לפני חודשיים יצאתי למלחמה על בית הכנסת בגבעת זאב. לא היה לי מושג לאן זה יתפתח ומה יצא מזה, אבל היה לי ברור שכל צעד שייעשה בנושא יבהיר לכל עם ישראל שהמדיניות הגזענית של בג"ץ בהריסת היישובים צריכה להיפסק.
קצת רקע משפטי.
אני מקווה שהצעד הגדול שעשינו יוביל למהלך של עצירת הפסיקות הגזעניות של בג"ץ שפוסק פעם אחר פעם להרוס בתים בהתיישבות בלי לבדוק למי שייכת הקרקע, ובלי לבדוק אופציה של פיצוי.
עמותות שמאל משתמשות ברישומים פיקטיביים על קרקעות ביו"ש בשביל להרוס בתי יהודים. כך נעשה במגרון, בגבעת האולפנה, בבתי דריינוף ובעוד עשרות מקרים נוספים שעליהם בכלל לא שמעתם.
בג"ץ מכיר כך בדלת האחורית בטענה שיו"ש הוא שטח כבוש ושאנחנו גזלנים.
במקרה הזה כלל לא ברור למי שייכת הקרקע. הקרקע לא מוסדרת ולערבי אין ניירות. כמו כן, המתפללים רכשו את הקרע בכסף מלא מערבי אחר.
אך בג"ץ לא ייתן לעובדות לבלבל אותו. הוא לא דרש מהערבי להוכיח שהקרקע שלו אלא מהיהודים להוכיח שהקרקע שלהם.
המאבק
ב"ה הייתה התגייסות מדהימה של המתפללים, הגבאים, הרבנים הראשיים, רבנים נוספים, המועצה, ואפילו כמה חברי כנסת (מוטי יוגב, אורי אריאל, הרב מאיר פרוש, בצלאל סמוטריץ', מיקי זוהר, דודי אמסלם ועוד ועוד).
לכולם ברור שמי שהכריע את הכף וניצח את המערכה אלו בני הנוער המדהימים שהגיעו למקום, ורק בזכותם האמת יצאה לאור ונעשה קידוש השם גדול. אליהם מצטרפים גם תלמידי ישיבת חומש שהנהיגו והובילו את השבועיים המשמעותיים ביותר במאבק בחכמה מקצועיות ורגישות.
לצערי הרב יש בני נוער רבים שמרגישים מרומים ונבגדים מפני שנעשה הסכם.
חשוב להבהיר שאני נגד הסכמים. אסור להיכנע לגזענות ולאפליה של בג"ץ, אסור לשתף פעולה עם שונאינו ומבקשי רעתנו מארגון 'יש דין'. יש כאן צד של "ערקתא דמסנא" שברור שאסור לעשות אותו.
עם זאת צריך לראות את המורכבות של הדברים. הנוער היקר שאוהבים לחבוט בו, לבזות אותו, להשפילו ולהכתים את שמו ניצח את כל המערכת.
הצלחנו לגרום לביבי, בוגי, בנט, דרעי ואיילת שקד שסירבו להתייחס אלינו בכל התקופה כולה להידרש לסוגיה ולהודות ש"בית כנסת לא הורסים" ושגם ליהודים יש רגשות שצריך להתחשב בהם.
כיפוף המערכת לא נעצר שם והגיע גם לדינה זילבר, יהודה וינשטיין, שי ניצן, ופרקליטים נוספים שנאלצו לכופף ראשם ולהודות במשתמע כי אכן נוצרה בעיה. בית כנסת הוא לא סתם מבנה (כמו שהתייחסו אליו לכל אורך הדרך), גם ליהודים יש רגשות.
הסיסמאות "בג"ץ = טיטוס" ו"די לגזענות של בג"ץ" עברו מסכים וחדרו לליבותיהם של מאות אלפי יהודים. הם הבינו שיש כאן בעיה ושה"חוק" וה"צדק" כנראה לא נמצאים רק בצד אחד.
במהלך המאבק זכינו לחיבוק חם ואוהב של הגבאים הנפלאים שהתגלו כמנהיגים גדולים.
ללא החיבור האמיץ בין הגבאים לנוער, בוגי היה נוהג בנו כמו שפעל בדריינוף והיה מקבל את הגיבוי מבנט, מועצת יש"ע וכו'.
אני יודע שקשה לתת להם להחריב את בית הכנסת, אך חייבים לראות את חצי הכוס המלאה, להתעודד להתמלא ויחד להסתער על אתגרים נוספים.
ההסכם
שלושה ימים לפני מועד ההריסה התגבש הסכם בין המתפללים לממשלה. ההסכם פוצץ לפחות חמש פעמים ומה שגרם לסגירה הסופית הוא היהודים הרבים שהיו בבית הכנסת.
הוסכם על דחייה של יומיים בתחילת ההריסה ותוספת של שלושה שבועות לצורך ניסור/ פירוק/ העתקה. ביומיים שניתנו הממשלה דואגת למבנה ארעי לבית הכנסת, ובשלושת השבועות הנוספים תתחיל בנייה של בית הכנסת במבנה קבע על חשבון הממשלה.
אני יודע שבוגי היה מוכן לתת מבנה ארעי כבר בהתחלה אבל לצערי לא היה היכן להניח את המבנה אלא במרחק רב מהמקום, דבר שהיה מפרק את הקהילה.
ראוי לציין שגם בג"ץ אישר את המתווה.
אני מקווה שהצעד הגדול שעשינו יוביל למהלך של עצירת הפסיקות הגזעניות של בג"ץ שפוסק פעם אחר פעם להרוס בתים בהתיישבות בלי לבדוק למי שייכת הקרקע, ובלי לבדוק אופציה של פיצוי.
התחברתם? הצטרפו עכשיו למנויי"מקום בעולם",
מגזין הנוער של עולם קטן. לדפדוף בגליון לדוגמאלחצו כאן