גורלות נחרצים היום ברשת האינטרנט. אליה מגיעות התלונות הראשונות, והיא שאוספת תלונות נוספות ומביאה את המשטרה לפתוח בחקירה, או את היועץ המשפטי לממשלה להורות לה על כך. אך היא אינה ממתינה להם. היא מעידה עדים, מגישה אלפי כתבי אישום וגם כמה כתבי הגנה. ולעתים בטרם החליטה המערכת המשפטית האם לפנות לימין או לשמאל, כבר גורלו של האדם נחרץ.
אך גם בתי המשפט חורצים היום גורלות ברשת. עשרות אלפי החלטות ופסקי דין שניתנים מדי שנה זמינים ברשת. הם מגיעים בעיקר ממאגרי מידע המוזנים על פי הסכם עם מערכת המחשוב של הנהלת בתי המשפט. חלק מהמאגרים הללו סגורים לחלוטין, ומאפשרים גישה להחלטות ולפסקי הדין למנויים בלבד דרך מנוע החיפוש של האתר. מאגרים אחרים נוקטים אסטרטגיה שיווקית המאפשרת לאתר את ההחלטות באמצעות חיפוש במנועי חיפוש פתוחים, ובראשם גוגל. אם תגגלו את שמו של אדם מסוים ששמו מתנוסס בראשו של פסק דין, תוכלו לקבל אינפורמציה ראשונית על ההליך שבו היה מעורב, ובמסמך כולו תוכלו לצפות בתשלום.
החשיפה שנאלצים אזרחים לעבור בבית המשפט זוכה אפוא גם לחשיפה זמינה ברשת. הנהלת בתי המשפט ביקשה לצמצם את הנזק, ודרשה מהמאגרים להתחייב שלא לאפשר גישה אל המסמכים דרך מנועי החיפוש הפתוחים ברשת. מפעילי המאגרים עתרו לבג"ץ, ושם קבעו השופטים כי כוונת הנהלת בתי המשפט טובה, אך היא אינה מוסמכת להוציא הנחיה כזו מבלי שהוסמכה לכך על פי חוק.
מכל מקום, אחת הטענות של הנהלת בתי המשפט הייתה שאזרחים רבים נמנעים מלפנות לערכאות בגלל החשש שמידע רגיש אודותיהם, שיופיע בהחלטות בית המשפט, יהיה זמין ברשת. השופטים מצדם ציינו כי על פי כמות הפונים לבתי המשפט, שרק עולה ועולה בכל שנה, נראה שאין ממש בטענה.
בלי שאלות מביכות
מה עושים פוליטיקאים אחרי בלותם? כבר דובר על כך ב'שיטת השקשוקה' ושורר ב'מגש הכסף'. הם הולכים להיות דירקטורים בתאגידים רבי עוצמה. הפוליטיקאים שמחים לחזור ולקבל ליטרת קשרים והשפעה, יחד עם שכר גבוה מדי על עבודה קלה מדי. התאגידים מצדם מקבלים עוד תעודת ביטוח פוליטית להמשך טיפוח האינטרסים העסקיים שלהם.
ומה עושים שופטים עליונים שהגיעו לגיל פרישה ויותר? מקבלים על עצמם לעת זקנה ראשות ועדה שחורצת גורלות. הם, שרגילים לחרוץ גורלות, שמחים שלא להיגמל מהעניין. הוועדה מקבלת הדרת פנים, וביטוח מסוים מהתערבות של בתי המשפט בהחלטותיה.
