מקצועניות

מרכז בגין. אולם גדוש בנציגות מכל גוני הקשת של העשייה הנשית, שבאו להשתתף בפורום נשים לשינוי, ביוזמת חברת הכנסת שולי מועלם.

אני הוזמנתי כמרצה בפאנל בישיבת המליאה הפותחת את האירוע. היה מרגש לשבת ליד השופטת דורנר, למשל, למזוג לה כוס מים ולדבר על חוויות האמהות המשותפות לנו, כבעלות קריירה תובענית. לאחר ישיבת המליאה התפצלנו לוועדות. אחת מהן עסקה בקידום תנאי תעסוקתן של נשים בציבור שלנו.

באוויר החדר התעופפו שלל נושאים: יזמות, גמישות תעסוקתית, סביבת עבודה, השוואת תנאי מגזר פרטי וציבורי, התאמת שעות עבודה עם חופשות, נשות צבא סדיר ומילואים, האדרת ההנקה, הארכת חופשת הלידה, העצמה נשית ועוד. היו שביקשו לקבוע בחקיקה את קיצור שבוע העבודה לחמישה ימים, ולהגביל את המכסה היומית לשמונה שעות, לנשים ולגברים, כדי להעצים את הביחד בגידול הילדים.

בבית שלנו מונפים בגאון דגלי האמהות והנשיות. זאת כתיקון לחוויות השליליות שאני עברתי בצעירותי, תוך שעבוד למקצוע תובעני במיוחד. אצל בנותיי יש זליגה למקצוע הנשי ביותר עלי אדמות - כן, כמה מבנותיי הן אחיות רחמניות. המשק זקוק באופן מתמיד לאחיות, כך שהפרנסה מובטחת, והיא מכובדת דיה כדי לפרנס בעל תלמיד חכם ולגדל ילדים בנחת. הגמישות בשעות ובימי העבודה מאוד משמעותית, ויש גיוון רב בתחומי ההתמחות והעשייה, בתוך בתי החולים וגם מחוץ להם. אך החשוב מכול הוא שמהרגע שכף רגלך פוגשת את מפתן הבית, תוכלי להשאיר את העבודה בחוץ - פריבילגיה שלא תסולא בפז.

ישנה גם אפשרות להתקדם, בקצב שפוי, בסולם האקדמי, ולזכות בעשייה ובידע שלא יביישו רופאה, אך בלי המערכת הצפופה של לימודי הרפואה והעבודה המפרכת שהיא נושאת בעקבותיה.

ואכן, היום המקצוע הזה נמצא עמוק מאוד בתוך עולם האקדמיזציה, עד שאחיות מעשיות בלי תואר מתקשות למצוא עבודה, למרות המחסור העצום באחיות. האקדמיזציה נחוצה לטובת שיפור איכות הטיפול וניהול מערכות מורכבות, בעידן שבו תוחלת החיים עולה, ובעקבות כך החולים היום הם יותר מורכבים ומבוגרים ודורשים טיפול מקצועי יותר. ומצד שני, כל מטופל צריך אחות ליד מיטתו – אבל לא כל אחות צריכה להיות בעלת תואר אקדמי, ועדיין יש מחסור באחיות.

רוקחים מקצוע

אחת מהמחותנות האהובות שלי היא רוקחת בכירה ביותר במשרד הבריאות, ולא פעם אני עדה לשידולים מתונים פחות ומתונים יותר של סוכני תרופות למיניהם. באמצעותי הם מנסים לסלול דרך ללבה, כאחראית על רישום התרופות במשרד הבריאות. כמובן, ללא הצלחה. אבל אני תמהה למה יותר נשים לא נכנסות למקצוע הרוקחות. ובכלל, למה אחוז בני דודנו בתחום הוא כה גבוה? המקצוע מאגר אינטלקטואלית, מאפשר עיסוק עם אנשים, עשיית חסד עם הזולת, עם שעות עבודה סבירות ומגוון אפשרוית תעסוקה.

