1
מתברר שלינון מגל לא הייתה ברירה. בשלב הראשון נראה היה שאפשר להסתפק בעונש של הורדה מדרגת יו"ר הסיעה לדרגת ח"כ פשוט - כמובן בצירוף הודאה, הכאה על חטא וקבלה לעתיד. אבל בהמשך התברר שזה לא ייגמר עד שהוא יתפטר. מתלוננות נוספות צצו, התקשורת ציטטה בחדווה, והמשטרה פתחה בבדיקה עוד בטרם הוגשה תלונה על ידי מי מהנפגעות.
אם מגל היה נאחז בקרנות המזבח, הוא היה מסתכן בהעמדה לדין ובהרשעה פלילית שעונשה בצדה. התקשורת הייתה ממשיכה לעסוק בו יומם וליל, דרישות להתפטרותו היו נשמעות מכל פינה, וחבריו למפלגה לא היו יכולים להמשיך לגבות אותו. לאחר שהודיע על התפטרותו, מסתבר שכבר לא תהיה מוטיבציה למצות עמו את הדין. ההדלפה שיצאה מהמשטרה לתקשורת ולפיה הראיות נגד מגל אינן חזקות היא כנראה שלב מכין בדרך לסגירת התיק.
בלי חקירת משטרה ובלי משפט, השאלה האם מגל חטא במעשים פליליים לא תתברר באופן מוסמך. בכל מקרה, ברובד הנורמטיבי ברור שהוא חצה גבולות שאסור לחצות. בשעת מעשה הוא עוד לא היה חבר כנסת בבית היהודי, אבל הדיבורים והמעשים המיוחסים לו הם מכוערים ומגונים גם אם מדובר באדם מן השורה, קל וחומר כשמדובר באיש תקשורת בכיר.
2
ינון מגל לא יכול לשמש מופת להתנהגות עם נשים, אבל הוא כן יכול לשמש דוגמה כיצד צריך להתנהג פוליטיקאי, ובעצם כל אדם, שנתפס בקלקלתו. הוא לא האשים את המתלוננות בעלילה ולא ניסה להשחיר את פניהן. הוא לקח אחריות, ביקש סליחה והלך הביתה. אם משה קצב היה מוכן להתפטר וללכת הביתה, אפילו בלי להודות - הפרקליטות הייתה שמחה לסגור את התיק נגדו ולחסוך את הביזיון שבהעמדת נשיא לדין ושליחתו לכלא.
אז בבית היהודי לא יכולים להתגאות ברכש הנוצץ שנבחר לככב ברשימת המפלגה, אבל לפחות יכולים להתהדר בדרך המכובדת והמהירה שבה הפרשה הזאת הסתיימה.
יש לקוות שמגל ישכיל לעשות תשובה שלמה על מעידותיו ולתקן את התנהלותו עם נשים, כפי שהבטיח שהוא נחוש לעשות. לאחר מכן הוא יוכל לפתוח דף חדש, ומי יודע, אולי בעתיד אפילו לחזור לפוליטיקה.
3
תופעת הבכירים שהודחו מתפקידיהם בגלל התנהגות עבריינית עם נשים היא כבר בגדר מכת מדינה. מבהיל במיוחד היקף התופעה דווקא בצמרת הארגון הממונה על אכיפת שמירת החוק, משטרת ישראל. קשה להבין כיצד אנשים בכירים, מוכשרים ונבונים נותנים דרור ליצרם ומתפתים לסכן את שלמות משפחתם ואת הקריירה שבה השקיעו את מיטב שנותיהם.
גם אם אי אפשר להסביר בכך את התופעה במלוא היקפה, מסתבר שחלק משמעותי ממנה נובע מנורמות של קרבה, קלות ראש והליכה על הסף ביחסים שבין גברים לנשים. במקומות עבודה רבים קיימת אווירה של חיזור, פלירטוט, חיבוקים ונשיקות ידידותיים, לבוש חושפני ומושך, דיבור חופשי ולעתים וולגארי על נושאים אינטימיים. זאת ועוד: כל מה שאסור, פסול ובלתי חוקי בין איש לאישה שאינה אשתו, נחשב למותר ולגיטימי ברגע שהדברים נעשים בהסכמה.
