"אף פעם לא נדרסתי כמעט, לא חליתי במחלה מסוכנת, לא נפלתי מהגג של בית הכנסת כשניסיתי להוריד כדור... כלום! זה ממש לא פייר".
בצלאל הרים זוג גבות. "לא פייר?! ברוך השם! אפשר לדעת למה אתה רוצה שיקרו לך כל הדברים הנוראים האלה?"
"כמעט יקרו לי", תיקנתי אותו, "בטח שאני לא רוצה שהם יקרו ממש! אבל אני צריך לכתוב למחר סיפור על נס שקרה לי, לכבוד חנוכה. ואין לך מושג אילו סיפורים מעולים יש לחברים שלי מהכיתה! יואש רץ לכביש כשהוא היה קטן וניצל ממש ברגע האחרון. גלעד נפל מהחלון של הקומה השנייה ורק שבר את הרגל, ואת הדוד של חיים תקף חיידק טורף ובסוף לא קרה לו כלום. לי היו רק חיים משעממים ונטולי ניסים לגמרי. ברוך ה'", הוספתי, למראה המבט של בצלאל.
אחי הגדול טפח לי על השכם וצחק. "הרשה לי לאחל לך שימשיכו להיות לך חיים משעממים עד מאה ועשרים, גם אם תקבל בגלל זה ארבע בחיבור", הוא אמר, "ועכשיו אני נאלץ להשאיר אותך לבד עם הצלחות. יש לי קורס מע"רים הערב".
כבר חודש שבצלאל משתתף בקורס מע"רים, מגישי עזרה ראשונה של מד"א. לא יודע איזה ג'וק נכנס לו לראש, אבל פתאום הוא החליט שבא לו להתנדב. אין לי שום בעיה עם זה, חוץ מזה שהוא התחיל קצת לחפור לנו על כללי זהירות בבית. בכל אופן, בערב הוא חזר כולו מתלהב. "למדנו על הלב", הוא אמר. "לא ייאמן! יש לך מושג כמה פעמים הלב שלנו פועם ביום? מאה אלף פעם! בחודש הוא פועם שלושה מיליון פעמים. עכשיו תחשב כמה הוא פועם במהלך חיים שלמים של שמונים שנה. כמה זה שמונים כפול שתים עשרה? אבל זה לא רק זה..."
בצלאל התחיל להסביר לי על מחזור הדם, איך הלב שואב את הדם המלוכלך, זה שיש בו פחמן דו-חמצני, מכל אברי הגוף. "אפילו מהקצה של האצבע הקטנה של הרגל שלך...". ואת הדם הזה הוא מזרים לריאות, שם הוא מתמלא בחמצן. אחר כך הוא מזרים אותו שוב לכל אברי הגוף. הוא הראה לי איך למצוא דופק, שזה בעצם קצב פעימות הלב, וסיפר לי שאורך כלי הדם שיש לנו בגוף הוא 100 אלף קילומטר. "אפשר להקיף בזה את כדור הארץ שלוש פעמים!" הוא הסביר איך הלב מתחלק לעליות ולחדרים, שיש ביניהם מסתמים מיוחדים שלא מאפשרים לדם לחזור אחורה, ועל תחנת כוח חשמלית אמיתית שנמצאת בתוך הלב ומפעילה את כל העסק. "זה פשוט מדהים", הוא סיים את ההרצאה שלו, שלמרבית הפלא הייתה די מעניינת, "ואנחנו למדנו בקורס רק את העובדות הכי בסיסיות. יש שם מסביב עוד מלא מערכות סופר משוכללות. ואתה יודע מה הכי מדהים בעיניי? שכל עוד אין לנו בעיות, הדבר העצום והמתוחכם הזה פועל כל החיים בלי שנדע עליו בכלל!"
כשהלכתי לישון, שכבתי במיטה וחיפשתי לעצמי את הדופק בפרק כף היד. אחרי כמה שניות מצאתי אותו, והרגשתי אותו פועם בקצב אחיד, טוק, טוק, טוק. דמיינתי את הלב שלי ששואב את הדם בלי להתעייף, ופתאום חייכתי. יש כל מיני ניסים בעולם. אולי בכל זאת יש לי נושא לחיבור...