ביום שישי ייפתח בסינמטק בתל אביב פסטיבל '48 מ"מ', פסטיבל סרטי הנכבה והשיבה הפלשתינית, פסטיבל אותו מארגנת עמותת 'זוכרות' זו השנה השלישית. בערוץ 7 שוחחנו עם אליהו זיגדון, המנהל האמנותי של הפסטיבל המספר על מה שעומד מאחוריו וגם משיב על כמה שאלות פוליטיות-אמנותיות.
בראשית דבריו מציין זיגדון כי לפסטיבל הגיעו סרטים וסרטים קצרים שערכו בחלקם סבב הופעות בפסטיבלים מובילים בעולם והקרנות חשובות בעולם ומדובר ב"יצירות קולנועיות שללא הפסטיבל הצופה המקומי לא היה נחשף אליהן".
כשהוא מתבקש לשים את האצבע על סרט אחד שצפוי למשוך תשומת לב מיוחדת הוא מזכיר את סרט הקומיקס המספר את סיפורן של 18 פרות שהפכו מוקד לעימות בין צה"ל לתושבי בית צ'אחור שבחרו שלא לשלם מיסים ולא לרכוש תוצרת ישראלית אלא לבנות משקים חלופיים משלהם. הסרט המדובר מתמודד על האוסקר כנציג פלשתיני.
בדבריו התייחס זיגדון גם להתנגדות שעורר הפסטיבל כולו במשרד התרבות ומציין כי גם יוצר הסרט על הפרות התנגד להקרנתו בתל אביב כיוון שהוא מחרים מוסדות הנתמכים וזוכים למימון ישראלי. בשל כך הסרט יוקרן בחלקו האחרון של הפסטיבל, ביום ראשון, בתיאטרון א-סראיה ביפו.
עם זאת הוא מדגיש כי הפסטיבל אינו ממומן על ידי כספים ציבוריים, מועצת הקולנוע או כל גוף שתומך בקולנוע ישראלי ולכן היוצר היה נכון לעצם ההקרנה של הסרט בפסטיבל.
באשר להתנגדות במשרד התרבות לעצם אירוחו של הפסטיבל בסינמטק, אומר זיגדון כי ניתן ונכון לפנות להנהלת הסינמטק כדי לקבל את התייחסותם, אך להערכתו בתגובתם יזכירו שם את חופש האמנות כערך ויציינו כי כשם שהם מאפשרים לפסטיבל זה להתקיים אצלם כך הם מקיימים גם את ההקרנה של הסרט על יגאל עמיר , סרט שגם נגד הקרנתו יצאה שרת התרבות והספורט.
ומה באשר ליוצרים עצמם, יוצרים המבקשים להבהיר כי החורבן הפלשתיני החל בשנת 48' ולא 67', קריאה שמשמעותה התקוממות נגד עצם קיומה של תל אביב, בה בשעה שבתל אביב מתקיים הפסטיבל? באשר לזאת אומר זיגדון כי מניסיונו עם אנשי יצירה וקולנוע קיים מתח בין הרצון לחשוף את היצירה בפני כמה שיותר אנשים, גם כאלה שלא מחזיקים בעמדות של היוצר, לבין הקוטב השני של האידיאולוגיה הפוליטית של היוצר והמשמעויות העולות ממנה.
בין לבין הוא מעיר כי תנועת החרם הקוראת שלא לייצר שיתופי פעולה עם ישראל רואה בהקרנה כזו נורמליזציה בה בשעה שאין נורמליזציה שכזו, כלומר גם הפסטיבל הזה זוכה לביקורות מצידם של מחרימי ישראל.
המשכנו ושאלנו את זיגדון לגבי עמדתו שלו באשר לתביעה הפלשתינית לשיבה לתל אביב יפו אשדוד וחיפה, בעיקר כמי שחי במקומות אליהם מבקשים הפלשתינים לשוב. זיגדון משיב ואומר כי "כבן המקום וכמי שגדל כאן וגדל כאן והמקום חשוב לו, אני רוצה לדעת את מכלול הסיפורים שמרכיבים את המקום הזה. ב-48' נוסדה מדינת ישראל ובמקביל קרו כמה דברים שהשפיעו על העם היהודי והפלשתיני ואת חלק מההשפעות אנחנו רואים עד היום במובן של אנשים שגורשו מבתיהם, ופליטים שלא קיבלו מעמד של נתינות בשום מקום בעולם. חשוב לי לפתח אחריות על הסיפור הזה כדי להתוות את העתיד". לטעמו "כבן המקום זו שליחות וחובה לדעת את הסיפורים הנעדרים מהשיח".
ובאשר לו עצמו כמי שנותן פומבי לתביעת השיבה למחוזות שבלב ישראל הקטנה הוא אומר כי התמודדותו שלו היא בעצם קיומו של האירוע וארגון אירועים המאפשרים שיח והעלאת הסוגיות הללו אל השיח הישראלי תוך התמודדות עם חששות שחלקם טעונים אידיאולוגית ומתוך כך לחשוב על פתרונות. זיגדון שב וקובע כי הוא חש אחריות כלפי אנשים שאינם יכולים לחיות בשום מקום אחר".
וכשאנחנו שבים על שאלת הפתרון כפי שהוא רואה אותו, שוב, בעיקר לנוכח היות הדרישה הפלשתינית בלתי מסתפקת בגבולות 67' אלא כזו הרואה את האסון הפלשתיני בעצם הקמת מדינת ישראל, הוא סבור כי ניתן למצוא פתרונות שחלקם סימבוליים וחלקם כלכליים אך בראש ובראשונה יש לדבר על הבעיות.
בהקשר זה הוא מזכיר את פעילות ארגון 'זוכרות', הארגון שיזם את הפסטיבל, הכוללת גם את כנס השיבה שבו נדונים פתרונות שונים לתביעת השיבה הפלשתינית ובחלקם מדובר בפתרונות אקדמיים, כלכליים ופוליטיים.
עוד נשאל זיגדון האם לטעמו פסטיבל מסוג זה, המחזק ונותן פומבי לכך שמקור ההתנגדות הפלשתינית לישראל הוא מראשית הקמתה ולא ממלחמת ששת הימים, אינו מרחיק מעמדתו שלו גורמי שמאל מתונים יותר, כאלה הסבורים כי בהקמת מדינה פלשתינית בגבולות 67' יינתן פתרון שישים קץ לסכסוך. זיגדון מצידו מציע לשאול את אותם גורמי שמאל מתונים באשר לעמדתם. הוא עצמו מתייג את עצמו כמי שאינו נמצא כאן אלא כמי ששואף לחיים משותפים, חיים שלטעמו בסופו של יום הם בלתי נמנעים. "יש כאן ריבוי של דעות. יש המאמינים באידיאולוגיות פוליטיות אחרות, ומה שהשמאל הליבראלי יגיד נצטרך לשאול אותם".
לקראת סוף הדברים נשאל זיגדון אם אינו שומע ומבין לטענותיהם של הסבורים כי קיומו של הפסטיבל בימים אלה של גל פיגועים הוא משגה שכן יש בו כדי להלהיט את הרוחות נגד מדינת ישראל. "פיגועי הטרור תולדה של אירועים היסטוריים, של הרבה תסכול ויאוש", הוא אומר וקורא לדבר "על פתרון לתסכול וליאוש, על אלטרנטיבה שלא מדברים עליה מספיק, על כיוון חדש ודרך חדשה שצריך לפרוץ אותה".