יוני גנוט
יוני גנוטצילום: יחצ

לפני כמה ימים, במוצאי שבת ויצא – 'שבת הארגון', מצאתי את עצמי שוב מול מופע הדגלנות הצפוי ונאומי השליחים הקבועים כאשר רק מנגינת הרקע במקצב הדאנס הייתה חדשה לי (לא משהו, אגב). הזיכרונות מימי תנועת הנוער צפו מאליהם. חשבתי, אולי זו הזדמנות למחשבה מחודשת לגבי כל העניין.

הרבה שנים הערצתי (בצדק) את המדריכים הראשונים שהיו לי. אני זוכר את עצמי, מראשי ה"זרוקים" כביכול (: מאיים במכות על מי שיעז להפריע למדריכה להעביר את הפעולה. המדריכים הללו הם שהצליחו ככל הנראה לחבר אותי לכמה מהערכים והתפיסות הבסיסיות
גדלתי בסניף בני ברק בימיו הגדולים, אומרים שמעל אלף חניכים צעדו ב'רבי עקיבא' למגרש אליצור במוצאי שבת ארגון, היינו אולי מאה חניכים בשבט, שמחולק לחמש עדות (קבוצה קטנה צמודת מדריך).

אני, איך לומר, לא הייתי בחבורה של הרציניים והדוסים, הייתי מהחבר'ה של בית ספר מעלות, הבלגניסטים הקוליים, גם הבית שלי לא היה מ"החזקים" מבחינה תורנית (גם המושג לא היה קיים אז) אבל באופן שלא ממש ברור לי עד היום, בני עקיבא שתלה בי זרעים שחלחלו עמוק לזהות שלי והשפיעו במידה משמעותית על מי שהפכתי להיות!

הרבה שנים הערצתי (בצדק) את המדריכים הראשונים שהיו לי. אני זוכר את עצמי, מראשי ה"זרוקים" כביכול (: מאיים במכות על מי שיעז להפריע למדריכה להעביר את הפעולה. המדריכים הללו הם שהצליחו ככל הנראה לחבר אותי לכמה מהערכים והתפיסות הבסיסיות של מה שעיניי הם התמצית של כל התנועה הזאת:

1. איזו מסירות בסיסית למען הכלל , אכפתיות, הקרבה, נתינה וכל המילים הגבוהות האלו.

2. באופן מפתיע ומרתק לטעמי, גם ראייה "קוקניקית" בגרסה רכה לבני הנעורים, בעניין "אחדות ההפכים" וחיבור עולמות סותרים על פניו (כמו "רוק" ו"יהדות" למשל) הייתה משהו שהפנמתי שם והמשכתי להאמין בזה גם כשהעולם מסביבי לא הבין 'מה זה קשור'.

אחר כך עברנו לכוכב יאיר ושם הדרכתי את השבט הבוגר ואף הייתי מעין רכז הדרכה לסניף בצמוד לקומונר. אני זוכר עשייה חינוכית משמעותית שכללה גם תמיכה במדריכים וחניכים מול מציאות של אובדן בתוך המשפחה. כמובן שהגיטרה הייתה כבר אז ה"כלי" שלי להעברת תכנים ולסתם לילות קסומים מול ירח.

הייתי מהחבר'ה הבלגניסטים. יוני גנוט
הייתי מהחבר'ה הבלגניסטים. יוני גנוטיחצ

אבל עכשיו באמת: בשביל צריך את כל 'הצ'יקיקיקוקוקו' הזה?

בבסיס תנועת הנוער עומדת תפיסה אופטימית ותמימה שאפשר באמת לשנות משהו, לנוע לאן שהוא, להשפיע ולשנות. לא משנה כמה סימני שאלה מוצדקים יערמו על התובנות הללו במהלך ההתבגרות וההתברגנות, יש לתפיסה הזו תפקיד מאוד משמעותי בגיל שבו כל היצרים פורצים החוצה ושוק האידיאות נפתח בקולניות רבה. לימים גיליתי עד כמה זה לא מובן מאליו בבסיס תנועת הנוער עומדת תפיסה אופטימית ותמימה שאפשר באמת לשנות משהו, לנוע לאן שהוא, להשפיע ולשנות. לא משנה כמה סימני שאלה מוצדקים יערמו על התובנות הללו במהלך ההתבגרות וההתברגנות, יש לתפיסה הזו תפקיד מאוד משמעותי
ועד כמה לעתים בחברה אחרת הנערוּת הינה רק גשר צר מאוד שכבר שולטת בו תודעת מרוץ החיים ההישגי-פרטי במעלות המדרג הסוציו אקונומי. גיליתי המוני נערים מתבגרים שהציניות המסחרית כבר שולטת בנפשם ושמשתעשעים לנוכח מפגנים ערכיים ומבצעים למען הכלל.

תפקיד שני, לא פחות משמעותי בעיניי: היציאה מתוך הבִּיצה שגדלת בה אל עבר מרחב יותר "כללי", הכרה והתחברות לבני נוער שלא גדלו ב"שטיבל" שלך או בבית הספר התורני שלך. אמנם יש מקום למדרג בהיחשפות ובעומק השותפות, אבל באופן כללי להתחיל להפנים שיש עוד זרמים ועוד תפיסות בהווייה הישראלית ושצריך לשאוף להתחבר איתם ולשתף פעולה בקידום הערכים המשותפים.

כמובן שבני עקיבא זה גם המקום לעיצוב וגיבוש התפיסות האמוניות, הדתיות והחברתיות ולכן צריכים רכזים ומדריכים בעלי שיעור קומה ושאר רוח על מנת שיוכלו להתמודד עם אתגרי הנעורים בשפה שלהם, בצורה ישירה ופחות מעונבת מאשר בין כותלי המוסד החינוכי (ישיבה, אולפנה, תיכון).

בני עקיבא בשבילי זה גם הבמות הראשונות לכתיבת שירים. אמנם בדרך כלל השירים הראשונים כמו "דבר השליחים" די צפויים ומגוייסים (: אבל הנה קבלו בכל זאת שיר שנכתב במקור לפזמונסניף בנושא "דרך ארץ" והצליח להיכנס לאלבום הראשון של להקת "בין השמשות".

לשיר קוראים "חוקי תנועה" וכאן זה מתוך הופעה ב'תאטרון תמונע' אי שם בתחילת האלף. (למניינם).

יוני.

---

מתוך מגזין ערוץ 7