פיו ולבו של יוסי שריד ז"ל היו שווים. מקובל לחשוב שאם האחד בפה ואחד בלב הוא אותו אחד, הרי שלפנינו שבח לאדם.
אלא שיש דברים חשובים הרבה יותר באישיותו של אדם מאשר גילוי הלב שלו, ואפילו בפה מלא. אלה יקבעו במידה מכרעת לא רק את יושרו ויושרתו של האיש, אלא בעיקר את ערכו.
השמאל בישראל, שיוסי שריד נמנה עליו, אינו כת של מעמידי פנים ולא עדה של שקרנים מועדים. הם באמת ובתמים מאמינים בכל לבם בהיגיון שהוא מנת חלקם. ההיגיון מדריך את מחשבותיהם, וכל פעילותם המעשית בהיגיון ראשיתה ובהיגיון דרכיה ועל פי ההיגיון תכליתה מגעת. פעם אחר פעם הם פוגעים במפח הנפש שנוצר מן ההיגיון הזה, ובכל זאת אינם מרפים מלפיתתו המזיקה.
מהו ההיגיון המתעתע הזה? שהרי אסונות רבים פקדו את האנושות נגד ההיגיון שלנו. בתלמוד הירושלמי מובאים דבריו של רבי עקיבה, אשר דן באיכותם של הספרים החיצוניים המוצעים מחוץ לכתבי הקודש: "להיגיון ניתנו, ליגיעה לא ניתנו" (סנהדרין כח, א). ומסופר בתלמוד הבבלי: "תנו רבנן: כשחלה רבי אליעזר, נכנסו תלמידיו לבקרו. אמרו לו: רבנו, למדנו אורחות חיים ונזכה בהן לחיי העולם הבא. אמר להם: היזהרו בכבוד חבריכם, ומנעו בניכם מן ההיגיון" (ברכות כח, ב). רש"י מפרש היגיון כ"שיחת ילדים". היינו, שיחה בטלה.
רבים דשו והפכו במשמעות המילה היגיון שהוא הפּשט מן הפשט כפי שההגה קודם לדיבור. היגיון פירושו רפרוף על פני הדברים מבלי לחתור לעומק הסוגייה הנדונה. מבלי להתייגע. ההיגיון מבצבץ על פניו. ההיגיון אומר שאין שום סיבה הגיונית ל‑19 אנשים הגיוניים לתכנן במדויק ועל פי הגיונם את משימתם ההגיונית, להתכונן נפשית, ללמוד קשה במשך שנה וחצי, להתאמן יום ולילה רק בשביל לנהוג ארבעה מטוסים על נוסעיהם ולהתנפץ עמם מתוך היגיון אדיר בתוך מגדלי התאומים. כן רבותיי, יש הגיונות אחרים ואפילו מתנגשים, תרתי משמע.
בעיני המחבל המתאבד אין הגיוני יותר מאשר להשליך נפשו מנגד למען מטרה שבעיניו חשובה יותר מחייו. אם הבנים האלה שמחה ואביהם עוטה גאווה. זהו רציונל ממין אחר שאיש בשמאל הישראלי אינו מוכן להבין, ובלי הבנתו לעומק לא נוכל להתמודד עמו לעולם.
למגינת לבנו ולאסוננו, יוסי שריד היה אדם הגיוני, וכמוהו יוסי ביילין ועמוס עוז ועמוס שוקן ושמעון פרס ושורה ארוכה של אנשים (יבדל"א) כל כך הגיוניים וגדושים עד שולי גדותיהם ברציונל צרוף עד אין מקום לדון בהיגיון אחר.
יהי זכרו נדון על פי השכל הישר!