'אמנות התפילה'
נתנאל הרשטיק
מבחינה גנטית, הייתי אמור להיות פריק גדול של חזנות.
אהבה גדולה לז'אנר זורמת אליי מכל הסבים שבכל הצדדים, כולל המשפחה של אשתי.
ובכל זאת, הגנים הללו היו תמיד רדומים אצלי, וחזנות מעולם לא הצליחה לרגש אותי.
כבר חששתי שינשלו אותי מהירושה, עד שהגיע הדיסק החדש של נתנאל הרשטיק ופתאום הגנים החבויים התעוררו.
ההקדמה הזאת נועדה להבהיר שהאלבום המדובר אינו מיועד רק לחובבי חזנות. בחוברת המצורפת אליו בולט הציטוט של "הישן יתחדש והחדש יתקדש", שלא רק משכנע ציוניים דתיים לתת לו צ'אנס בזכות הקרדיט לרב קוק, אלא בעיקר משמש כהצהרת כוונות: גם ז'אנר ישן וארכאי יכול להתפתח בכיוונים חדשים.
הרשטיק, בן למשפחת חזנים מפוארת ובעצמו חזן בעל שם בינלאומי, אינו מתנתק מהמסורת ובכל זאת מצליח לחדש ולהפתיע. הוא נע על פני ציר הזמן המוזיקלי, מר' משה אויישר דרך "תניא" של יוסי גרין, עד לשיתוף פעולה פנטסטי עם ה"מכביט'ס" (ביצוע לנוסח ההבדלה שליווה את מיזם שבת עולמית). את שירתו מלווים עיבודים תזמורתיים עשירים ווירטואוזיים, אבל לפעמים גם קלילים ועכשוויים.
נתנאל הרשטיק עובר לפני אחת התיבות הנוצצות בעולם, בית הכנסת בהמפטון שבארצות הברית, מקום עטור סלבריטיז יהודים-אמריקאים. הסגנון האמריקאי נשמע מדי פעם בעיבוד המוזיקלי של האלבום, אבל עם זאת הוא משדר ישראליות עמוקה. זה בא לידי ביטוי קודם כול בביצוע מרגש לתפילה לשלום המדינה (לא, דווקא לא ה"אבינו אבינו שבשמים" המוכר של סול זים), שפותח את האלבום. מצטרף אליו עיבוד לחזנות של "ואולי" ("הוי כנרת שלי") מאת רחל המשוררת, שהיכה אותי בהלם עד שתהיתי אם הוא אכן היה או חלמתי חלום.
מכל השילובים בין הסגנונות, בין התרבויות ובין התקופות נוצר אלבום מוצלח, איכותי ומרשים. בשורה גדולה לשוחרי החזנות, וגם לאלה שעד היום לא היו מוכנים לשמוע ממנה.