שרת המשפטים, איילת שקד, נשאה דברים הבוקר (שני) בכנס מיוחד של "פורום ארוחת הבוקר" בנושא מדינה יהודית ודמוקרטית באוניברסיטת בר אילן.
השרה אמרה כי המונח "יהודית ודמוקרטית" הוא מונח חדש, אשר לא היה קיים עת הכריז ראש הממשלה בן גוריון על הקמת המדינה. "ולמרות שהנוסחה הזו של 'מדינה יהודית ודמוקרטית' חדשה בסך הכל ...אין לבלבל בין התבנית לבין החומר".
לדבריה "החומר הפוליטי ותפיסת העולם התרבותית שנוצקו לתוך התבנית המשפטית של חוקי היסוד בשנת 1992 לא נוצרו יש מאין. היה זה חומר שהתעצב במשך שנים על ידי הנהגת החברה הישראלית. זו שתפסה את עצמה בטעות כמי שבאה מן הים. זו שנעה ברובה בין תפיסה שסבורה הייתה שהמושגים 'יהודית" ו– "דמוקרטית' הם מושגים שבפועל מנותקים זה מזה, לבין תפיסה שסבורה הייתה שלא רק שכך הדבר בפועל, אלא שגם ראוי שכך יהיה הדבר. ה"אֶלִיקים" רצו להגן על הדמוקרטיה מפני שלטון הדת, ומהצד השני של המתרס, למשל הפרופסורים ישעיהו לייבוביץ' ויצחק אנגלרד, ביקשו להגן על היהדות "מציפורניה של המדינה" ומחילוּנה".
שקד ציטטה את דבריו של השופט אהרון ברק: "מדינה יהודית היא מדינתו של העם היהודי. מדינה יהודית היא ששפתה עברית ועיקרי חגיה משקפים את תקומתה הלאומית. מדינה מטפחת תרבות יהודית, חינוך יהודי ואהבת היהדות. שערכיה שאובים ממסורתה הדתית, שדיני נשואים וגרושים מוכרעים בה לפי דין תורה. - אלה טקסטים של השופט אהרון ברק, מפתיע בהתחשב בפסקי הדין המפורסמים שלו".
"מפתיע כי חוק הלאום בא לעולם על רקע פסיקותיו של ברק, והנה פתאום המושג יהודית מקבל כל כך הרבה משמעויות, ודווקא אצל ברק. אולי זה לא כל כך מפתיע. אולי הפער הזה הוא בדיוק הפער בין סמל לנורמה המסדירה התנהגות של פרט ושל חברה", הוסיפה השרה.
"האמת היא שאיני מקבלת את המודל הזה שמחייב אותי לבחור מה אני יותר - יהודית או דמוקרטית.... והאמת היא שאיני מוכנה לקבל דבר ראשוני יותר. איני מוכנה לקבל את התפיסה לפיה מדובר במסורות שונות עד כדי כך....איפה מצאנו כבר לפני אלפי שנים את מודל הפרדת הרשויות? את מודל הכרעת הרוב? את ההכרעה המסורה לבני אדם ולא לשמיים? את ההתנגדות השוזרת רבים מספרי התנ"ך לעצם קיומו של שלטון מלוכני? את האפשרות לבקר בביקורת החריפה ביותר מנהיג שרצח וגם ירש?".
השרה התייחסה בדבריה לחוק הלאום שהגישה בכנסת שעברה "בכנסת הקודמת הגשתי יחד עם חברי, השר יריב לוין, את חוק-יסוד: ישראל מדינת הלאום של העם היהודי. לנגד עינינו עמדה המחשבה שהרכיב היהודי בצמד 'יהודית ודמוקרטית' עבר רדוקציה קשה. מאז מורשתו התרבותית של אליק ועד לפרשנותו המשפטית של ברק - יהדותה של המדינה היהודית לא הצליחה לקנות לה מקום של כבוד וחשבנו שעלינו להעניק מעמד חוקתי מיוחד להגדרתה של ישראל כמדינה יהודית. והפעם לא כסמל, אלא כעניין הגוזר משמעויות פרקטיות שונות. כך ביחס להגירה לישראל ועליה יהודית, התיישבות יהודית, קשר עם התפוצות, סמלי המדינה, לוח השנה ועוד".
"אנחנו רוצים לייסד כאן מדינה 'יהודית ודמוקרטית' כשכל אחד מהמרכיבים בצמד הזה מקבל את מלוא המשמעויות שלו. אף אחד מהמושגים לא צריך לכוף את ראשו אל מול השני. שניהם צריכים למצוא את ההרמוניה שבה יוכלו לשמש זה לצד זה. יהדותה של המדינה בחזוני אינה נשארת סמל חלול. היא חייבת לקבל חיים משל עצמה".
"אני מאמינה שדווקא כאשר רוצים להעביר את ישראל תהליכי דמוקרטיזציה מתקדמים יותר ויותר חובה עלינו במקביל להעמיק את זהותה היהודית. הזהויות האלה בפירוש אינן סותרות אחת את השנייה. להפך, אני מאמינה שהן מחזקות אחת את השנייה. אני מאמינה שנהיה למדינה דמוקרטית יותר ככל שנהיה מדינה יהודית יותר, ואני מאמינה שנהיה למדינה יהודית יותר ככל שנהיה למדינה דמוקרטית יותר".
"הברירה שנוהגים להציג לעיתים בין ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי לבין ישראל כמדינה דו לאומית אינה אמיתית. ההכרעה האמיתית היא בין מדינה יהודית השומרת על הדמוקרטיה שלה מכל משמר, לבין מדינה שתהפוך עם הזמן לערבית ושגם דמוקרטיה לא תהיה בה. ולראיה ניתן להביט מחלונות הווילה שלנו לג'ונגל האזורי ולראות מה נשאר מהניסוי הדמוקרטי במדינות הערביות לאחר האביב הערבי שסחף את כולן לעברי פי-פחת", דברי שקד.