הוויכוח בין הימין לשמאל נראה לא אחת כמו סופת טורנדו המשתוללת ברחובות ומאיימת לסחוף את כל מי שנקרה בדרכה. באחד מן הימים שבהם זרחה השמש ניצלנו את ההפוגה למפגש קצה בין חברת כנסת שמאלנית ובני נוער ימניים. החלטנו לצאת סוף-סוף מפייסבוק ולהיפגש פגישה אמתית, סביב שולחן אחד - לשמוע, להשמיע ולהתחבר.
"כל עוד הערבים יכירו בעובדה שהיהודים הם אדוני הארץ, אין בעיה להעניק להם שוויון זכויות ואזרחות מלאה" אומרת חברת הכנסת מיכל רוזין מסיעת מרץ
חברת הכנסת שנבחרה למפגש המיוחד הזה היא מיכל רוזין מסיעת מרצ, שהיא ח"כית בכנסת כבר שתי קדנציות והתמקצעה בשלל תפקידים פוליטיים. קבענו בשעות הצהריים בבית קפה תל-אביבי, ועמנו שלושה בני נוער. שניים מכיבוש 1967 ואחת מכיבוש 1948:
נעמה ורד, שביעיסטית שגורשה מגוש קטיף, נדדה לאריאל וכיום מתגוררת בפתח-תקווה; נעם לב, שמיניסט מרבבה, בשנה שעברה היה קומונר ביישוב חילוני וכיום הוא של"פ באופקים; ויהונתן שרון, שמיניסט ממעלה מכמש, חבר באגף הנוער של תנועת 'אם תרצו'. כולם מדריכים בתנועות נוער – בני עקיבא ואריאל, כולם מעורבים פוליטית וחברתית בכל מה שמתרחש וכולם דעתניים.
שימו בצד כל מה שידעתם על שמאלנים, ימנים ומה שביניהם, ונוכל להתחיל.
שמאל ציוני. יש דבר כזה?
אנחנו מקדימים למפגש ומתיישבים בשולחן שהוזמן מראש. ראשונים מגיעים הדובר והעוזרת הפרלמנטרית של חברת הכנסת רוזין, ועוד לפני שמספיקים לערוך היכרות מגיחה חברת הכנסת, גם היא לפני הזמן שנקבע. כולנו מתיישבים סביב השולחן, לוחצים ידיים, מזמינים משהו לשתות ורוזין מבקשת לשמוע מבני הנוער על חייהם. כשהם מסיימים, היא מספרת על חייה הפוליטיים ובראש ובראשונה מבהירה מה זה בשבילה להיות "שמאלנית".
"אתם בטח חושבים שהעובדה שאני שמאלנית מלמדת רק על עמדתי בשאלת מסירת השטחים", היא אומרת. "ובכן, אתם טועים. זו רק נגזרת של תפיסת השמאל, שלדעתי מבוססת על ההנחה שלשום קבוצה באוכלוסיית העולם אין עדיפות על קבוצה אחרת. מכאן נובעת כל תפיסת העולם שלי", היא מסבירה. "אין ליהודים עדיפות על ערבים, לגברים על נשים, לעשירים על עניים ועוד. מתוך ההבנה הזו צריך למצוא את הדרך ליצור שוויון אמתי ולא מאולץ".
יהונתן מבקש למחות על תפיסת העולם הזו: "אני מעריך מאוד את מרצ, מכיוון שאתם לא מוכרים את האידאולוגיה שלכם תמורת כיסאות בכנסת. מצד שני, לפעמים נדמה שאתם לוקים בעיוורון. אינכם מסתכלים מה קורה מסביב. מרוב ניסיון לדבר על תקווה ושלום אתם מחפשים אותם גם בתוך הפיגועים, ושוכחים להיות מציאותיים".
נעם: "אני דווקא מסכים עם תפיסת השוויון וחושב שצריך להחיל על כל הערבים את חוקי מדינת ישראל ולהעניק להם אזרחות מלאה. מתוקף האזרחות תהיה להם מציאות חיים נורמלית, והרבה פחות סיבות להילחם בנו. אמנם המלחמה הדתית תמיד תישאר, אבל אני חושב שזה ישנה את דעת הרוב על מדינת ישראל".
"גם אני חושבת שיש להחיל ריבונות ישראלית בכל השטחים", מצטרפת נעמה לדיון. "הערבים יהיו אזרחים המבינים שהם חיים במדינה יהודית תחת ממשלה יהודית, והם יוכלו לקבל את כל הזכויות הנובעות מכך".
