פרשת הניצב החשוד בהטרדה, פרשת סא"ל אלעד מרום ופרשת החקירות במשרד התרבות משיבות אל קדמת סדר היום את סוגיית השימוש בפוליגרף, אך מהו המכשיר הזה ועד כמה ניתן להתבסס על קביעותיו.
העובדה שסא"ל אלעד מרום, בנו של האלוף אליעזר (צ'ייני) מרום, הודח בימים אלה מהצבא בגלל בדיקת פוליגרף, מעידה ומוכיחה, פעם נוספת, עד כמה משמעותי וגורלי הוא השימוש במכשיר הפוליגרף, ככלי לחשיפת האמת.
בדיקת הפוליגרף בוחנת, למעשה, שינויים פיזיולוגיים בתגובותיו של הנבדק (בדיקת לחץ דם, בדיקת נשימה, רמת הזעה, בדיקת מוליכות חשמלית של העור ובדיקת דופק). ההנחה היא, כי אין באפשרותו של הנבדק לשלוט על תגובות פיזיולוגיות טבעיות, בזמן שהוא נשאל שאלות כאלה ואחרות, והתגובות המתקבלות יקבעו האם תשובות הנבדק היו אמת או שקר.
בהליך פלילי – בדיקת הפוליגרף אינה מהווה כלי קביל .
כך, משמשות בדיקות הפוליגרף בהליכים פליליים בשלבי חקירה, לצורך החקירה ולצורך גיבוש המלצות. בדיקת פוליגרף יכולה לסייע באיתור חשודים או בניקוי חשד מחשודים אחרים, וכן לסייע בחקירה, ברם אינה קבילה בהליך עצמו.
גם בהליך אזרחי, יכול ובדיקת הפוליגרף תהא קבילה רק בכפוף לשני תנאים כדלהלן : האחד - הסכמת שני הצדדים מפורשות, מראש ובכתב, על עריכת הבדיקה כאשר הנבדק מסכים, מרצונו החופשי, להיבדק במכשיר הפוליגרף ושתוצאות הבדיקה יהוו ראיה קבילה בבית המשפט ; והשני - חד משמעיות התוצאות.
רק בהתמלא שני תנאים אלו, יכול בית משפט בהליך אזרחי לקבל את תוצאות בדיקת הפוליגרף.
גם במקרה של הסכמת הנבדק, עדיין יש לבית משפט שיקול דעת באם לקבל את תוצאות בדיקת הפוליגרף כראייה מחייבת, אם לאו.
ההלכה הפסוקה קובעת, כי בדיקת פוליגרף אינה ראיה מהימנה דייה מבחינה מדעית. על כן נפסק, כי תוצאת בדיקת בפוליגרף אינה מהווה ראיה קבילה בבית המשפט.
למרות זאת, מהיעזרות בפוליגרף לצרכים משטרתיים בלבד, התרחב השימוש בפוליגרף ומיושם בתחומים רבים ומגוונים, כדוגמת בחינות תעסוקתיות, תביעות גירושין ועוד.
לו היה השימוש במכשיר הפוליגרף נקי מספקות – ודאי היה מתאפשר השימוש בו גם בהליך פלילי, וגם ללא סייגים בהליך האזרחי. עצם הגבלת קבילות בדיקת הפוליגרף מלמדת על הבעייתיות שבשימוש בו.
יש לזכור, כי מידת הדיוק המיוחסת למכשיר הפוליגרף הינה לכל היותר 90%, כאשר לעניין 10% הנותרים – עלולים דוברי אמת להימצא כדוברי שקר ולהיפך.
בנוסף, וחשוב ביותר, תוצאות הפוליגרף תלויות, בין היתר ביכולתו של הבודק לבנות מערך שאלות המתאים לנבדק ולמקרה, וכן מיכולתו לפענח את תוצאות הבדיקה, לרבות מיומנותו בנטרול וסינון ההתרגשות מתוך תוצאות האמת.
בארץ, בהעדר חוק המסדיר את ההסמכה לביצוע בדיקות פוליגרף, כל אחד רשאי למעשה לבצע בדיקת פוליגרף, אף ללא הכשרה מעמיקה.
כפועל יוצא מכך, הפערים בהכשרותיהם של בודקים שונים, הרקע המקצועי שלהם, ניסיונם המקצועי ומיומנותם בהגדרת השאלות נשוא הבדיקה, ואופן ניתוח התוצאות על ידם – עלולים להביא לתוצאות הפוכות בבדיקת הפוליגרף.
לא אחת יכול ויימצא אדם דובר אמת במכון פוליגרף מסוים, ודובר שקר במכון פוליגרף אחר.
נטילת תרופות הרגעה לפני בדיקת פוליגרף עשויה גם היא להשפיע על תוצאות הבדיקה. השאלה האם בטרם ביצוע בדיקת הפוליגרף ביצע הבודק טסט מקדים לנבדק, על מנת לקבוע את רמת הרגישות של הנבדק כאשר הוא דובר אמת. וכמובן, נבדקים, אשר ניחנו ביכולת גבוהה לשלוט על תגובותיהם הפיזיולוגיות, הינם קשים לבדיקה וקבלת תוצאות אמינות.
כך, מכשיר הפוליגרף הינו כלי חשוב, אשר שימוש בו עשוי להוביל לחקר האמת וחשיפתה, ברם אין לאפשר מצב בו יקום הגולם על יוצרו, ואין לחרוץ גורלות ועתידות אך ורק על סמך מכשיר הפוליגרף.
במקרה של מרום, הדחתו על סמך בדיקת פוליגרף, ככלי עצמאי ויחיד, הינה בעייתית. נזכיר, כי בשנות ה- 90, כאשר מונה לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, סירב השופט דהיום אליקים רובינשטיין לעבור בדיקת פוליגרף. לאחר שמונה ליועמ"ש, הוציא רובינשטיין תחת ידו הנחיות הנוגעות לפוליגרף, לפיהן בדיקת פוליגרף בהליכי חקירה תיעשה רק בהסכמת נבדק.
השופט רובינשטיין נימק אז את עמדתו, בין היתר ב " בעיות אמינות לא קלות" של בדיקת הפוליגרף. בהנחיותיו הורה אז כי כאשר תוצאות הבדיקה מצביעות על אי אמירת אמת מצד הנבדק, מן הראוי לאפשר לו לעבור בדיקה נוספת ע"י בודק אחר, שאינו מודע לתוצאות הבדיקה הראשונה.