כשנכנסתי לכיתה ראיתי את ניסים שקוע בכתיבה ביומן שלו.
לא רק אני שמתי לב. עוד ילדים התקרבו לשמוע איזה נס התרחש הפעם.
ההורים של ניסים נתנו לו את השם הזה מכיוון שהוא נולד אחרי הרבה שנים שלא היו להם ילדים.
הוא יצא לאוויר העולם הרבה לפני הזמן. הרופאים אמרו שהתינוק לא יחזיק מעמד, אבל הוא התחזק והבריא נגד כל התחזיות, והוריו נתנו לו את השם ניסים כשהוא היה בריא מספיק בשביל ברית מילה.
מאז שערבים תקפו את האוטובוס שלנו, ויידו עליו אבנים ובקבוקי תבערה, ניסים מנהל את יומן הניסים.
הוא אומר שהעובדה שהחלונות רק נסדקו והאש כבתה עוד לפני שהתפשטה היא נס, וזה שכולנו רק נבהלנו אבל לא נפצענו - גם זה נס.
בכל אחד מעמודי היומן ניסים כתב נס, הדביק תמונות שקשורות וגם צייר ביד כשרונית ציורים שמבטאים את התרגשותו מהאירוע.
בעמוד הראשון ביומן שלו הוא כתב על הנס שבקיומו של העולם. הוא הזמין את כולנו להשתתף ביצירת הדף ההוא. הבאנו תמונות של נופים יפים או של חיות שאנחנו אוהבים וגם של אנשים. רק כשלא היה עוד מקום בדף, הוא עבר לעמוד השני. שם הוא כתב על הנס שבקיומה של מדינת ישראל.
בעמוד ההוא הוא צייר את המדינה הקטנה שלנו, שמוקפת במדינות שרוצות להשמיד אותנו. הוא גם הדביק כתבות וידיעות מהעיתונים שמראות שלכל המדינות האלה יש כסף ויכולת צבאית, ובכל זאת משום מה יש לנו עדיין מדינה וביטחון יחסי.
העמוד השלישי הוקדש לנס הלידה שלו. הוא מדביק שם מדי פעם תעודות הצטיינות שהוא מקבל. גם הנס עם האוטובוס קיבל שם עמוד מכובד.
את היומן הוא משאיר בכיתה ומרשה לכל אחד להוסיף עמוד נס, אם הוא נתקל באירוע ניסי.
היום ראינו אותו כותב ומדביק במרץ. כולנו התקבצנו סביבו. השולחן היה מלא בגזרי עיתונים, והסקרנות גאתה בכולנו.
אני לא יודע מה הרגשתי, יותר בלבול או יותר אכזבה. בדף הזה ניסים הדביק תמונות של יהודים שנהרגו בפיגועים או בפעולות טרור. לידי עמד גלעד, וראיתי שגם הוא זז בחוסר נוחות. האנשים האלה נרצחו. לא היה להם נס. למה ניסים יוצר ביומן הניסים שלו דף כל כך מדכא?
ניסים הרים את מבטו מהעמוד שהיה מלא עד חציו באנשים שנרצחו. "בכל פעם שהיה פיגוע ואנשים נהרגו, הסתכלתי ביומן הזה", הוא אמר למעגל הילדים הנבוכים שהקיף אותו, "רציתי להתנחם בכך שיש גם טוב, גם נס. אבל היומן לא מנחם כשיש פצועים והרוגים. תמיד שאלתי את עצמי למה להם לא נעשה נס. אתמול הבנתי שדווקא יש פה פלא גדול. המשפחות של הנרצחים האלה, במקום לשקוע באבל - עברו לחזק אחרים, לערוך פעולות שמאחדות. ככל שמענים אותנו כך גדלה המעורבות וההדדיות בעם שלנו. אני חושב שאחרי מכה כזאת, להצליח לא רק לקום ולהמשיך, אלא להתחזק ולרומם אחרים - זה נס. לגלות את העוצמה הרוחנית של העם שלנו דווקא בזמנים של שפל - זה נס".
כולנו הסכמנו איתו. מבט נוסף בדף החדש הראה לי שכל האנשים שם מחייכים חיוך רחב.