הסקר השנתי של "נופים" ומכון "מסקר" מציג את העדפת הציבור הדתי-לאומי בנושאים שונים הנוגעים למקום המגורים: מי מרוצים מהקהילתיות ומי היו מוותרים עליה; היכן שביעות הרצון גדולה יותר - בעיר הגדולה או ביישוב הקהילתי; ואיפה העלות-תועלת היא הגבוהה ביותר
רבות נאמר על חשיבות הקהילה לבני הציבור הדתי-לאומי. הכוח המפורסם של הערבות ההדדית, ההשתתפות והתמיכה של החברים מהקהילה בשמחות המשפחתיות או חלילה באירועים פחות משמחים, וכמובן החשיבות הגדולה של מוסדות החינוך ומבני הציבור (בתי כנסת, מקוואות ועוד) ועוד, התלויים בכמות ובכוח של חברי הקהילה.
סקר מיוחד שערך עבורנו מכון "מסקר" - מכון הסקרים המתמחה במגזר הדתי לאומי, בהנחייתו המקצועית והמדעית של ד"ר עדו ליברמן, מגלה כי אכן, 67.5% מהמגזר הדתי לאומי חי במסגרת קהילתית כלשהי.
כשבודקים את הנתון לפי אזור המגורים בארץ, ניתן לראות כי להבדיל מתושבי מושב, קיבוץ או ישוב קהילתי, שכמובן מעידים על עצמם (רובם ככולם) כי הם חיים במסגרת קהילתית, רק 50% מהדתיים המתגוררים כיום בערים מצהירים כי הם חיים בקהילה כלשהי.
כמו כן ניתן לראות כי 97% מתושבי יהודה ושומרון הדתיים העידו על חיים קהילתיים, לעומת אזורי מגורים אחרים שבהם שיעור ה"קהילתיות" נמוך משמעותית: 59% מאלו הגרים בצפון או במרכז, 56% מתושבי הדרום ו-54% מתושבי ירושלים.
בהמשך לשאלה הקודמת, ובקרב המשיבים אשר העידו כי הם חיים בסוג כלשהו של קהילה, נראה כי יותר ממחציתם נהנה מחיי הקהילה במידה רבה או רבה מאוד (54%). היתר (36%) העידו כי הם נהנים מחיי הקהילה באופן בינוני. רק מיעוט (10%) מרגישים "חנוקים" מתחושת הביחד, והם ציינו כי הנאתם מהקהילה היא מועטה או אפילו מועטה מאוד.
תושבי מרכז הארץ, המקום אליו מתנקזים רוב רובם של תושבי ישראל, הם הכי פחות מרוצים ממחיר מגוריהם ביחס לתמורה שהם מקבלים - עם ציון ממוצע של 3.27 בלבד
בעיר או ביישוב?
האם הציבור הדתי לאומי מרוצה מהקהילתיות הזו, או שמא כבר אבד עליה הכלח במאה ה-21? אולי שלא במפתיע, ניתן להבחין בתשובות המרואיינים בהבדל משמעותי בין החיים בעיר לאלו החיים ביישוב או במושב/קיבוץ.
הדתיים שגרים ביישובים נהנים משמעותית יותר מחיי הקהילה שלהם לעומת המתגוררים בערים - 35% בלבד מהגרים בקהילה בעיר העידו על עצמם כי הם נהנים במידה רבה או רבה מאוד מהקהילתיות, לעומת 65% מאלו הגרים במושב או קיבוץ, ו-69% מאלו הגרים ביישוב.
עם זאת, כמובן שמדובר בשאלה קלאסית של הביצה והתרנגולת. אלה שמגיעים לגור בישוב קהילתי מראש מחפשים יותר את החיים בקהילתיות, לעומת רבים מהגרים בעיר שלא בהכרח מעוניינים לגור בקהילה "חונקת".
בפילוח על פי אזור מגורים, נראה כי אין אחידות בין האזורים השונים. האחוז הגבוה ביותר שענה כי הוא נהנה מהקהילתיות במידה רבה או רבה מאוד הוא בקרב תושבי הצפון (67%), ויורד בהדרגה בקרב תושבי הדרום (60%), יהודה ושומרון (57.5%), ירושלים (48%), ותושבי מרכז הארץ (42%) במקום האחרון.
במרכז מרוצים פחות
רק בשבוע האחרון הודיע שר השיכון יואב גלנט כי הוא מקדם הקמת חמישה ישובים קהילתיים חדשים בנגב. רק שבמקביל, בשנים האחרונות גוברת בכל רחבי העולם ההכרה וההפנמה של הציבור הרחב ביתרונות הציפוף והחיים בערים הגדולות - שמציעות לתושבים אפשרויות מגוונות בהרבה של תעסוקה, חינוך, מגורים, יצירתיות ועוד.