פקודת הבנקאות קובעת כי בתאגיד בנקאי ללא גרעין שליטה, הוועדה למינוי דירקטורים בתאגידים בנקאיים היא שתציע לאסיפה הכללית מועמדים לכהונת דירקטורים. בראש הוועדה הבנקאית המכובדת הזאת העמידו את שופטת בית המשפט העליון בדימוס איילה פרוקצ'יה, בת ה‑75. פרוקצ'יה פרסמה לפני כחצי שנה הודעה הקוראת לציבור להגיש הצעות מועמדות לכהונת דירקטור בבנק דיסקונט, ובעקבותיה הוגשו לוועדה 68 בקשות למועמדות. הוועדה ישבה על המדוכה במשך כמה שבועות והצליחה לזקק מתוכם רק חמישה מועמדים נבחרים. מכיוון שיש ארבע משרות דירקטור פנויות בבנק דיסקונט, הרי שלחברי האספה הכללית של הבנק לא נותרה אפשרות להיות בררנים, וכל מה שייוותר להם לעשות הוא לנפות אדם אחד מהרשימה.
אלא שבתוך הסולת המנופה של המועמדים שהגישה הוועדה לאספה הכללית של הבנק הצליח להיכלל גם השר לשעבר - חבר הליכוד, קדימה והתנועה - מאיר שטרית. רו"ח בועז יפעת תהה איך הצליח שטרית להסתנן אל בין חמשת המובחרים. הנוהל המסדיר את פעולת הוועדה קובע כי עליה לבחון בין השאר את כשירותו של המועמד "מבחינת מידות אישיות, יושרה, הוגנות, מזג והליכות".
בחינה קצרה של ההיסטוריה הקרובה של שטרית מזכירה מתי הייתה הפעם האחרונה שהוא נכלל בקאדר של חמישה מועמדים סופיים. היה זה לפני כשנה וחצי, בעת ההתמודדות על נשיאות המדינה. אז העיבה על מועמדותו של שטרית פרשה עלומה.
בלחץ פרסומים שהופיעו אז בעיתונות, נאלצה המשטרה להודיע ליועץ המשפטי לממשלה כי בעבר בדקה מידע מסוים שעסק בכריתת הסכם בין ח"כ שטרית ובין עובדת שעבדה בביתו. במסגרת ההסכם הוא שילם לה כ‑270 אלף שקלים, והיא מצדה הבטיחה לא לגלות בשל מה זכתה לתשלום הזה. המשטרה פנתה בשעתו לעובדת וביקשה ממנה למסור מידע. העובדת סירבה לשתף פעולה. שטרית לא תושאל בנושא. מכיוון שהפרסומים בתקשורת הזכירו כי העובדת מחזיקה מסמכים והקלטות שבהם היא טוענת בפני הח"כ לשעבר על מעשים מיניים שביצע בה, הורה היועץ למשטרה לשוב ולבדוק את הנושא. העובדת שוב סירבה לשתף פעולה, ושטרית שוב לא נדרש להשיב תשובות.
היועץ המשפטי וינשטיין החליט לסיים בכך את בדיקת הנושא. אבל רו"ח יפעת חשב שאם הוועדה של פרוקצ'יה מנפה מועמדים בנפה כה דקה, הרי שזו הייתה הזדמנות נאותה לבקש ממנו מעט הסברים על אותה פרשה עלומה. כך יתאפשר לוועדה להעריך "מידות אישיות, יושרה, הוגנות, מזג והליכות" של חבר הכנסת לשעבר.
במענה ששלחה לו השופטת בדימוס, היא כתבה שהוועדה אכן הייתה מודעת להסכם שנחתם עם העובדת. עם זאת, מכיוון ששטרית והעובדת החליטו שלא לחשוף את תוכנו - היא לא יכולה לדעת האם עולה ממנו דבר הפוסל את שטרית מלכהן כדירקטור של גוף פיננסי. היא ציינה גם שלוועדה אין סמכויות חקירה, לכן היא אינה יכולה לחייב את שטרית להציג בפניה את ההסכם. היא לא הסבירה מדוע היא אפילו לא שאלה את שטרית מה כתוב בהסכם. אם הוא היה מסרב לענות, ייתכן שאפשר היה שלא להכליל אותו בחמישייה המובחרת.
