"היהודי הנודד" הוא הביטוי הציורי העגום שהדביקה הנצרות לעם היהודי לדורותיו. ואין לכחד: העם היהודי אכן גלה רוב ימיו, וגם המקרא מתאר את הגלות כעונש וכאנומליה.
הריבונות היהודית שהתחדשה בארצנו לפני 67 שנים קטעה רצף ארוך מאוד - כן, כאורך הגלות - של לא פחות מאלפיים שנה, מאז ימי החשמונאים, שגם שלטונם לא האריך מעבר לכ‑130. אין פלא שעד היום אנחנו חוגגים את ההצלחה הכבירה ההיא, מפני שהיא הייתה נדירה כל כך ומהווה בעבורנו מודל שאת עקרונותיו אנו שואפים לשוב ולשחזר.
משמעות המושג גלות אינה רק גיאוגרפית. זהו ביטוי עמוק לניתוקו של עם ממקום חיותו הטבעי. אבל דווקא משום כך הגלות היוותה בעבורנו תמיד אתגר כפול ומכופל נוכח המאמץ המתמיד לשמור על זהותנו התרבותית והדתית. אין זה דבר של מה בכך, שהרי איש לא עשה לנו חיים קלים. קשה לתאר את עם ישראל בלי שנאת ישראל. מצערת ככל שתהיה עובדה זו, היא מאפיינת את קורותינו מאז ומעולם: מימי האבות, השבטים, השופטים והמלכים ועד ימי הגלויות המאוחרות, מארצות ערב ועד אירופה.
תחת שלטונות זרים סבל העם היהודי מרדיפות ומהרג. גזירות יוון שאיתן התמודדו היהודים בתקופה ההלניסטית היו רק חלק מרצף ארוך שנקטע בהבלחות קצרות יחסית, כגון תור הזהב בספרד והנהגת האמנציפציה באירופה של סוף המאה ה‑18, שגם היא לא האריכה ימים יותר מדי.
לא בכדִי מציין חנוכה את הגבורה היהודית הכוללת את ניצחון המכבים בשדה המערכה, השָלוב בניצחון בית חשמונאי על היוונים במישור התרבותי. גבורה מתפרשת לרוב כאומץ ותעוזה. הגמרא במסכת שבת (כא, ב) ציינה במרכז החג את הגבורה: "וכשגברה מלכות בית חשמונאי וניצחום". עם זאת, נדמה שהמשורר והמלחין מנשה רבינא היה הראשון שהנציח מוטיב זה בתודעתנו כשכתב את שירו הנודע "מי ימלל גבורות ישראל, אותן מי ימנה? הן בכל דור יקום הגיבור גואל העם".
מקובל לראות בכך ביטוי לגבורת הלוחם, המנתקת לכאורה את שם ה' ואת תודעתו ממאבק התרבויות שניטש כאן בארץ, אך גבורה זו - אולי גם כאן בשיר - פנים רבות לה: הייתה זו גבורת הלוחמים ותעוזתם, ולא פחות מכך גבורת משפחת החשמונאים, מתתיהו ובניו, שלא נכנעו לתכתיבי תרבות יוון, לא להפחדותיה ולא לפיתוייה, אלא נותרו נאמנים לדרכם ולמורשתם.
גם חידוש הריבונות היהודית בארץ דרש גבורה ותעוזה לכל אורך הדרך: החל מראשית ימי התנועה הציונית ועד לימי חידוש ההתיישבות ברחבי הארץ, ובוודאי ביהודה ובשומרון. הגבורה החשמונאית הזאת, היכולת ללכת נגד הזרם ולא להיכנע לרוחות האופנתיות או לאלה שנדמות ככאלה, היא זו שפיעמה בעם היהודי ובמנהיגיו, והיא שאפשרה ליישוב היהודי בחברון להיות מה שהוא היום כבר עשרות בשנים: יישוב יהודי איתן, משגשג ונחוש, אבן שואבת לרבבות מדי שנה.
ראויים הם דברי שמעון החשמונאי שיהדהדו גם היום בשדה המערכה שבלב ומחוצה לו: "לא ארץ נוכרייה לקחנו ולא ברכוש נוכרים מָשלנו, כי אם נחלת אבותינו אשר בידי אויבינו בעת מן העתים בלא משפט נכבשה, ואנחנו כאשר הייתה לנו עת - השיבונו את נחלת אבותינו". עם האמת הפשוטה והמאירה הזאת באנו חושך לגרש ועתה ביום חגנו, נשמח על ניצחון רוחנו.
בשבת זו, שבת חנוכה, מצאתי לנכון להתארח בקריית ארבע ובחברון, שתושביה עומדים יום יום בחזית ההתמודדות עם האיומים והסכנות. אני מאמין שיחד עם עמיתיי שמתארחים בעיר נעצים את החוסן הקהילתי, נטפח את גבורת אנשי המקום ונקרין את העוצמה הנצרכת כל כך בימים אלו, תחילה פנימה ומתוך כך בעזרת ה' גם יפוצו חוצה.
הכותב הוא יו"ר הכנסת