1. שבת בבית בתור חייל, יש משהו מיוחד בהליכה ברחוב עם מדים. השבת הייתה נחמדה מאוד, וביום ראשון על הבוקר עליתי על אוטובוס לבאר שבע, כשבעשר וחצי צריך להתייצב בעיר הבה"דים. הגענו לבאר שבע בשעה תשע, והנסיעה לעיר הבה"דים אמורה לקחת חצי שעה.
אבל יש להביא בחשבון שהאוטובוסים ביום ראשון עמוסים בחיילים שחוזרים אל הבסיסים, ולכן צריך להגיע מוקדם מהרגיל כדי להצליח לעלות על האוטובוס ולהגיע לבסיס בזמן. אני ועוד כמה חבר'ה לא הגענו בזמן אבל האיחורים לא זכו להתייחסות מיוחדת, אולי כיוון שזאת הפעם הראשונה שהגענו לעיר הבה"דים.
2. ביום שלישי כל המחלקה הלכה לנשקיה, ואחד אחרי השני חתמנו על נשקים. כולם עומדים בשורה, וצועקים אחרי המפקד 'נשק שישים מעלות', 'חמש אצבעות על ידית האחיזה', וכל שאר ההוראות של פריקת הנשק.
אין מה לדאוג, רק שבוע הבא באמת נעשה עם הנשק הזה משהו, עד אז פשוט מתרגלים לחבר החדש שיישאר צמוד אלינו בחודשים הקרובים, עד שנסיים את ההכשרה ונקבל נשק אחר. בלילה ישנים עם הנשק מתחת לראש. אחרי שקיבלנו אישור מהמ"מ שמאפשר לנו להדוף את מי שמנסה לגנוב מאיתנו נשק, החבר'ה קיוו שמישהו ינסה לקחת להם את הנשק...
3. אחרי קבלת הנשקים, עשו לנו מסדר מימיה. כלומר, כל אחד צריך תוך דקה או שתיים לסיים מימיה מלאה. עשינו את המסדר הזה שלוש פעמים תוך שעתיים, זה היה לקראת המסע הראשון שעשינו באותו הערב, לא באמת ממש מסע, בסך הכול שלושה קילומטר מסביב לבסיס.
הלכנו בערך בקצב שש (מהירות הליכה של שישה קילומטרים בשעה), ומסתבר שאפשר להזיע גם בחצי שעה של הליכה. המפקדים כל הזמן מזכירים שזאת רק ההתחלה ובהמשך נעשה דברים רציניים יותר, אני מקווה שהם יצליחו להכניס אותנו לכושר כמו שצריך... מסע בחושך כשבחלק מהאזורים אין שום תאורה, שמים מלאים בכוכבים, אמצע המדבר, מומלץ לכל מי שחובב טבע ונוף.
4. מהמסע המשכנו ישר לחדר"ג (חדר גדודי), להדלקת נרות פלוגתית. סידרו שולחן מלא בסופגניות מצד אחד, מהצד השני שולחן של פחיות מיץ, ובאמצע שולחן עם חנוכיות.
המ"פ נעמד, דיבר על חנוכה ועל המכבים, הכריז על החיילים המצטיינים מכל מחלקה, ואז הדליקו נרות. לפני ההדלקה הסמל שלנו שאל האם אפשר לארגן הרקדה אחרי ההדלקה, אבל אחרי שהחבר'ה התחילו לשיר 'נר לי דקיק', 'כד קטן' וכמובן גם 'מי שמאמין לא מפחד', הבנו שזה ילך פחות... בסוף השאירו רק את המחלקה שלנו, לתמונה. החבר'ה נראים ככה כי שנייה לפני זה חזרנו מטיול לאור הכוכבים, כזכור.
5. ביום רביעי היו לנו כמה שיעורים על יסודות הקליעה וכל מיני כאלה, ובערב כולם התאמנו על מטווח של לייזר. כלומר, מכניסים לקנה של הנשק מין מכשיר שמראה באמצעות לייזר איפה הקליע היה פוגע. מסתבר שהעיניים צריכות להתרגל למאמץ הזה, אני הייתי צריך לעצום עיניים כמה פעמים תוך כדי האימון, לתת להן לנוח.
6. בתור חייל שהתגייס נשוי עם ילד, אני מקבל מצה"ל משכורת חביבה למדי, ועוד כל מיני הטבות כספיות. השתדלתי להביא כבר בשבוע הראשון כמה שיותר טפסים שצריך, ולשבחן של המש"קיות והקצינות ת"ש בשיזפון יאמר שהן תקתקו עבודה, וברגע שהיה להן את מה שצריך הן הגישו את הבקשה.