שופט בית משפט השלום בירושלים, מרדכי בורשטיין, דחה לאחרונה ברובה תביעת דיבה שהגיש הרב יוני מילוא נגד ד"ר חנה קהת, איילת כהן וידר וארגון "קולך".
בתביעה טען הרב מילוא כי ארבעה פרסומים שונים שנעשו הן באתר קולך ועל ידי וידר וקהת שהיו חברות בהנהלת קולך הוציאו את דיבתו כמי שהטריד מינית.
השופט בורשטיין דחה את התביעה בכל הנוגע לשלושה מארבעת הפרסומים. בנוגע לאחד מהם קבע השופט כי עומדת לחנה קהת טענת "אמת בפרסום" לפיה הגיעו ל"קולך" תלונות על הרב יוני מילוא כמטרידן. בנוגע לשני הפרסומים האחרים קבע השופט כי קיימת בעניינם הגנת תום הלב, מאחר שחשבו בזמן הפרסום בתום לב כי הם אמת, וכן הגנת החובה הציבורית לפרסם.
עם זאת השופט קבע כי דברים שכתבה איילת כהן וידר בקבוצת הפייסבוק "אני פמיניסטית ' דתיה' – וגם לי אין חוש הומור", בהם הפנתה לקישור לכתבה של חנה בית הלחמי בעניין הרב מילוא נחשבים הוצאת לשון הרע. נציין כי וידר כהן כתבה, "למי ששאלה על תקציר האירועים בנוגע ליוני מילוא יש כאן משהו חלקי, לצערנו המחמאות שניתנו לרב אריאל לא מימשו את עצמן, אבל אפשר להבין מכאן משהו על התלונות מן העבר".
השופט הדגיש כי הפרסום נעשה לאחר פסק הדין שחייב את חנה בית הלחמי להסיר את הכתבה, "מאחר שבית הלחמי התחייבה להסיר הפרסום, היה הדבר צריך להדליק 'נורות אדומות' אצל הנתבעת 2 (וידר כהן - ש"פ) בכל הקשור להעדר אמיתות הפרסום".
נציין עוד כי השופט דחה גם את טענתן של הנתבעות כי מדובר ב"תביעת השתקה", וקבע כי "הנתבעות לא הוכיחו שטענות התובע חסרות כל בסיס עובדתי סביר או שהן ללא כל עילה משפטית מוכחת. כמו כן, הנתבעות לא הוכיחו שמטרת התובע בלתי ראויה ואף לא הוכיחו שפעילותו של התובע יכולה הייתה להשפיע באופן משמעותי על זכות משפטית של הנתבעות".
לאור העובדה שהתביעה התקבלה רק באופן חלקי, ולאור העובדה שפגיעתו הספציפית של אותו פרסום במילוא היתה לטענת השופט נמוכה, פסק השופט כי וידר כהן תפצה את מילוא בסכום של 7,500 שקלים בלבד וכי לא תשלם לו הוצאות משפט.
מנכ"לית ארגון "קולך", יעל רוקמן, אמרה בתגובה "אנו שמחות כי הצדק יצא לאור ובית המשפט הבין את אמיתות וחשיבות הדברים ופרסומם – ודחה את תביעות הדיבה של הרב יוני מילוא. גם תביעות הדיבה שהוגשו כנגד הארגון לא ירפו את ידינו מלעמוד בהמשך לצידן של נשים אשר נפגעות מינית, על מנת לשרש את התופעה האסורה והמגונה הזו".