מאז שחזרתי לעבוד, אמי שתחיה לקחה על עצמה להוציא את הילדים מהגן ומבית הספר.
באחד הימים אני מקבלת ממנה טלפון סוער: "את חייבת לדבר עם הגננת על כמות הממתקים שהיא מחלקת בגן". מאוד קשה להוציא את אמא שלי משלוותה. לא שלא ניסיתי בנערותי. אבל הפעם שמעתי בקול שלה שדי.
ראוי לציין שאין לחשוד בה כדוגלת בתזונה בריאה. כשאני משאירה פרצה, וגם כשאני בטוחה שלא, אמי גונבת את הילדים לאכול זוועה זו או אחרת ומשאירה אותי יום אחר כך עם מאבק להוריד להם את רמות הסוכר ולהחדיר משהו מזין. אבל כנראה כמות הממתקים הייתה חריגה אפילו בשבילה, ומבחינתי זה כמו סדין אדום מול שור עצבני.
"אוי, נו באמת"
לאחר אותה שיחה, כשבאתי לגן כדי לקחת את הוד מעלתה בת הארבע, הקטנה נופפה בידה בשמחה להראות לי שהיא קיבלה שני ממתקים. האחד זוועה, השני גיהינום. שאלתי את הגננת אם הממתקים הם גזירה שאין לשנותה. הגננת, החביבה בדרך כלל, פערה עיני עגל תמים. ייתכן שהייתי עייפה משעות העבודה הרבות, ייתכן שנמאס לי שאנשים מסתכלים עליי כהזויה כשאני מדברת על תזונה נכונה. אז לקחתי את סביבון העדשים הצבעוניות מידה של בתי, ואז התחילה השיחה המוזרה הבאה:
אני: "את מבינה שזה מסרטן, כן? הצבעים שעוטפים את העדשים גורמים למחלות אצל ילדים. זה חובה הדבר הזה?"
הגננת: "אוי, נו באמת".
אני: "את יודעת״, ניסיתי, ״אפשר להחליט אילו ממתקים מביאים לגן ואילו לא. לא חייבים את הכי גרועים".
הגננת: "אוי, נו. הכול מסרטן. השמש, הסלולרי".
אני: "כן, אבל יש דברים שאפשר למנוע".
הגננת: "אוי, נו. דווקא את זה?"
אני: "ככל שידוע לי, על השמש רק השם שולט. אז קצת קשה לי עם הדוגמה. אבל אילו ממתקים נכנסים לגן שלך, זה את קובעת".
הגננת: "אוי, נו באמת".
אוי, נו.
בערב ישבנו כמה שכנות שילדיהן לומדים באותם מוסדות כמו ילדיי ומכירות את החומר האנושי, וניהלנו שיחה בנושא. רוב התשובות המקוממות שקיבלתי היו: נו, הם דוסים. אצלם זה חלק מהתורה. את לא תצליחי לשנות. את החלק שבו הן אמרו לי לא להיות כזאת קיצונית, אני אחסוך מכם. דיבור קצת מוזר מאנשים שאוכלים רק הכשר הרב לנדא. כל אחד בוחר את הקיצוניות שלו, תודה.
ככל שאני מתבגרת, אני מבינה שהדם של סבא שלי זורם לי בעורקים. סבי השתמש בעזות דציונות שלו, עזר לגרש כמה אנגלים ולבנות מדינה לחלוטין לא רעה. לי נשארה רק עזות, אבל היא חייבת להיות מתועלת לאן שהוא. כרגע היא מתמקדת בשינוי הממתקיאדה אצל הגננות, המורות והדוסים כאוכלוסייה.
אחרי משא ומתן ארוך עם ילדה שהיא בכלל לא פראיירית, הצלחתי לקנות את העדשים. אמנם לא נתתי בתמורה את הבכורה, אבל כסף החליף ידיים. לא עברו שעתיים, והיא חזרה מבית הכנסת עם סוכרייה על מקל. בעלי נכנס אחריה. "יש דוד סוכריות חדש בבית הכנסת". מי הוא זה ואיזה הוא המעז להפוך את קיבות ילדיי לפח זבל מאחורי גבי? למה? כדי להרגיש נחמד? חביב? נדיב? בבית הכנסת הקודם שלנו רבתי בחירוף נפש עם דוד סוכריות עד כדי שצעקתי עליו קבל עם ועדה, כי משום מה הוא הרגיש שהמילה שלי פחות ראויה מהשליחות שלו למתק את השבת לילדים לא לו.
