הדיון הציבורי על מתווה הגז, או בשם החיבה שהעניקו לו מתנגדיו, "שוד הגז", חוגג עוד מעט שנה.
אולם גם בתום תקופה ארוכה זו, מתברר שהדיון לא מצליח להתעלות מעל לשלב הסיסמאות ולעסוק בסוגיות המהות. אחת הטענות שנשמעות בשבועות האחרונים היא "איך זה שהדתיים לא מצטרפים למחאה". אחת מפעילות המחאה אף טענה בריאיון כי "כשרוצים לתת דונם אחד של אדמה כולכם קופצים. אבל כשמוכרים את מאגרי הגז של כולנו אתם יושבים בשקט". חברת הכנסת סתיו שפיר לא הסתפקה בכך וגייסה לטובת העניין גם את איסור "לא תחנם".
אז למה באמת הדתיים לא מתגייסים לעניין? לכך יכולות להיות שלוש תשובות אפשריות. הראשונה היא חוסר אמון בסיסי של הציבור הדתי במאבקים שמכונים בכינוי "חברתיים". מאחר שבאופן מסורתי מאז המאה ה‑19 זוהה הסוציאליזם עם התנגדות לדת, הפכו ממילא הדתיים (לאו דווקא היהודים) למתנגדי הסוציאליזם. התשובה האפשרית השנייה היא נטייה טבעית של יהודים דתיים לתפיסת עולם קפיטליסטית. כל ניסיון לקבוע אם ההלכה היהודית היא סוציאליסטית או קפיטליסטית נידון מראש לכישלון. ההלכה לא מדברת במושגים הללו ולא חיה בקטגוריות הללו. אבל עם זאת, הכבוד לקניין הפרטי וההתייחסות לשוק שפועל בעיקרו באופן חופשי הופכים את ההלכה לידידותית לקפיטליזם. האינסטינקט ההלכתי לא מדבר על שוויון אלא על עזרה לחלשים, מתוך הנחה שאנחנו לא נלחמים בעצם העובדה שישנם חלשים. הסיבה האפשרית השלישית, לא תאמינו, היא שהם פשוט חושבים שמתווה הגז אינו נורא כל כך. מי היה מאמין שזה אפשרי?
סיסמה שנייה שנשמעת בימים הללו היא ש"לא מדובר בעניין של ימין ושמאל". האמת? זה נכון. אם נתייחס לימין ולשמאל הישראליים, שנחלקים בעיקר בסוגיה המדינית, נגלה שאין קשר בין הנושא הזה ובין מתווה הגז. יותר מכך, דווקא בנושא הזה הימין בעד לזרום עם האמריקנים (שנותנים גב לחברת נובל אנרג'י האמריקנית) והשמאל בעד לפתח זקיפות קומה מדינית. אם מתייחסים לימין ושמאל במובן של קפיטליזם וסוציאליזם, הרי שגם כאן זה באמת לא עניין לימין ושמאל. שמאל אמיתי יתמוך בהלאמה מוחלטת של משאבי הטבע. ימין אמיתי, לעומתו, יבקש לאפשר קידוחים בים בלי כל רגולציה. המתווה שכולם רבים עליו נמצא לא פה ולא שם.
אז מדוע בכל זאת מדובר בעניין של ימין ושמאל? מאחר שאנשי הימין הכלכלי פחות טהרנים בעניין ומוכנים לקבל כל מתווה שהחברות מוכנות לקבל על עצמן. נכון שאם זה היה תלוי בהם, סעיפים כמו הגבלת ייצור ופירוק הדרגתי של המונופול לא היו חייבים להיות במתווה, אבל מצד שני אם החברות מסכימות הם לא יעמדו בדרכו. זה לא סותר את העובדה שבימין הכלכלי ממשיכים למתוח ביקורת עקרונית על המתווה. הסיבה לכך היא החשש שעצם ההידרשות למתווה כזה תרחיק בעתיד חברות זרות מהשקעה במיזמי חיפוש אנרגיה בישראל בפרט ובמשק הישראלי בכלל.