אלה הנורמות במערכת 'וואלה', מקום עבודתו הקודם של ינון מגל, וכשהולכים על סף התהום קל יותר למעוד. אז מי שחוצה את הגבול הדק ייתן את הדין, אבל גם השותפים והשותפות ביצירת האווירה המכשילה והמסוכנת הזאת עוברים על "לפני עיוור לא תיתן מכשול". לצערנו, גם לציבור הדתי מחלחלות חלק מנורמות הקרבה הפיזית והנפשית וחוסר שמירת המרחק בין המינים המקובלות בחברה החילונית. ועל כגון זה יש לומר: הרואה חבר כנסת מוכשר מהבית היהודי בקלקולו - יזיר עצמו מן היין.
4
בהקשר זה כדאי לקרוא את עדותו של ירון רוזנטל, מנהל בית ספר שדה כפר עציון, שהתפרסמה השבוע בפייסבוק: "לפני כשש עשרה שנה הייתי בתדריך לקראת תרגיל אוגדה אצל המח"ט שלנו, דרור וינברג. בכניסה לחדר התחקירים ישבה אחת הסמב"ציות, בדרגת סמל, עם מעיל אמריקני ועליו דרגות רב סרן, אותו היא לקחה ככל הנראה מאחד מקציני המטה. אחד הקצינים הוותיקים שהיה במקום שאל את המח"ט אחרי שנכנסנו לחדר: 'דרור, יש כאן סמלת עם מעיל של רב סרן, למה אתה לא מעיר לה?'. דרור ענה: אני אף פעם לא מעיר לחיילות על לבוש מרושל כדי שלא יחשבו, אפילו לשנייה אחת, שאני מסתכל על איך שהן נראות או מתלבשות".
וממשיך רוזנטל: "למרות שבית המדרש שבו למד דרור וינברג רחוק מאוד מהמקומות בהם אני התחנכתי, בוודאי בכל הנוגע לחברה מעורבת, נראה שדווקא בנושא הזה, דרכו החד משמעית והבלתי מתפשרת של דרור הייתה מונעת מהרבה מאוד אנשים טובים לאבד את עולמם בשעה אחת".
"הייתי אז מנהל צעיר", מסיים רוזנטל, "אבל האירוע הזה נחקק עמוק בלבי וכך אני משתדל לנהוג".
מתברר שאפשר להיות גבר שבגברים, בוגר סיירת מטכ"ל, לוחם ללא חת, ועדיין להתרחק מפלירטוטים, עגבים והחפצת נשים. ואם אפילו על הפרת משמעת של לבוש מרושל נמנע דרור וינברג מלהעיר, בוודאי יש להניח שהוא לא החמיא לנשים על לבושן ועל יופיין.
5
אין להכחיש שיש מידה לא מבוטלת של צביעות ויחס של איפה ואיפה באופן שבו טופלה פרשת מגל בתקשורת ובשיח הציבורי. מגל משך אש מכיוונם של אנשי שמאל שלא סלחו לו על בגידתו האידיאולוגית, כמי שבא מלב הברנז'ה התקשורתית ובחר להפוך לדובר חד-לשון של מפלגת הבית היהודי וערכיה.
אם הוא היה נשאר ב'וואלה', ייתכן שהפרשה הזאת לא הייתה פורצת כלל. היחס הסלחני כלפיו היה נמשך, והוא היה יכול להמשיך במעשיו הפסולים וליהנות מאותה חסינות שלה זכו וזוכים רבים שהתנהגו כמוהו ולא נתנו את הדין.
אבל מה שיכול להיסלח בברנז'ה התקשורתית לא יכול להיות מקובל בבית היהודי, וטוב שכך. אילו לא בא ינון מגל לפוליטיקה אלא כדי לקבל את המכה הזאת וכתוצאה מכך לתקן את התנהלותו, זה היה כדאי.
לתגובות: eshilo777@gmail.com