1. מעניין את הסבתא שלי אם המשטרה תפתח בחקירה נגד ח"כ ינון מגל או לא. כתב אישום נראה לי שלא יהיה, אבל גם על זה לא בא לי להתחייב.
הסיבה שזה לא ממש מעניין אותי כרגע היא שאני לא מקבל את הגישה שלפיה חוק העונשין הוא הקוד האתי של חיינו. למשפט הפלילי יש תפקידים מסוימים בחברה, הוא לא תחליף למוסר. אם תרצו לתרגם למונחים תלמודיים, המשפט הפלילי הוא "דיני אדם" ואילו המוסר הוא "דיני שמיים". ישנם לא מעט דברים שעליהם נאמר "פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמיים".
2. ינון מגל איננו אזרח רגיל. אזרח רגיל רשאי ליהנות מההנחה שהתנהגותו המוסרית היא בינו ובין בוראו או בינו ובין מצפונו. אצל נבחר ציבור התמונה שונה, כמו אגב אצל אנשי ציבור מסוגים אחרים כדוגמת רבנים.
אם, כפי שציינו לעיל, אנחנו מניחים שנורמות מוסריות ראויות הן דבר שיש לשאוף אליו, הדרך להעביר את המסר היא לדאוג שמובילי הציבור יתנהגו בצורה הזו. אם לא הם אז מי.
3. כן, אני יודע שינון מגל חילוני. העובדה הפעוטה הזו לא חמקה מעיני. למרות זאת אני לא מוכן שתספרו לי סיפורי "ככה זה אצל החילונים". זה לא נכון. זה לא ככה אצל כל החילונים (כמה מחברי הטובים וכו', אתם יודעים...). זה לא ככה גם אצל כל העיתונאים.
יחס מכבד לנשים איננו דרישה מוגזמת מנבחר ציבור בכל מפלגה, בטח מפלגה כמו הבית היהודי. ינון מגל רוצה לנסוע לטיול בשבת? סבבה. רוצה לאכול לא כשר? בכיף. להטריד נשים? לא בבית היהודי.
4. עיתונאית "וואלה" רחלי רוטנר לא מעניינת אותי בכלל. נכון, הצצה חטופה בדף הפייס שלה לימדה אותי שלא הייתי מחנך את בתי ללכת בדרכה (בלשון המעטה, זה חמור הרבה יותר), אבל זה ממש לא רלוונטי לעניין.
מאחר שבעיני מוקד העניין הוא השאלה איזו התנהגות היא מוסרית ואיזו התנהגות איננה מוסרית, הרי שהתנהגות של אדם אחד לא יכולה להוות הצדקה להתנהגותו של אדם שני. אז ברשותכם, במחילה, תחסכו ממני לינקים לטקסטים המביכים שכתבה בעבר גב' רוטנר, ואין צורך לצלם מסכים עם תמונות שלה - מביכות לא פחות. זה לא מעניין אותי ולא רלוונטי בכלל לעניין. תודה.