המטרה הנייחת של הג'יהאד העולמי, התעורר ומצא את עצמו בתוך המטווח, כשמעגלי המטרה מסומנים סביב ליבו ותרבותו.
בעקבות פיגועי סוף השבוע שעבר בפריז הכריז נשיא צרפת, פרנסואה הולנד, שצרפת תשנה את החוקה באופן שיאפשר לשלטונות לשלול את האזרחות של חשודים בטרור.
אבל מעבר לביקורת על החוקות והחוקים, אירופה חייבת לבדוק שלושה עניינים הקשורים לתרבותה: זכויות האדם, תקינות פוליטית ורב-תרבותיות.
מושג "זכויות האדם" השתלט על השיח הציבורי, העיתונאי והחוקתי באירופה, בעקבות האסונות של מלחמת העולם השנייה, השואה, וההכרה בחטאים בעידן הקולוניאליסטי. מושג זה האפיל על מושג משלים, "חובות האדם", וקבע שלאדם באשר הוא אדם יש זכויות יסוד, גם אם הוא אינו ממלא את חובותיו. תחת רעיון זה, אירופה העניקה את הזכות להגר אליה למובטלי כל העולם.
רעיון זכויות האדם גם ביסס את התפיסה שאין חובה להביא ילדים לעולם. כתוצאה מכך, יורדת הדמוגרפיה האירופית, ולכן אירופה זקוקה לזרם קבוע של עובדים זרים. אלה עובדים אך לא משתלבים בחברה, חיים במובלעת תרבותית ומשמרים את תכונות ארץ המוצא.
כאן מגיעה הצרה השנייה והיא הרב-תרבותיות. יש רבים באירופה הסבורים שמדינה אחת יכולה להכיל בתוכה מספר רב של תרבויות. ובמקרה האסלאמי התרבות המהגרת משמעה ריבוי נשים, הסתמכות גדולה על מערכות הרווחה ואלימות. והדרך מכאן לטרור קצרה מאוד.
הבעיה השלישית היא התקינות הפוליטית. תחת הרעיון הזה נסתמים פיותיהם של כל מי שמנסים להתריע על הבעיה. הם מתויגים כגזענים, כקיצונים, כמחרחרי ריב ומדון. התקינות הפוליטית משתקת את הפעולה נגד אלו המקעקעים את יסודות החברה.
המלחמה לכן איננה, ולא יכולה להיות, מוגבלת לאותם אלו שרצחו מאות צרפתים ורוסים רק בחודש האחרון. המלחמה כוללת גם תשתית אידיאולוגית רחבה המצדיקה את הטרור. עמי אירופה חייבים להשיב לעצמם את יכולת ההגנה העצמית, שכן עליהם להבין שאסור שדמוקרטיה תהיה כלי בידי מי שמתנגד לה ולערכיה, ובראשם ערך החירות.
המלחמה היא נגד קנאי האסלאם, ובמלחמה כמו במלחמה, למערב ולישראל אין אופציה להפסיד בה.
ד"ר מרדכי קידר
אוניברסיטת בר אילן