התחלה: אלול תשכ"ח, מילאנו, איטליה. ההורים היו שם בשליחות של הסוכנות. האב מורה והאם לבורנטית. הוא השני מבין חמישה ילדים. גלות ארגנטינה נמשכה מבחינתו שלושה חודשים, ובגיל הזה עלה היישר לירושלים, לשכונת סנהדריה.
סנהדריה: הסביבה הייתה חרדית והוא הלך לגן חרדי, אבל בית הספר כבר היה ממ"ד.
לימודים: את כיתה א' עשה בקיבוץ יבנה, בגלל העבודה של אבא, את ב'-ג' ב'דוגמה עוזיאל' ואת יתרת היסודי בבית הספר 'מימון', אז עברה המשפחה לקריית משה הירושלמית. "השכונה הייתה מורכבת מחילונים, מאנשים שהם המפד"ל הקלאסית - ערש תנועת נאמני תורה ועבודה, וגם מבנים של אנשי 'מרכז הרב' שלמדו ב'נועם'. מעטים מהם הגיעו לתנועת בני עקיבא. עם השאר חיינו במקביל, בלי להיפגש".
פנימייה צבאית אור עציון: החלום דווקא לא היה רמטכ"לות. הוא בכלל היה אמור להמשיך ל'נתיב מאיר', אבל הישיבה שלחה לו מכתב דחייה כדי שיגיע לשלוחה שהייתה אמורה להיפתח במושב נֹחם. לזה הוא סירב, והלך למקום היחיד שעוד היה אפשר להירשם אליו: הפנימייה הצבאית באור עציון. "היה את הדאווין של המדים, אבל גם לקחו לנו חצי קיץ בשביל אימונים. למדנו לשלב". השילוב כלל מעט נוכחות בישיבה ויותר בטיולים ברחבי הארץ. "אבי היה מגיע לבקר אותי, ולא מעט פעמים פשוט לא הייתי שם".
תנועת נוער: בני עקיבא סניף קריית משה המפואר, "עם כל התחושה שנלווית לתואר הזה". הוא היה חניך ומדריך ונמנה על קבוצה של חבר'ה שהיו מוכרים בירושלים וגם מחוצה לה. "קיבלתי שם הרבה אהבת ארץ ישראל, והכוונה ללא מילים ללכת ולשרת את עם ישראל ולעשות למען הכלל".
צבא: המסלול בסיירת גולני נגדע בעקבות פציעה שהביאה אותו לגדודים, לפלוגת פרויקט. "הפלוגה של רחמו". הוא היה בלבנון והעומס והתלות ההדדית גרמה לחיבורים עמוקים עם האנשים שאיתם עשה את הדרך. הוא יצא לקורס מ"כים והמשיך לקורס קצינים. "שבועיים לפני הסוף העיפו אותי על שבירת שמירה", והוא חזר לעשות את סוף הקורס בפעם השנייה.
קצין: מ"מ של טירונים, הפלוגה הראשונה של בני"שים שהגיעה לגולני, "ולא ידעו מה לעשות איתה, אז הפכו אותם לפלוגה". בין הטירונים היה אז תא"ל מרדכי כהנא. במלחמת המפרץ ארזי היה סמ"פ. "הצבא היה המקום הכי רגוע. ישנו באוהלים, כשבבית שמו סלוטייפ על החלונות". במהלך קורס מ"פים הוא קרע סופית את הרצועות בברך, מה שהביא אותו לניתוח ולקריה.
שתיים פלאפל: בקריה הוא שירת בחמ"ל המבצעים בבור, ואחרי שנתיים השתחרר. "מרגע שיצאתי מהשדה, איבדתי קצת את העניין". היום הוא עדיין משרת שם במילואים, לא מזמן התקדם לדרגת סגן אלוף.
האישה שאיתו: אביטל. הם הכירו בבני עקיבא, "בין הבודדים שלמדו בנועם וכן הגיעו לסניף". היא מורה לחינוך מיוחד ומלמדת בחטיבה של הישיבה התיכונית בבית אל.
השמחה: שמונה ילדים "טפו טפו": הגדולה אחרי צבא, בשליחות בארה"ב, השנייה, גם היא סיימה שירות, עובדת בינתיים, השלישית בשירות לאומי, הבן שמיניסט בחיספין, בת שלומדת באולפנא בעפרה, בן בחטיבה בבית אל ושתי בנות ביסודי במכמש.