שופט בג"ץ יצחק עמית לא הצליח למצוא פגם בהתנהלותה של השופטת בדימוס, וגם קבע כי העתירה מוקדמת מדי. השופטים מני מזוז ועוזי פוגלמן ציינו במופגן כי הם דוחים את העתירה רק כי היא מוקדמת מדי ואינם מתייחסים לגופה, וכך פתחו פתח לשוב ולעתור לבג"ץ אם ימונה שטרית לתפקיד. אם זה יקרה, רק אז, אולי מישהו יטרח לשאול את השר לשעבר מה בדיוק נכתב באותו הסכם סודי.
אירוע חריג מדי
הביטוח הלאומי מזכה אנשים שעברו תאונת עבודה בקצבה ובזכויות נוספות. אלא שכדי להיות מוכר כנפגע תאונת עבודה, על המבוטח להוכיח כי הפגיעה בו התרחשה בעקבות "אירוע חריג" הקשור בעבודתו. החוק מכיר באדם כנפגע תאונת עבודה גם אם "אירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו, או ממקום שבו הוא לן אף אם אינו מעונו".
בימים האחרונים דחו בתי דין לעבודה שתי תביעות מעניינות במיוחד של אנשים שנפגעו בדרך אל מקום עבודתם. במקרה הראשון לא היה ספק כי מדובר באירוע חריג. ברכבו של אדם שעבד כמנהל הסעות של חברה בדרום התפוצץ מטען שהטמינו עבריינים, והוא נפגע בכל חלקי גופו. השופטים אמנם קבעו כי הוא היה בדרכו לפגישת עבודה לגיטימית לחלוטין, אבל פסקו כי האיש לא יוכר כנפגע תאונת עבודה. האירוע החריג, כך מסתבר, לא יכול להיות חריג עד כדי כך. אדם יוכר כנפגע תאונת עבודה כשהוא בדרך לעבודתו רק אם הפגיעה התרחשה כתוצאה מסיכוני הדרך שארבו לכל אדם שעבר במקום, ולא למי שהיה כתובת להתנקשות.
במקרה השני התובעת הייתה צריכה לדעת בעצמה כי אין מדובר באירוע חריג, אלא לכל היותר באירוע חריגה. במופע חריג של חוסר מודעות עצמית, עובדת בסניף בנק דיסקונט בשפלה עם ותק של יותר משלושים וחמש שנה, הגישה לביטוח הלאומי בקשה להכיר בפגיעתה הנפשית כתאונת עבודה. לטענתה, בדרכה אל העבודה לפני כשנתיים קיבלה שיחת טלפון מהמנהלת הישירה שלה בבנק, ובה נאמר לה שבשל חריגה ממסגרת האשראי לא יכובדו שתי המחאות בחשבון הבנק שלה, אם לא תדאג להפקיד כסף בחשבון באותו יום. לדבריה, כתוצאה מאותה שיחה החלה לסבול מבעיות נפשיות, ולכן היא מבקשת להכיר בפגיעה בה כפגיעה בעבודה.
גם חברתה, שעובדת איתה באותו סניף, גילתה באותו יום את החיים מהצד השני של האשנב. היא העידה לטובת חברתה וסיפרה כי באותו יום קיבלה הודעת מסרון מהתובעת ובה סיפור ההודעה מהבנק. מיד לאחר מכן קיבלה מסרון נוסף שבו נאמר כי "היא רוצה למות, להתאבד". היא מיהרה לצאת לרחוב ולחפש את חברתה "ומצאה את התובעת במצב היסטרי".
השופטים קבעו כי אמנם ההודעה המצערת על החריגה בחשבון תפסה את עובדת הבנק בדרכה לעבודה, אך אין מדובר באירוע חריג. בבית המשפט הוכח כי כמו כל לקוח שחורג משמעותית ממסגרת האשראי שהוקצתה לו, גם התובעת זכתה לשיחה מקדימה, הבטיחה לכסות וספגה איומים בהחזרת המחאות אחרי שלא עמדה בהבטחתה.
עובדת הבנק לא קיבלה אם כן את ההכרה כנפגעת תאונת עבודה שרצתה בה. אך מי יודע, אולי לקוחות מאותגרים כלכלית של אותו סניף בנק דיסקונט בשפלה יזכו מעתה ליותר סימפתיה.