בגיל 21 תהיה עשיר
אחד החידושים המעניינים שאושרו יחד עם תקציב המדינה הוא המיזם שטרם זכה לכינוי רשמי, אבל מן הסתם יכונה בשם כמו "חיסכון לכל ילד". בניסיון להקל מעט מעל מעמסת תקציב 2015‑2016, הגיעו אנשי האוצר לפשרה עם החרדים לפיה העלאת קצבאות הילדים תהיה חלקית, בניגוד להסכמות בהסכמים הקואליציוניים. את הכסף החסר אמורה המדינה כביכול לחסוך בעבור הילדים עד הגיעם לגיל 18.
בפועל, מדובר קודם כול בקומבינה חשבונאית. בעוד קצבאות הילדים המוגדלות תשולמנה החל מינואר 2016 (בתוספת פיצוי רטרואקטיבי מתחילת 2015), החיסכון יתחיל רק בינואר 2017, אך ישולם רטרואקטיבית מינואר 2016. בכך דחו באוצר בשנה את כאב הראש של הדאגה מאיפה יגיע הכסף, ייתכן שמתוך תקווה שעד ינואר הבא או שהכלב ימות או שהפריץ ימות.
החיסכון יתחיל כאמור בפועל רק בשנת 2017, אולם העקרונות הבסיסיים להפעלתו כבר נקבעו בחוק ההסדרים שחוקק לאחרונה. על פי החוק, תעביר המדינה בעבור כל ילד 50 שקלים מדי חודש לקופת החיסכון. הכסף לא ייחשב כהכנסה ולא יחויב במיסים, וגם הרווחים הצפויים מהשקעתו לא יהיו חייבים במס רווחי הון. המדינה תחליט במה להשקיע את הכסף, אולם הרווחים ייצברו לטובת הילדים. בלחצו של יו"ר ועדת הכספים, ח"כ משה גפני, נקבע כי ההורים יוכלו להוסיף ל‑50 השקלים הללו 50 שקלים נוספים משלהם, ואלו יזכו לתנאים דומים (כלומר, בעיקר פטור ממס על רווחי הון).
הכסף יצטבר מדי חודש עד לגיל 18, ואילו הילד יהיה רשאי למשוך אותו בעצמו בגיל 21. לכלל הזה ישנם שני חריגים: ניתן יהיה למשוך את הכסף לצורך לימודים, הקמת עסק לפרנסת הילד, רכישת דירה וחתונה כבר מגיל 18, ובמקרה של צורך בטיפול רפואי דחוף מציל חיים, ניתן יהיה למשוך את הכסף גם לפני גיל 18.
כדי לקבל פרופורציות על הסכומים שבהם מדובר ניקח לדוגמה ילד שייוולד בחודש הבא, כך שייחסכו בעבורו כספים לאורך מלוא 18 שנות חייו. בהנחה שאפשר יהיה להשיג על החיסכון תשואה של כ‑4 אחוזים בשנה (הנחה אופטימית יחסית), יצטברו בעבור ילד כזה עד הגעתו לגיל 21 (ההפקדות יסתיימו בגיל 18 אך התשואה תמשיך להצטבר עוד שלוש שנים) כ‑17.5 אלף שקלים. אם ההורים יעשו שימוש בזכותם להוסיף בעצמם לחיסכון, הסכום כמובן יוכפל לכ‑35 אלף שקלים - סכום משמעותי מאוד. אם התשואה הממוצעת לאורך התקופה תהיה רק 2 אחוזים, ייצברו בעבור הילד עד גיל 18 כ‑13.5 אלף שקלים, ואם ההורים יעשו שימוש בזכותם, הסכום כמובן יוכפל.
אם ניקח ילד שיהיה בחודש הבא בן תשע, הוא יקבל בגיל 21 לפי ההנחה האופטימית של 4 אחוזי תשואה כ‑7,300 שקלים. הסכום כמובן יהיה כפול במידה שהוריו יחליטו לנצל את זכותם. בהנחה הפסימית של 2 אחוזי תשואה הסכום יעמוד על כ‑6,250 שקלים.