על סטריאוגרמות שמעתם? אם אתם חובבי אילוזיות, חפשו בספרייה ספר בשם 'העין המופלאה'.
בדפדוף מהיר תראו סדרת תמונות שדומות יותר לשלג בטלוויזיה מאשר לכל דבר אחר. רצף של כתמים צבעוניים חסרי פשר. אבל אל תחזירו את הספר למדף, תקראו את ההוראות ותנסו לבצע. אתם עלולים להיראות קצת מוזר, כי תצטרכו לקרב את הספר אל אפכם ולהרחיק אותו מכם אט אט תוך טשטוש המבט ופזילה קלה.
סביר להניח שלא תצליחו מיד, אבל אם תתמידו לא תצטערו. אל מול עיניכם המשתאות תצוץ פתאום תמונה תלת-ממדית חיה ונושמת של פרח, או סוס, או כל דבר אחר שהאמן הכשרוני צייר. תקבלו גם את ההרגשה שהספר שאתם מחזיקים ביד הפך למין קופסת קסמים עם עומק ותאורה וצבעוניות מהממת. והפלא הגדול הוא שכל זה קורה בלי משקפיים מיוחדים, רק בזכות אופן ההתבוננות שלכם. אגב, אם אתם לא משיגים את הספר אתם מוזמנים לגגל ולחפש סטריאוגרמות ברשת. הבעיה היחידה היא שלך תדע מה מצויר שם מאחור.
הייתי מלאת כוונות טובות לצרף הסבר מדעי תמציתי וברור איך העניין הזה עובד, אבל צר לי לומר שלא הצלחתי להבין את זה בעצמי. משהו עם נקודות שפזורות בשטח ונתפסות על ידי המוח. בכל אופן, לא זאת הפואנטה.
ערב חנוכה תשע"ו, והמציאות יותר מדי מזכירה לי סטריאוגרמה לא פתורה. שום דבר לא ברור ולא מובן. איך הגענו למצב הביש הזה, ומה אנחנו יכולים לעשות כדי לצאת ממנו? אני מוצאת את עצמי תוהה תהיות משונות על העולם הבא: תגידו, אתם חושבים שעושים שם שידוכים? כל החייכנים והחייכניות המתוקים שנלקחו מאיתנו בחטף, אולי שם הם יזכו להכיר? פנטזיה מטופשת, אני יודעת. אבל קשה לי לפעמים להתמודד עם מה שנראה על פניו כניצחון רגעי של החושך על האור.
מה הם בסך הכול רצו, מה רובנו רוצים? לחיות ולעשות טוב בעולם. אם בנסיבות אחרות מי שרצח את נתנאל ליטמן הי"ד היה חוטף התקף לב, אני בטוחה שמתנדב המד"א הצעיר לא היה מהסס להציל את חייו. נראה לי שהמשפט "עם ישראל חי" לא רק אומר שאי אפשר לחסל אותנו, הוא גם מעיד על אופיינו כעם: אנחנו פשוט חובבי חיים. מוכנים למות בשעת הצורך, אבל לא נזקקים למוות כדי להגשים את עצמנו, כמו בני דודינו. יש לנו מספיק דברים חשובים לעשות כאן, בעולם הזה. אז למה לא נותנים לנו לחיות בשקט?
ללמוד מההיסטוריה
בזמנים כאלה של בלבול, אין כנראה ברירה אלא לצאת מדרך ההתבוננות הרגילה ולהתחבר לנקודת מבט יותר גבוהה, יותר מעמיקה. יותר היסטורית, פחות כאן ועכשיו. לנסות למצוא את התמונה שמסתתרת מאחור, גם אם קשה לראות אותה.
אני באמצע קריאת שני ספרים עבי כרס של אותו סופר אנגלי - אדוארד רות'רפורד - האחד על דאבלין שבאירלנד והשני על סארום, שהיא העיר סליסברי שבאנגליה. רות'רפורד נוהג לקחת עיר, כמו ניו יורק או לונדון, ולטוות את קורותיה מימי האדם הקדמון ועד לימינו דרך שרשרת סיפורים רב-דורית. מדובר בפיקציה, אך היא מתוחקרת וכתובה היטב, ומרתק לראות את התהליכים ההיסטוריים שמתפתחים מתקופה לתקופה. אפשר לעקוב אחר הדמויות במהלך הדורות, לראות איך גלגל חוזר בעולם, איך צאצא של רועה צאן עלוב שנתלה על מה בכך עולה לגדולה, ואיך נכדי האביר האצילי ורב הכוח מידרדרים. הסתכלות כזאת על האדם כחלק מרצף שהתחיל אי שם לפניו ועתיד להמשך גם אחריו, בהחלט נותנת פרספקטיבה אחרת.
אבל האמת היא שלא צריך להרחיק לאנגליה או אירלנד: החגים שלנו נותנים לנו בדיוק את נקודת המבט ארוכת הטווח הזאת. כבר עברנו בלבולים וניסיונות אינספור, קמנו ונפלנו וקמנו שנית. ירדנו למצרים, יצאנו ממצרים, ושוב יצאנו לגלות, וכעת חזרנו. היו תקופות של חושך גדול, חשוך יותר מכל מה שאנחנו מכירים, וגם בהן מצאנו פך קטן להדליק בו את המנורה. בעזרת ה', נקווה שגם הפעם נמצא.
אוהבות את המלאכה
אף פעם לא הייתי מהמצטיינות בשיעורי מלאכה, במיוחד כשהיה מדובר בפרויקטים שאפתניים וארוכי טווח. הקפושון הסרוג מכיתה ד' נעצר באורך שבעה סנטימטר בערך, וחצאית הג'ינס המהממת שהייתי אמורה לתפור בכיתה ו' נשארה כאוסף בדים גזורים עד עצם היום הזה. ובכל זאת, בשנים האחרונות, גיליתי שהידיים שלי צמאות לקצת גזירה והדבקה, תפירה וצביעה. נראה לי שבאופן כללי זאת תכונה נשית: שימו לב מה קורה כשהגננת נותנת לאמהות לכתוב לילדים כרטיס ברכה במפגש תחילת השנה. הן עטות בשמחה על הטושים והנצנצים והמדבקות, מעצבות בכיף כיד הדמיון, וממש קשה לנתק אותן מהפעילות ולעבור לשיחה על בחירת ועד ההורים. משהו בעיסוק הפיזי ביופי החומרי הזה עושה לנו טוב על הלב, מנחם ומרגיע.
הרשת היא גן עדן לחובבות מלאכת יד. אין ספור נשים כשרוניות (ואולי גם כמה גברים) מכינות יצירות מקסימות, מצלמות ומעלות תמונות וסרטוני הסבר מפורטים. בתקופה האחרונה אני נכנסת לאתר pinterest, שהוא מעין לוח מודעות ענקי עם מידע ויצירות בכל מיני תחומים. מתחשק לכם להכין פרחי בד? ליצור משהו עם הילדים מקופסאות נעליים? לחפש גזרה קלה לתפירת שמלת נסיכה לפורים? הכניסו בחיפוש (סומכת עליכם שתסתדרו איכשהו עם האנגלית), ותקבלו אלף ואחת אפשרויות. עכשיו רק נשאר למצוא את הזמן לבצע אותן.
eramati@gmail.com