לטענות הללו לחברת הכנסת יש תגובה מפתיעה: "לפי מה שאמרתי קודם, תפיסת העולם של השמאל דווקא הייתה צריכה לקרוא לכולם להתאחד ולהגיד - נחיה במדינה אחת ללא גבולות וניצור שוויון בין כל בני האדם, יהודים וערבים. אבל תפיסת העולם שלי היא שמאל-ציוני", היא מבדילה.
מה ההבדל?
"זה אומר שאני מאמינה שליהודים צריכה להיות מדינת לאום בעולם. כל עוד העולם מתחלק ללאומים, וכיוון שאנו רק 70 שנה לאחר השואה, עדיין לא הגיעה העת לוותר על החזון הציוני. לדעתי, הדרך היחידה לשמר מדינה ציונית היא לעשות הסכם שלום".
רוזין פונה לנעם: "אתה מדבר על שוויון מלא שיהפוך למעשה את המדינה ל'מדינת כל אזרחיה' והחזון הציוני ייגמר. הדרך שלך מובילה אותנו לשם, ובעיניי זה הפחד הגדול. אני מודעת היטב לכך שזה יוצר סתירה עם עמדות השמאל שלי", היא מודה, "ואני מתמודדת כל הזמן עם הסתירה הזו".
אדוני הארץ
אם לא שמתם לב עד עכשיו, צללנו ראש אל הדיון על אחת משאלות הליבה שצפה בתקופה האחרונה ביתר שאת - זכות היהודים על ארץ ישראל. ההתרגשות מהאפשרות לדון בנושא עם נציגת הכנסת גוברת, אנו לוקחים נשימה קלה ולגימה מהקפה, וממשיכים.
"כל עוד הערבים יכירו בעובדה שהיהודים הם אדוני הארץ, אין בעיה להעניק להם שוויון זכויות ואזרחות מלאה" אומרת חברת הכנסת. אבל בקביעה זו, לטענתה, קיימת סתירה: "ברגע שניתנת להם אזרחות מלאה, היהודים כבר לא אדוני הארץ מפני שהערבים הם שווי זכויות ליהודים. אם אני רוצה שתמשיך להיות מדינת לאום לעם היהודי ובה שוויון לכל אזרחיה, עליי להקים מדינת לאום לפלשתינים לצד מדינת ישראל".
נעמה מתקילה: "אז בעצם, למה שנבנה מדינת לאום דווקא פה?" רוזין מצִדה עונה בשאלה: "למה את דווקא פה?" "אני מאמינה שארץ ישראל שייכת לנו", עונה נעמה. "אנו מתפללים לירושלים, להר הבית, והם מתפללים למכה גם כשהם נמצאים על הר הבית".
"את מדברת על נרטיבים דתיים, וכל עוד תמשיכי להתווכח על נרטיבים, לעולם לא תגיעי להסכמות" טוענת רוזין. "את יכולה להמשיך לחלום ששכם, חברון ורמאללה הן חלק מארץ ישראל ושהן יהיו חלק ממדינת ישראל. הם יכולים להמשיך לחלום שהם יחזרו ליפו ולרמלה. חלומות הם דבר יפה, השאלה היא איך נוהגים בפועל".
על פי תפיסתה של חברת הכנסת, המקומות שבהם יהונתן ונעם גרים הם לא חלק ממדינת ישראל. "האם הם חלק מארץ ישראל האוטופית? זה לא רלוונטי" היא אומרת. "לי אין גבולות אוטופיים, רק ראליים".
אולי זאת הטעות שלנו, שהם מדברים על צדק ואנחנו מדברים באופן פרגמטי (מעשי)?
"גם הם מדברים בצורה פרגמטית", אומרת רוזין. "ההסכמה שלהם להסכמי אוסלו, שבהם הם מקבלים רק עשרים אחוז ממה שבעיניהם נחשב 'פלשתין', היא שיא הפרגמטיות" היא מפרגנת.
רוצים לקרוא עוד? הכתבה המלאה במגזין כסליו של "מקום בעולם".
לחודשיים היכרות חינם התקשרו: 0527894499
הצטרפו עכשיו למנויי "מקום בעולם",
מגזין הנוער של עולם קטן. לדפדוף בגליון לדוגמא לחצו כאן