יומני היקר – ביקורת מוזיקה שבועית

כל החומות | אלבום | מרדכי גרנביץ'

אנשים אוהבים להלחין פסוקים (מי אנחנו שנתחרה בדוד המלך?) הם אוהבים לנסוך מלודיה על משפטי קהלת (איך אפשר לעמוד ליד שלמה המלך?) והם אוהבים לבצע מחדש קאברים לשירי קאלט (למה מי אתה שתנסה לכתוב אחרי זוהר המלך?)

אנשים אוהבים להלחין פסוקים (מי אנחנו שנתחרה בדוד המלך?) הם אוהבים לנסוך מלודיה על משפטי קהלת (איך אפשר לעמוד ליד שלמה המלך?) והם אוהבים לבצע מחדש קאברים לשירי קאלט (למה מי אתה שתנסה לכתוב אחרי זוהר המלך?)
בצד השני יושב מרדכי גרנביץ' וכותב. הוא כותב, וכותב, וכותב. המחשבות גועשות ממנו ומטה. הוא מנהל בשירתו יומן ובו מתועדים מוזיקלית רגשותיו – כבעל ואב לחמישה, כדתי המתגורר בלב הרצליה, כאדם מאמין, כאחד שכואב את כאב המגורשים מגוש קטיף, את התקווה לחזרת הנעדרים ב'שובו אחים' ואת החרדה לשלום הלוחמים ב'צוק איתן'. והנייר סובל, מתמודד ומחייך יחד אתו.

דפי הנייר המקופלים יעשו את דרכם אחרי שמונה וחצי שנות כתיבה ממגירתו של גרנביץ' אל הקהל שבבית. באלבומו החדש 'כל החומות' מפגין האמן החדש פסיכולוגיה מוזיקלית מרתקת ברוק רך אך לא כזה שמרגיע, כזה שמתסיס ומזרים את הדם מהר יותר.

לא קל להתחבר לצלילים של גרנביץ'. אמנם המפיק דוד ליפשיץ (ביני לנדאו, יהודה לויכטר) מעדן את המעבר מלבו החם מידי של גרנביץ' אל האוזניים הקרות של המאזינים עם בחירה בכלים הנכונים בזמנים הנכונים ועם קולות רקע יפהפיים המרחפים על יד השירה, נוגעים לא נוגעים ועם זאת מורגשים פיזית בכל שנייה וצליל מהאלבום. עם זאת, רוב השירים מרגישים טו מאצ' אינפורמיישן, אישיים מידיי. ישירים מידיי. לא כולם, נכון, אבל מספיק כדי שאצא עם תחושה כזו מהאזנה לאלבום, לצד ההנאה מהמוזיקה.

ואם נחמיא ספציפית, עליי התחבב דווקא הלחן הקסום לפיוט 'ידיד נפש' והביצוע המקהלתי הסוחף. רעווא דרעווין כמו שאומרים.

כי בינינו, מי יכול להתחרות עם פייטני צפת של המאה ה-16?

קטנות

אמשול לך משל

עד סוף העולם | חדשיר | גדי פיינגולד

אומרים שהאמנים הכי טובים שהצמיח המגזר צמחו בכלל בשדה הרחב, עם כל הגדולים, ואז הגיעו אל הערוגה המגזרית הקטנה, בקצה המרפסת המגזרית, על יד צמחים מגזריים אחרים והוציאו פרחים יפים.

סיפור יצירותיו מביא את גדי לכיוונים מוזיקליים ויצירתיים מאוד לא קבועים, מערבולת שיכלה להיגרר בקלות לאזורים מבולבלים, לא מפוקסים ומעייפים
אין לכם עניין בדוגמאות נכון? נשחק הפוך. תנו לי אתם אמנים גדולים באמת מהמגזר שכן גדלו בו. עכשיו בואו נספור למי יש יותר. ניצחתי.

בקרוב יתווסף לסטטיסטיקה אמן נוסף, סופּר מוכשר, גדי פיינגולד. אם השם מצלצל לכם מוכר, כנראה קוראים לכם אסף אבידן ויוני רכטר. אז קודם כל תודה, כבוד גדול לטור שלי! ולכל היתר, נסביר: גדי הוא הבעלים של אחד מאולפני ההקלטות האיכותיים והמובילים בישראל, אולפני 'פלוטו'. לצד האמנים שכבר הזכרנו, רוב גדולי המוזיקאים הישראלים עוברים דרכו ומקפידים לשפוך את כשרונם דווקא בו.

חוץ מזה הוא גם חזר בתשובה (כאמור) ולמד כמה שנים טובות בבית הספר למוזיקה 'רימון'. סיפור יצירותיו (היה חבר בלהקת 'ג'יגלס', הוציא קליפ אנימציה משעשע במיוחד עם מגילת אסתר מאוירת לצלילי שירו 'מוכרחים להיות שמח', שיחק אותה עם 'לך אלי' מרגש במיוחד) מביא את גדי לכיוונים מוזיקליים ויצירתיים מאוד לא קבועים, מערבולת שיכלה להיגרר בקלות לאזורים מבולבלים, לא מפוקסים ומעייפים. אך גדי מיישר קו ובחדשיר המקורי 'עד סוף העולם' מייצב את סגנונו המוזיקלי מכאן ולשעבר, מכאן ולעתיד.

גדי מספר לנו סיפור, סיפור על נסיכה ואביר שיבוא להושיע אותה (מישהו אמר רבי נחמן מברסלב?), הוא מספר לנו סיפור עם מוזיקה של סיפורים, עם קולות של סיפורים ועם דרמות ועלילה מוזיקלית, כזאת של סיפורים.

הוא מושל את המשל ומגלה את הנמשל, והוא עושה את זה טוב. תנו אוזן.

מעלה באוב

לסיום,

חג החנוכה הגיע ובא.

יהודה לויכטר של היום הוא ישי ריבו של להקת נעוריו תכל'ס, הוא חנן בן ארי של המופע קדם-קריירתו 'מתבגרים', הוא אודי דוידי שיר הנושא, 'כמה אור', מדבר אולי על נשמתו, אולי על אשתו, אולי על השראתו המוזיקלית או על השכינה או על כולן יחד כנמען אחד לשירו
של אלבום הבוסר 'דבר אליו'. הוא תגלית שעוד לא התגלתה.

מישהו חייב לעשות מעשה ולספר לכולם על הפרפורמר הבימתי הזה, על הכישרון המוזיקלי הזה, על אלבום המופת שלו – 'כמה אור', אני כבר תרמתי.

שיר הנושא,'כמה אור', מדבר אולי על נשמתו, אולי על אשתו, אולי על השראתו המוזיקלית או על השכינה או על כולן יחד כנמען אחד לשירו.

מה זה משנה? אתם יכולים לכוון אותו על האור הפרטי של כל אחד מכם וכל אחת מכן, יחד נרבה את האור בעולם עם חנוכייה קטנה בפתח הדלת ועם שיר ענק בפתח הלב.

חנוכה שמח!

---

מתוך מגזין ערוץ 7