ובזמן שבעולם הרחב ישנה נהירה ברורה לערים הגדולות והוותיקות, בישראל (שבה הרוב המוחלט מתגורר בישובים עירוניים) ישנה עדיין ערגה לחיים בישובים קטנים וכפריים.
לפי תוצאות הסקר, תושבי היישובים הקטנים מרוצים יותר. 84% מהדתיים-לאומיים הגרים ביישוב מגדירים את שביעות הרצון ממקום מגוריהם כטובה או מצוינת, לעומת 76% מהגרים במושב או בקיבוץ, ו-66.5% מהמתגוררים בעיר. בכל מקרה, 73% מהציבור הדתי מעריך את שביעות הרצון הכללית ממקום מגוריו כטובה או מצוינת.
בנושא הנגישות, הגישה והמיקום הדירוג כמובן משתנה. תושבי ירושלים ומרכז הארץ בראש, בעוד שביעות הרצון יורדת משמעותית בקרב תושבי המושבים/הקיבוצים ותושבי יו"שמנתוני הסקר אנו רואים כי 80% מהדתיים הגרים בצפון מגדירים את שביעות רצונם ממקום מגוריהם כטובה או מצוינת, לעומת 79% מהדתיים הגרים ביו"ש, 70% מהדתיים תושבי הדרום ו-69% מהציבור הדתי הגר בירושלים. אחרונים שוב הם תושבי המרכז, שם 67% מגדירים את שביעות רצונם ממקום מגוריהם כטובה או מצוינת.
מעניין לראות כי מי שמתגורר מעבר לקו הירוק מרוצה יותר. 77% מהמתגוררים מעבר לקו הירוק הגדירו את שביעות רצונם ממקום מגוריהם כטובה או מצוינת, לעומת 71% מהגרים בתוך הקו הירוק.
בנוסף לנתונים אלו ביקשנו מהמשיבים לדרג מגרוע (1) עד מצוין (5) את שביעות רצונם הכללית. ושוב, ציון הממוצע הגבוה ביותר התקבל בקרב תושבי היישובים (4.13). שביעות רצון במידה גבוהה קיימת בקרב תושבי יו"ש - 4.06 (רבים מהם כמובן גרים ביישובים). אחריהם בהפרש קטן נמצאים תושבי הצפון (3.96), תושבי המושבים/הקיבוצים (3.95) ותושבי הבירה (3.9).
בהפרש ניכר מהם, הביעו שביעות רצון כללית נמוכה יחסית, תושבי הדרום (3.81), הערים באופן כללי (3.71), ותושבי המרכז (3.62) בפרט במקום האחרון.
לשם בדיקת נושא שביעות הרצון במקום המגורים, בדקנו גם כמה נושאים כגון: שביעות הרצון מהשכנים, מהנגישות, מהנוף ומהמחיר. גם כאן ביקשנו מהמשיבים לדרג את שביעות רצונם מגרוע ועד מצוין. לפי הציון הממוצע שהתקבל, אנו רואים כי המרוצים ביותר מבחינת איכות השכנים, הינם תושבי היישובים עם ציון של 4.35 בממוצע, לאחריהם תושבי יו"ש (4.28), תושבי המושבים והקיבוצים (4.03), ותושבי הצפון (3.99).
בהפרש יחסית ניכר מבחינת שביעות הרצון מהשכנים נמצאים תושבי הדרום (3.81) וירושלים (3.78), ואילו תושבי הערים (3.55) ותושבי המרכז (3.44) נמצאים בתחתית הרשימה, עם כי חשיבות השכנים בעיר היא כמובן פחותה בהרבה מהשכנים ביישוב הקטן (אם חסר סוכר או שמן בעיר הגדולה אפשר פשוט לקפוץ כמעט בכל שעה לסופרמרקט הקרוב).
מכון הסקרים "מסקר" ביצע סקר כלל-ארצי בקרב מדגם מייצג של הציבור המשתייך למגזר הדתי לאומי. הסקר התבצע על בסיס מאגר משיבים קבוע ואיכותי הקיים במערכת של מכון הסקרים, המכיל אלפי משיבים ומשיבות מכל הארץ ומכל קצות קשת הדעות והגוונים במגזר הדתי לאומי.
המדגם כולל 480 איש ואישה מגיל 16 ומעלה שנבחרו מתוך קבוצה של 1,950 משיבים לסקר. מהם 27% בעלי השקפה ציונית דתית תורנית, 37% בעלי השקפה ציונית דתית קלאסית, 23% בעלי השקפה ציונית דתית ליברלית ו-13% דתיים שאינם עונים על ההגדרות הקודמות. טעות הדגימה היא 4.5 אחוז.