תגובות שונות נשמעו בעקבות הסרטון של חברת 'באמונה'. היו מי שטענו כי אין מדובר בגזענות, אלא בחוש הומור גרוע הנגוע בטעם רע. אולם הסתכלות זו אינה יורדת לעומקם של דברים ולשורשים הרקובים שמהם צמח הסרטון.
חשוב להבין שזה רק סימפטום לבעיה הקשה באמת – העובדה שהציבור הישראלי בכלל והציונות הדתית בפרט לא הפנימו את הצורך בהיכרות מעמיקה עם מורשתם ותרבותם של יהודי המזרח ותרומתם לתרבות עם ישראל. אין ספק שהיכרות מעמיקה ואמיתית של קהילות ישראל הייתה מולידה רגישות וזהירות שהיו מונעות פרסום סטראוטיפי ופוגע מסוג זה. אולם לצערנו, רוב השיח וההיכרות רדודים, שטחיים ונגועים בעצמם בסטראוטיפיות, בהיותם מוגבלים לתחומים דוגמת קולינריה או מוזיקה.
כאדם חובש כיפה, קיוויתי והאמנתי בעבר שהציבור הציוני-דתי נמצא במקום אחר מאשר כלל החברה הישראלית, לאור העולם הרוחני והערכי אשר נמצא בבסיסו. אולם לצערי המציאות שטופחת על פנינו שוב ושוב מוכיחה שלא כך הם פני הדברים. הבורות בכל הקשור להכרת היצירה הרוחנית-תרבותית של יהודי המזרח, שבה חוטא הציבור הדתי-לאומי, ההתעלמות מהנכּבה של יהודי ארצות ערב ופרשת אלי אוחנה והבית היהודי הן רק דוגמאות לכך. דוגמאות הממחישות את העדרו של שיתוף ראוי שיעניק ייצוג חברתי, פוליטי ותרבותי ליהודי המזרח בציבור הציוני-דתי בפרט ובחברה הישראלית בכלל.
הדרכים לשנות מציאות זו הן רבות, אולם נדרש שיהיה מי שירים את הכפפה. כך לדוגמה, הכרזתו המבורכת של השר בנט על הענקת סדרת פרסים חדשה לתרבות יהודית היא הזדמנות לחשוף ולהוקיר את היצירה התרבותית של יהודי המזרח, ולהילחם בבורות הקיימת לגביה.
הציונות הדתית חטאה כלפי יהודי המזרח, ועל בניה ומנהיגה מוטלת החובה והאחריות לתקן עוול זה וליצור מציאות שתעניק להם תחושת שייכות.
ד"ר שמעון אוחיון
מנהל מרכז דהאן למורשת יהדות ספרד והמזרח באוניברסיטת בר-אילן