צבע ההרים, בנקודה הכי דרומית שיש בישראל, משתנה בכל מבט. תחילה אלו סלעי הגיר הלבנים, אחר כך, מבחינים בצבע האדמדם-חום ובקצה הצבע השחור.
אבל הסיפור האמיתי והישראלי, מתחיל כמה ק"מ צפונה מכאן, במישר סעיפים ואליו אנו הולכים תחילה.
בקעה באורך 2 ק"מ בקירוב שנוצרה מהתחתרותם של שישה סעיפי ערוצים היורדים אליה, היא הלהיט והסיפור החדש של הרי אילת. אחרי שכבר ביקרנו לא אחת בהר צפחות, בקניון האדום או בקניון שחורת אנו יוצאים לטיול משפחתי בין הרי אילת במישר סעיפים.
יצאנו מאילת לכביש 12 (שפעם היה רק אפשר לחלום עליו..) והיום הוא כביש נוח, רחב העובר בין הרי אילת.
לאחר נסיעה של כעשרים דקות (אחרי שחלפנו על פני השילוט לקניון האדום) פונים ימינה לדרך עפר עבירה לכל כלי רכב , במקום שמצוין גדעון (בין הק"מ ה-22-23).
נוסעים כחצי ק"מ פונים שמאלה לפי השילוט מישר סעיפים, חונים ליד עץ שיטת הנגב, נקודת ציון בולטת בנוף.
רומו של מישר סעיפים הוא 750 מ' מעל פני הים, ומכל מיני השיטה בארץ, אומרים ברשות הטבע, רק שיטת הנגב מסוגלת להתמודד עם הקור השורר כאן בחורף. על צמרתו של העץ בנתה לה עוזניית הנגב קן.
מכאן יוצאים למסע רגלי בעקבות סימון השבילים הירוק.
הדרך קסומה. אחרי כמה עשרות מטרים מבחינים בשתי ברכות מים קטנות. עוברים לצד הנגדי ומיד עוד ברכות מים קטנות.
קרני השמש עם צבע ההרים יוצרים כאן תמונה נפלאה.
נחל סעיפים (שם לא רשמי) זוכה בכמויות מים גדולות יחסית ולכן לאורך המסלול נבחין בכל כמה רגעים בגבי מים נקיים, צלולים המשוועים רק שניגע ונטבול בהן. לאחר כחצי ק"מ מגיעים למשטחי סלע יפים ומיד אחריהם למפל מדרגות. בתחתיתו צומחים שני עצי שיטה, עוד עדות לשפע המים הזורם כאן אחרי הגשם.
עד כאן המסלול המשפחתי.
למטה בערוץ הנחל, מראה לנו נעמה, מנהלת בית ספר שדה אילת, השייך לחברה להגנת הטבע, את הסלעים והבולדרים הגדולים שנפלו לתוכו. המשך המסלול הינו בערוצו הגדול של נחל שני (סימון שבילים שחור), שמוביל בסופו של דבר לקניון האדום.
אנו עוצרים כאן על משטחי הסלע הרחבים, לוגמים קפה או מים, נכנסים לתוך מערת המסתור ( חפשו אותה..) ושמים פנינו חזרה לפי הסימון הירוק באותה דרך בה הלכנו עד לכלי הרכב ליד עץ השיטה.
כשעה וחצי קסומים בין ובתוך הרי אילת ובתוך פיסת ההיסטוריה של דגל הדיו.
בית הספר שדה אילת,(השייך לחברה להגנת הטבע) מקיים בחנוכה סיורים משפחתיים וערבי הרצאות, כמו גם תחנת מידע. פרטים: 08-6372021
בדרכנו חזרה לעיר, נחלוף על פני גדר ההפרדה עד לכיכר הדולפינים, שם נפנה שמאלה עד לגן הבוטני אילת בפאתי העיר.
התחלנו עם מים וטבע ועמם אנו ממשיכים.
גן בוטני אילת
על שרשרת גבעות, שהיו פעם מוצב צבאי, עם יופי מדברי פראי, שוכן הגן הבוטני אילת.
זהו גן בראשית הבנוי על גבי טרסות אבן עתיקות, מגוון מסלולי הליכה משולטים, אגמי מים, נחל משוחזר, מפלים, מבני עץ, מבני אבן ועוד.
בגן 3 מצפורים הצופים להרי אדום ולים סוף (כולל קן האוהבים) והוא כולל למעלה מ-1000 מינים של עצי נוי ופרי, עצי באובב, צמחי תועלת ותבלין, שיחים ופרחים מכל קצוות תבל...
חגיגה אמיתית. טיולים בין שבילים מלאים בפריחה המדברית לקול פכפוך המים והנחל.
בגן "יער גשם" ראשון מסוגו בעולם בתנאי מדבר שערפילי מי גשם עוטפים את המבקר. נשמע גן עדן ? זה ממש כך! במקום חנייה לרכב, עמדת קפה ושירותים מסודרים. כאשר יורם, מנהל המקום ומייסדו, מספר שרק לפני 10 שנים היה המקום מדבר שממה קשה להאמין. נקודת חובה לבקר. למי שמעוניינים בהדרכה מסודרת יש לתאם זאת. 08-6318788.
ומגן בוטני אחד למשנהו. בפארק "צפרות ללא גבולות".
כמה דקות של נסיעה מאילת, בכניסה למסוף רבין, ממוקם לו בין עצים ואגמי מים גדולים, פארק הצפרות ללא גבולות. "צפרים וצפרות, הם מענפי הטבע היחידים שלהם אין גבולות" אומר לנו נועם וייס מנהל המקום "מעופן של הצפרים ממרחבי אירופה הקרה למרבדי החום באפריקה, תוך שהן חוצות גבולות ומדינות הן העדות הטובה ביותר לכך" הוא מוסיף. האיש וצוותו אוהבים את עבודתם. די לראות את צדוק (הבונה בכל פינה בשטח), את אהבתו למקום כדי להבין (שאלו אותו גם על השקשוקה.. לא נגלה) . בתוכנית הגדולה של נועם וצוותו לפתח אתרים לצפייה על ציפורים בעונת הנדידה וגם ציפורים יציבות בקינון.
תאגיד התיירות אילת, בראשותו של יוסי חן , פיתח כאן תשתית לקידום תיירות אקולוגית ותיירות צפרות כמנוף לשמירת השטחים הפתוחים. בכל פינה סככות תצפית.
ליד אחת מנקודות התצפית אנו נעצרים. נועם נוטל את המשקפת ומכוון את העדשה לנחליאלי קטן "הוא שומר על הטריטוריה שלו שאיש (כלומר ציפור.. ) לא תקרב אליה. עיניו בוהקות מחום אהבת הטבע. הכניסה ללא תשלום ואם תרצו מדריך לסיור מקיף ולהטבעת צפרים ( וכדאי עד מאוד לעשות זאת) יש לתאם.
ואם התחלנו במים כדאי גם לסיים עימם.
בשמורת הפלמינגו בעברונה, מאות פרטים של בעל הכנף הוורדרד הזה. פקחי רשות הטבע מספרים שהפלמיגו "חורף" בברכות המלח המספקות לו במהלך ימי החורף מזון בשפע.
ולמה צבעו ורוד? מסתבר שהפלמינגו ניזון מסרטנים קטנים אותם הוא מסנן באמצעות מקורו המיוחד, בסרטנים מצוי פיגמנט ורוד המקנה לפלמינגו את צבעו.
טבע, מים וצפרים בארץ השמש הנצחית. אילת מזווית אחרת.