מעלה מכמש: גרים ביישוב 19 שנה. "הגענו לכאן בעקבות חברים. באנו, התאהבנו ונשארנו". חוץ מהנוף המדברי המהמם, יש נוף אנושי מגוון והכלה של אוכלוסיות שונות. "כמו כל יישוב, גם היישוב שלנו סובל ממריבות קטנות ומעצבנות ומחיבורים גדולים. היום אני כבר לא נבהל מחיכוכים ורק אוהב את החיבורים".
אדוני העורך דין: הכיוון של לימודי משפטים היה די ברור. "במשך שנים הייתה לי תדמית של אחד שמתאים לזה. יש לי יכולת ניסוח טובה ובכלל התחום עניין אותי". אבל קודם הוא היה צריך להשלים בגרות, "עשיתי מכינה כאב לשתי בנות". אחר כך למד משפטים באוניברסיטה העברית, תוך כדי ג'אגלינג עם עבודות מזדמנות לפרנסה. למרות האתגר, הוא נהנה מהלימודים וסיים אותם.
השוק הפרטי: מיד עם תום הלימודים הוא פתח משרד יחד עם חבר. המשרד עסק במגוון תחומים ובהם מקרקעין, מסחרי וחברות. "זו הייתה החלטה לא טובה. היה לי קשה מבחינה ארגונית, ובמשרד קטן הארגון נופל עליך". אחרי עשור עבר לעבוד אצל יהודה אליהו ובצלאל סמוטריץ'.
בצלאל סמוטריץ': הם הכירו בצבא. "בצלאל עשה צבא איפה שאני עשיתי מילואים". אחרי היכרות עם מה שעמותת 'רגבים' עושה, הוא התעניין אם הם צריכים עורך דין וזה בדיוק התאים. "מאז, ארבע שנים וחצי אני שם". הוא עורך דין הבית של תנועה שפועלה רב בתחום המשפטי-מנהלי. "למדתי את העבודה מעו"ד אמיר פישר, שהוא בכיר ממני ומבצלאל, שהוא עו"ד בעצמו".
רגבים: 'התנועה לשמירה על אדמות הלאום' צמחה על רקע עתירות מראה שהגישה "על בסיס תחושות שמערכת המשפט נוקטת באפליה נגד מתיישבים ביו"ש". דו"ח שהופק מתוצאות העתירות האלה, ומתוצאות משפטים אחרים של תנועות שמאל נגד יהודים, הוכיח שהאפליה קיימת. "זו הייתה ההתחלה".
ההמשך: היום העמותה פועלת בכיוונים רחבים של הוצאת ספרים הנוגעים לחוקים ביו"ש, עבודה בתחום הפוליטי של קשרים עם ח"כים, "לאו דווקא סמוטריץ'", סיורים לאנשי תקשורת ובעלי השפעה באזורי יו"ש ובעבר גם באוויר, מעל הבנייה הבדואית הבלתי חוקית. ויש גם תחום חדש "שיש לו השפעה אולטימטיבית", והוא חקיקה.
הדרום הפרוע: חוסר המעש נגד הבנייה הבלתי חוקית, כך הבינו בתנועה, "הוא חלק מבעיית חוסר המשילות אצל כל המיעוטים: ערבים, בדואים, דרוזים וחרדים. יש מקום להבנה ולהכרה בשונות אתנית-דתית, אבל המדינה לא אוכפת את החוק במקומות שהיא חייבת". הטענה היא שבכפרים יש אוטונומיה חוקית מכל הסוגים. בידי 'רגבים' יש סרטונים שמראים איך ערבים אינם מרשים לשוטרי תנועה להיכנס לכפרים. "זה משליך גם על הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית".
תכנון: "נכון שאין תב"עות לכפרים הערביים, אבל מצד שני, למה לתכנן בכסף אם אני יכול לבנות איך שאני רוצה?". היום משרד הפנים כן משקיע מיליונים בעריכת תב"ע לכפרים. אבל לצד זה יש להסדיר חלק מהבתים ולהרוס את חלקם. איש לא עושה את זה, "כולם מפחדים לאכוף".
