טרפת הבלאק פריידי לא פסחה על אובאמה. ועליי. קניתי חלב. אל תצחקו, אם היה לי יותר כסף הייתי קונה יותר. גבינה. וברצינות, קראתי באינטרנט שאצל הגויים הבלאק פריידי הוא רק תחילתה של ידידות מופלאה בין הארנק לבין הריקנות שלו, שממשיכה עוד כחודש, עד סוף השנה הלועזית. אני מכיר אנשים שאצלם הגשר הזה כבר נמרח לכל השנה. הם לא ממש חלון הראווה הוא חוד החנית ביצירת האשליה. שם נגזרת הגזירה, האם הלקוח יישאר בחוץ או יישאב פנימה? הוא המגזים בסיפור הזה
בקיאים בלוח הגרגוריאני, רחמנות. ואין ספק שלמראה החנויות ולהרגשה שהן מעניקות יש חלק לא קטן בחור הגדול שלנו בכיס. מה עושה אותן לכאלה? על מה שמים דגש מעצבי חנויות, ואיך הם עושים את זה כל כך טוב?
ראשית נניח את היסודות. ישנו הבדל מהותי בין עיצוב סביבה ביתית לעיצוב סביבת מסחר. בעיצוב בית המטרה היא שירחיב דעתו של אדם. שיהיה יפה. שיהיה נעים להיות בו, שיבטא את סגנונו וצרכיו של בעליו. זהו, בגדול. בחנות המטרה היא שונה. המטרה היא לגרום לך, פחות או יותר, להפקיד את הבחירה החופשית בידי השומר בכניסה, ולגרום לכך שתרצה לבקר בחנות מה שיותר, להישאר שם, ובסופו של דבר לרצות כל כך את הפריטים שם, עד שתבחר להשאיר אותם אצלך, תמורת דפים עם תמונות של אנשים חשובים עליהם, מה שנקרא לקנות. זה לא סותר, כמובן. היופי מצוי גם פה, אלא שפה מטרת העל היא שונה, ובעקבותיה העיצוב תופס אופי אחר. עיצוב חנות, אם אפשר לסכם במילה אחת, משמעותו 'פיתוי'.
דוגמה מצוינת לעניין היא חלון הראווה. חלון הראווה הוא חוד החנית ביצירת האשליה. שם נגזרת הגזירה, האם הלקוח יישאר בחוץ או יישאב פנימה? הוא המגזים בסיפור הזה. לוקח את כל זה צעד אחד קדימה. הקשר בינו לבין המציאות רופף עוד יותר מאשר בחנות עצמה, שם ממש מוכרים לך חלום. חלון הראווה הוא התמצות של איך שהחנות רוצה שתרגיש. אם פעם חנות שמוכרת בגדים הייתה מניחה בחלון הראווה ובכן, בגדים, לאחרונה נתקלתי בשתי חנויות שבחלונות הראווה שלהן היו מפל לאחרונה נתקלתי בשתי חנויות שבחלונות הראווה שלהן היו מפל מים, ודיג'יי. אמתי. עם לב פועם וכל האקססוריז. למותר לציין ששמות החנויות לא היו 'מי עדן' או 'בית ספר מזמור למוזיקה'. אלה היו חנויות תכשיטים ובגדים
מים, ודיג'יי. אמתי. עם לב פועם וכל האקססוריז. למותר לציין ששמות החנויות לא היו 'מי עדן' או 'בית ספר מזמור למוזיקה'. אלה היו חנויות תכשיטים ובגדים. אבל נראה שכל האמצעים כשרים בכדי למשוך אותנו פנימה. למכור לנו חלום. אווירה. ואחרי שמכרת ללקוח חלום, בגדים כבר יהיה קל יותר.
ולכן אדם נורמלי (בניגוד לאשתו) לא יחזיק בחנות יותר מזמן קצר. אי אפשר. החנות קצת מתקיפה אותך. מפעילה את כל החושים. מוזיקה באוזן, ריח באף, צבעוניות רועשת. דברים שפועלים בטווח הקצר, ומטפטפים על בלוטות הטעם. לא היית רוצה לחיות בתוכם. מקסימום לבקר בהיכלו.
זו הסיבה העיקרית שעיצוב מסחרי הוא חלומו של כל מעצב. שם ניתן דרור לגחמות הכי פרועות שלו, הוא לא חייב להתיישר לפי סגנון שמרני ככל שיהיה של בעל הבית, ומוזמן להציג את חזונו החדשני ומעורר התיאבון. כאן מתפרעים. בחנות הצבעים יכולים להיות עזים יותר, הרעיונות יכולים להיות קיצוניים יותר. למשל, חשבתם שתאי מדידה יסתפקו בוילון ומראה? חישבו שנית. למה לא לנצל את החלל הקטן הזה כדי לייצר תחושה שמדובר בחלל אחר לגמרי? נגיד חדרי פוטו-רצח שהיו פזורים בקניונים (ובסרט 'אמלי') והולכים ונכחדים? נגיד מעלית?
פטנטים נוספים שמסגירים את חוסר התמימות של מעצבי חנויות:
1. שלטי מבצעים. לא תמיד המבצעים משתלמים, לא תמיד הם קיימים בכלל, אבל אין ספק ששלטי מבצעים מעניקים הרגשה ששווה לקנות פה. שאם רכשתי פה עשיתי את המעשה האחראי והנכון.
חשבתם שתאי מדידה יסתפקו בוילון ומראה? חישבו שנית. למה לא לנצל את החלל הקטן הזה כדי לייצר תחושה שמדובר בחלל אחר לגמרי? נגיד חדרי פוטו-רצח שהיו פזורים בקניונים (ובסרט 'אמלי') והולכים ונכחדים? נגיד מעלית?
2. מיקום הקופה בסוף חנות מצריך אותנו, ולו רק כדי לשאול שאלה עניינית, לתור את כולה ולהגיע לקופה אחרי שסרקנו את רוב המוצרים, מבלי שבכלל החלטנו על כך.
3. כך גם מיקומם של הפריטים החשובים במעמקי החנות. לחם וחלב, למשל.
4. כבר ביום ראשון א-לוקים הבין את חשיבותו של האור. אור צהבהב עושה טוב למוצרים, מחמיא להם, ואפילו גורם להם להסתנן איכשהו לעגלה שלך. עד כדי כך.
5.פיצ'יפקעס ליד הקופה. איך יכולתי לשכוח שחסר לי מסטיק בטעם בוגונוויליה?
6. בבתי קפה מאוד מקובל שישנם מקומות ישיבה מכל הסוגים: בחוץ, בפנים, על הבר, ליד שולחנות עגולים ומרובעים ומחומשים. במקרה הזה הגיוון דווקא נותן ללקוח אשליה של בחירה, וכך הוא מרגיש שקיבל את ההחלטה הטובה ביותר, ושהוא מיוחד נורא. העניין הזה חדר גם לחנויות האופנה: הבגדים מסודרים בצורות שונות, כך שידברו אל כולם: אלה שאוהבים את הבגדים שלהם על קולבים, אלה שאוהבים אותם מקופלים יפה, וזה שאינו יודע לשאול, אלא לקנות.
---
מתוך מגזין ערוץ 7