ילדים הם לא פח אשפה
לא יכול להיות שבשנת 2015 מישהו עדיין חושב שסוכר וממתקים זה מדאורייתא. האוכלוסייה הדתית היא אחת האוכלוסיות החלשות פיזית, העניות ובעלות התזונה הדלה ביותר בארץ. אז להוסיף על כך ולהחליש את מערכת החיסון של הילדים עם ממתקים? כן, זה להחליש. סוכרים פשוטים, קמחים מעובדים ושומנים מוקשים מוכחים בכל מחקר כמחלישים ומשמינים. זה שאנחנו לא יכולים לראות את השומנים הרוויים מתיישבים ישירות בגוף הילדים, כמו שאנחנו מדמיינים שקורה אצלנו, לא אומר שהגופים הקטנים שלהם מקבלים באהבה את הפסולת האורגנית. מתי תשתנה הרוח, והגוף של הילדים שלנו יפסיק להיות פח אשפה, ותרווח ההבנה שלזרוק ממתקים זה לא בל תשחית?!
בואו נעשה סדר. להלן כמה דוגמאות:
צבעי מאכל - E102 טרטזין צהוב, גורם להיפראקטיביות. E122 ,E123 אסורים לשימוש בארצות הברית, מותרים בארץ. 110E - גורם להיפראקטיביות, אסטמה של העור ועוד. 120E מופק מחרקים. כל אלו באישור משרד הבריאות.
למי שרוצה להעמיק – חיפוש בגוגל "לסלק את הקוץ", ספר מרתק מאת ד"ר חיים סדובסקי.
שתייה מתוקה - השתייה אינה דורשת עיכול, ולכן נספגת מהר יותר וההשפעה שלה חזקה יותר. מקפאין ועד לסוכר הבלתי נגמר במשקאות. 10 כפיות סוכר בכוס קולה, 8 כפיות סוכר במשקאות התה למיניהם.
שוקו - יותר מדי סוכר. יותר מדי חלב, שגורם לנזלת.
ואל תתחילו לדבר איתי על דיאט. זה הרבה יותר גרוע. מסרטן ועד להפרעות בקצב הלב, תבחרו מה בא לכם.
טופי - במילה אחת: גיהינום. נשאר לאורך זמן בשיניים, מכיל סיליקון – כן, זה שהיה עליו רעש גדול כשהיה בחלב. לא מתעכל ונצמד לדפנות המעיים.
שומן מוקשה - המרגרינה לסוגיה. סותם עורקים, מעודד השמנה קיצונית. בלי כף זכות. נמצא בכל מוצרי הוופלות ועוגיות הפרווה הקנויות.
סוכריות גומי - מכיל גם מיליון כימיקלים מזעזעים וגם צבעי מאכל.
ולסיום, חמצוצים - עטופים בחומצת מלח לימון, שהיא נפלאה להסרת אבנית מהקומקום, פחות נפלאה בקיבה.
המתוק החדש - סוכריות ג׳לי ביתיות
אגר אגר הוא ג׳לטין טבעי העשוי מחלבון אצות. זו תוספת חלבון משלימה לצמחונים. התכונות שלו שונות מהג׳לטין שנמכר בחנויות, הוא אינו זקוק לקירור ואינו מפריש נוזלים. יש לו כשרות ואפשר למצוא אותו בחנויות למוצרי אפייה.
החומרים:
1 כוס נוזל
1 כף סוכר לפי הטעם
7 גרם אבקת אגר אגר (2 כפות)
השתמשתי בשלושה נוזלים נפרדים לקבלת שלושת הצבעים:
- פטל קפוא מרוסק ומסונן
- אוכמניות כתומות קפואות ומיץ תפוזים
- יין תירוש
בממוצע הוספתי חצי כף סוכר לכל נוזל, מה שהיה לי טעים.
אופן ההכנה:
מחממים את כוס הנוזל בסיר קטן. לפני שהוא רותח, מוסיפים את האגר אגר וטורפים במטרפה מהר, כדי שהאגר אגר לא יקריש בגושים. מערבבים עוד דקה ומורידים מהאש.
יוצקים לתוך תבניות פלסטיק או סיליקון. ועכשיו החלק הקשה – ממתינים עד שמתקרר ומתקשה. אין צורך במקרר, החומר מתקשה בטמפרטורת החדר.
להוציא, לברך ולאכול.
טעימת הסוכריות על ידי הילדים הניבה את המסקנה שהם מצפים לטעמים עזים, תעשייתיים, והכי אהבו את יין התירוש. לכן מומלץ להוסיף סוכר לנוזל, עוד 2 כפות לכל כוס.
ayakremerman@gmail.com