לאכוף: גורמי האכיפה מזדהים עם הטיעונים, אבל לא מודים שהדברים תקועים אצלם. חוץ מזה, "האכיפה מחייבת עימות, וכולם בהיסטריה מוועדת אור ומאלימות". לפני כחודש הוא אמר בבית המשפט שלמשטרה יש שני תפקידים: שמירה על סדר ואכיפת החוק. כולם רוצים לראות משטרה ששומרת על סדר ומביאה שקט. הבכי על חוסר אכיפת החוק יהיה רק בטווח הארוך.
מלחמה בטחנות רוח: רבים שואלים אותו אם הוא לא מתייאש. "אנחנו כמו נקר, חופרים בראש עד שהמסר ייכנס. ההצלחה לא תלויה רק בנו, אלא גם ביושב בשמיים ובגורמים בכירים בארץ". הנהלת התנועה לא מודדת את המעשים לפי ההצלחות, וזה מרגיע, וגם "'רגבים' היא מאוד משפחתית. אנשים מאוד מעורבים בעשייה אחד של השני וזה עוזר לא להתייאש".
על הפרק עכשיו: "יש מאמץ מאוד גדול להפסיק את מעורבות האיחוד האירופי בבנייה הבלתי חוקית הערבית ביו"ש, ויש מאבק מתמיד לגרום לכך שתהיה אכיפה משמעותית בכל מה שקשור לתפיסת קרקעות של הבדואים בדרום ושל ערבים בצפון".
תודעה: "אני יודע שאנחנו משנים תודעה. אני מקבל פידבקים מאנשים שאני עובד מולם. הם אומרים לנו שאנחנו עושים עבודה חשובה, שהקול שלנו נשמע וחשוב שהוא יישמע. היום רואים ציטוטים של טיעונים שלנו בעמדות שהמדינה כותבת כתשובה לעתירות משמאל".
אם זה לא היה המסלול: "הייתי בתחום של מדעי הטבע", ומכולם "פיזיקה".
ובמגרש הביתי
בוקר טוב: קם בשש, שחרית בשש ורבע, "אני אחראי על המניין". חוזר הביתה ויוצא לעבודה אחרי שהילדים יצאו לבית הספר. "העבודה היא 10 דקות מהבית, כך שאין לי פקקים".
מוזיקה: אין לו הרבה זמן לזה. כשכן, "אני אוהב מוזיקה חסידית ופייטנות מזרחית". הוא עובר לפני התיבה בבית הכנסת "המעורבב שלנו". אמנם יש בו יותר תפילות אשכנזיות מספרדיות, "אבל המוזיקה הספרדית לא זרה לאנשים וזה כבר הרבה".
אוכל: המאכל האהוב הוא סנדוויץ' עם קציצות דגים של אמא. ואמא, אם את קוראת את זה, תביאי לו בשבוע הבא סיר שלם.
שבת: הרבה שירים סביב השולחן, סעודות ארוכות, והרבה פעמים קריאה בתורה. "אני גם מאוד אוהב את 'נתיבות שלום', אז לומד אותו הרבה בשבתות".
עתים לתורה: לצד 'נתיבות שלום' ולימוד עם הבן מסכת בגמרא לקראת בר המצווה, הייתה פעם התמדה בלימוד הדף היומי, "אבל העומס הכריע אותי". השאיפה היא לשוב לנוהג הזה.
פנאי: "אין הרבה", ואם יש אז קריאה. "הייתה תקופה שהייתי מכור לספרי פנטזיה. אני מחכה לזמן שאוכל להשלים את הספרים האחרונים של 'מחזור כישור הזמן'". מלבד זאת יש אהבה לטיולים, "אבל ממעט להספיק אותם. מרוץ החיים די מכריע אותנו".
אחזקת הבית: "אני מגהץ לעצמי את החולצות", וגם "מנקה את המטבח ביום שישי לפני שבת. זו עבודה משמעותית, בלי הנחות".
מפחיד: "מחלות במשפחה".
דמות מופת: "לאחרונה אני עושה ניסיון לעבוד על המידות שלי. אני קורא הרבה בכתבי הראי"ה קוק על עבודת הנפש והתשובה וזה בעיניי פלאי פלאות".
משאלה: "שה' ייתן לי כוח לתקן את המידות שלי".
כשתהיה גדול: "אלמד תורה. הלוואי שאגיע לישיבה".
ofralax@gmail.com