חוגגים בתוך הבית
חוגגים בתוך הביתצילום: Yonatan Sindel/Flash90

חנוכה הוא חג של בית. חז"ל מתארים כי עיקרו של החג הוא 'השלום בבית'. הפעם מדובר לא רק על שלום בין איש ואשתו, אלא שלום בתוך המשפחה כולה.

את מצוות הדלקת הנרות אנו מצווים לעשות- "איש- וביתו"! לא לבד, לא רק האיש, ולא רק האישה או הילדים- כל הבית ביחד. האשכנזים אף נוהגים להדליק חנוכייה עבור כל אחד מבני הבית. כל ילד או ילדים מקבלים את המקום שלהם במצווה המיוחדת הזו.

נקודה משמעותית נוספת בהקשר לכך הינה, שפרט לחג החנוכה, אין שום חג אחר הדורש מאתנו להיות דווקא בתוך הבית. סוכות למשל בונים מחוץ לבית (ואין בעיה לאכול בסוכה של אחרים), בפורים שומעים מגילה ועושים משתה היכן שרוצים. גם מצה בפסח ניתן לאכול בכל מקום, את תיקון ליל שבועות נוהגים לעשות בבית הכנסת, וגם את ראש השנה אין עניין לחגוג דווקא בבית שלך.

אך חג החנוכה נחוג דווקא –בבית! (ויש נוהגים כי מי שאינו יכול להיות בבית באותו יום, צריך למנות שליח שידליק החנוכיה בבית שלך).

עם כן, מהו הסוד המיוחד של הבית אותו אנו לומדים מתוך חג החנוכה?

אחד הצרכים הבסיסים שלנו הוא הצורך במקום. להרגיש שיש לנו מקום בעולם, פינה בטוחה שהיא שלנו. וזהו כוחו של הבית. הידיעה שיש לי בית מעניקה בטחון, מקום וכוח, גם אם כרגע אני מחוץ לו. ברחוב, מחוצה לבית, ובמציאות כולה, העולם מתקדם כל הזמן, פועל ומשתנה. אך בבית ישנה שלווה אחרת. קביעות אחרת. רוגע. ומקום של מנוחה.

היוונים רצו להרוס לנו את הבית. הם רצו לקלקל את הקשר בנינו לבין בורא עולם. בתפיסה היוונית אהבה, היא תלויה בדבר. מתוך כך, הם חשבו שאם יגזרו על עם ישראל שלא לקיים מצוות, ויטמאו את בית המקדש, הקב"ה יעזוב אותם, וייפסק הקשר והאהבה. אך בנס החנוכה, הקב"ה הראה לנו- שהאהבה והקשר בנינו הוא נצחי. הוא אינו תלוי ולא מותנה.

וזו גם ההבנה שלנו בחנוכה, לגבי החיים שלנו. כל אדם שואף לחוש אהוב, באהבה שאינה תלויה בדבר. ודווקא הבית, הזוגיות והמשפחה, הם השורש שלנו לכך. הם הבסיס לביטחון שאני אהוב, מקובל ורצוי, בכל עת וזמן. (ולכן כשלצערנו זה לא כך, זה קשה וכואב).

מתוך הבית אנו יוצאים בבוקר אל מטלות היום, ואליו אנו חוזרים לנוח ולהתחדש. הבית זה המקום האישי של כל אחד- להתבטא, להיות, לגדול. להאיר ולקבל מקום ייחודי.

ועוד משהו על המשפחה. כשאנו יוצאים החוצה ומסתובבים בעולם נדמה לעיתים שאנחנו 'סתם עוד אחד' בתוך המון האנשים הפועלים. אך בבית שלנו- אנו הופכים להיות משהו אחר. איננו 'עוד אחד'- אנחנו עיקריים ומשמעותיים. זה המקום שלנו. שם היא הפינה האישית. ואת המקום הזה, והתחושות הללו אנו חפצים לטפח ולהפנים אל תוכנו.

וכשיש חושך בבית?

חנוכה, חג האור, מזכיר לנו- כי שורש האור מוכרח לצאת מתוך הבית. את החנוכייה אנו מדליקים מתוך הבית- לכיוון הרחוב. כלומר, ישנה מטרה חשובה להאיר אל החוץ, אך זה מוכרח להיות קודם כל מתוך הכוח של הבית. מתוך חיבור וקשר. את מצוות הדלקת הנרות לא ניתן לעשות בשלמות, אם לא מדליקים את האור- בבית. וכך גם בחיים.

אפשר לעשות הרבה חסדים ומעשים טובים לעולם, אך קודם כל, מלמד אותנו חג החנוכה, אנו נדרשים להאיר ולהיטיב בתוך הבית שלנו. "עניי עירך קודמים"- כך אמרו חז"ל. אין הכוונה דווקא עניים בממון, אלא עניים הם אלו שזקוקים. וכולנו לעיתים זקוקים. זקוקים לחיזוק, מילים טובות, לחיבוק, לסיוע, להקשבה, לאהבה.

הציווי "נר איש וביתו"- הוא זה המזכיר לנו בכל שנה מחדש- אתה רוצה להדליק נר, להשפיע אור? תתחיל קודם בתוך הבית! זה הבסיס, זה השורש- וזה קודם לכל. הילדים, האישה או האיש, זקוקים לך יותר מכל. תחייך, תפנק, תקשיב, תסייע- תגדיל את האור בבית שלך. תחזק את אווירת השמחה במשפחה. דווקא מתוך כך שאנו מעניקים אור בביתנו הפרטי, אנו מפתחים את היכולת להאיר אור גדול ואמתי גם מחוץ לנו.

ולסיום נזכור כי הכוח לשנות טמון בנו.

אם ניקח אנחנו אחריות אישית, ונעניק לבן או בת הזוג את אור האהבה והביטחון, נעניק לילדים שלנו את התחושה שהם אהובים ורצויים ללא תנאי- נזכה יחד לתקן את הקלקול שניסו לעשות היוונים, וביחד נביא אור גדול של חיבור ואהבה, שיאיר וישפיע על המציאות כולה.

חנוכה שמח!

------------------------------------------------------

אודליה מימון (MA) מטפלת זוגית ואישית, מנהלת מרכז "אוצרות פנימיים"- מודעות, זוגיות, חינוך ומשפחה. מנחת סדנאות ומרצה. לתגובות:  [email protected]