אך אולי, אוטוטו, הרוקח יוחלף בלחיצת כפתור או בנפנוף האצבע. נוהל חדש של אגף הרוקחות במשרד הבריאות יתיר לכלל בתי המרקחת להפעיל שירות של משלוח תרופות מרשם היישר לבית הלקוח. על פי הנוהל, בתי המרקחת יוכלו להתקשר עם חברת משלוחים, תהיה העברת תרופות בתנאי קירור תקניים, וזמן האספקה ללקוח יהיה עד 48 שעות מביצוע הרכישה המקוונת. אז גם פה יאבדו הקשר האישי, המבט בעיניים ומילת העידוד שהרוקח יכול להעניק למטופל.

חינוך מסביב לשעון

"לגעת בנשמות, אמא", לזה מייחלות בנותיי המורות. הן צודקות. אני מודה ומתוודה שדחפנו אותן לעסוק בחינוך מתוך תחושה שזו השליחות העילאית. אך אני מכה על חטא כשאני צופה בהן קורסות תחת נטל האופק החדש. כי הנה, פרט לשעות העבודה המנופחות, שכבר מזמן לא תואמות את שעות הגנים והמעונות, מקצוע ההוראה פולש לתוך קירות הבית, בדמות שחנ"שים עד אמצע הלילה עם תלמידות ועם אמהות. ובל נשכח את ישיבות המורים, וימי ההשתלמות, ובדיקת מבחנים ועבודות, ואסיפות ההורים.

בחברה החרדית, למשל, קמעה קמעה חל שינוי, כך שייתכן שבעתיד הקרוב ייווצר מחסור במורות. נשים רבות פונות לראיית חשבון ולהייטק, ועובדות בחממות טכנולוגיות באווירה סטרילית למדי - על טהרת הנשים. והן עובדות מספר מכובד של שעות, כשמנוח הולך אחר אשתו, ומטפל בכל צורכי הבית עד לחזרתה.

לא עושה חשבון

ואכן, ראיית חשבון היא מקצוע שמתאים לאמהות. אחת מבנותיי עוסקת בתחום, ומגדלת במסירות בן תורה למופת. אך מתברר שגם המקצוע הזה עובר שינויים מהותיים. והנה, בעיבוד קל, מאמר דעה משעשע שנשלח אליי לאחרונה, שממש האיר את עיניי בנושא האלטרנטיבות המודרניות בשוק התעסוקה:

"לאחר שנקלעתי לחוב למס הכנסה שמגיע לסכום בן שש ספרות, כאשר רואה החשבון שלי חסר אונים, לכדה את עיניי מודעה על משרד רואי חשבון בגישה חדשה, אלטרנטיבית. פניתי טלפונית וקבעתי פגישה.

"כשהגעתי למשרד, חיכה לי בחור צעיר בחדר מאובזר בפשטות, בלי מחשב. 'רואה חשבון בלי מחשב?!' הבחור הביט אליי בחיוך ושאל אותי מה הבעיה. סיפרתי לו בקיצור. הוא לא נראה מוטרד כלל, וזה מאוד מצא חן בעיניי. הוא שאל אותי: 'מה אתה מרגיש בקשר לחוב הזה למס הכנסה?' הבעתי את רגשותיי בכנות: 'אני מרגיש כמו בבור שאני נופל ונופל בו ועוד לא הגעתי אל תחתיתו, ולא מוצא כל דרך לצאת ממנו'. הוא חייך ואמר: 'השאלה העיקרית אינה החוב עצמו, אלא היחס שלך כלפיו, ההכלה שלך שאתה כרגע במצב 'חובני' וההשלמה שלך עם המצב הזה, השלמה שתביא למבט חדש על החוב, שיגרום לו בוודאות להיעלם קמעא קמעא. כבר היו לי מקרים כאלו'. 'איך בדיוק הוא ייעלם?' שאלתי. 'פשוט מאוד', ענה הבחור, 'הכול עניין של תשומת לב ושל יחס נכון כלפי החוב. את זה נלמד עכשיו ביחד'. 'מהיכן אתה יודע את כל זה?' שאלתי. 'עשיתי קורס שכלל עשרים פגישות, ומאז נהייתי מומחה עולמי לתחום ראיית החשבון בגישה הוליסטית-אלטרנטיבית', השיב. 'השיטה באמת עובדת? יש על זה גם מחקרים מדעיים?' שאלתי. והוא ענה: 'אנחנו נגד מחקרים'.

לתגובות: drchana2@gmail.com