המקרה של ינון מגל הוא בלי ספק פרשה כואבת ומבישה למפלגת הבית היהודי, אשר מייצגת ערכים תורניים.
על אף הכאב, אסור להגיע להחלטות פזיזות שעשויות לפגוע בנו בטווח הארוך. לדעתי, אין צריכה פרשה זו להשפיע כהוא זה על חוקת מפלגת הבית היהודי, המעניקה סמכות ליו"ר לשריין מועמדים מסוימים לרשימה לכנסת.
החוקה היא מסמך המיועד ליעדים אסטרטגיים, ואסור לשפוט סעיף מסוים מתוכה על בסיס מעשה נקודתי. בואו נזכור מדוע קבעה ועדת החוקה את סעיף השריון. שיטת הפריימריז נועדה להחזיר את המפלגה הציונית-דתית לזירה המרכזית של הכנסת והממשלה ולהוות כלי למנהיגות לאומית בטווח הארוך. בלי ספק, המהלך הצליח לשנות את נקודת הפתיחה שלנו. ובכל זאת לפי כל הדעות, יש גם חסרונות בשיטה, ובעיקר הסכנה של עריכת רשימה שאינה מאוזנת, ואשר עלולה לדחות בוחרים מסוימים ולפגוע ביעדי הציוניות הדתית. הסמכות שניתנת ליו"ר בשריון מועמדים מיועדת להוות מערכת תיקון לחוסר איזון שעלול להיווצר בפריימריז. עיקרון זה הוא חשוב ויסודי, ואסור לתת לאירוע נקודתי אחד לעקור אותו מהמערכת.
ברור שיו"ר המפלגה טעה בשריונו של ינון מגל. אבל יש להעניק לכל אחד את הזכות לטעות. הרי אם לא נכיר בזכות לטעות, יש לפסול את עצמי ומאות כמוני מאבהות כששלחנו את בנינו לישיבות שבהן התברר שראש הישיבה או אחד הרבנים בה הטריד חלק מתלמידיו.
החוקה, כמו התורה, לא ניתנה למלאכי שרת.
הרב ד"ר דני טרופר
יו"ר ועדת החוקה של הבית היהודי