'מקום אישי',
אורן צור
כשנערכים לשלבים המתקדמים של החורף וממלאים את הארון במעילים, כפפות, כובעי צמר ושאר שכבות עליונות, אולי כדאי לפנות מקום בין המדפים גם לדיסקים של חורף.
כשהגשם יורד, שלא לדבר על ברד או שלג, לא כל שיר מתאים לאווירה. זה זמנם של השירים הרגועים, המחממים, כאלה שלא שולחים אותך לרקוד אלא מאפשרים להתכרבל מתחת לפוך. האלבום של אורן צור עונה להגדרה הזאת, ואולי בשביל זה – כדי להמליץ עליו כמתאים לעונה – היה שווה לכתוב עליו רק עכשיו, אף שלמעשה הוא נמצא בחנויות כבר כמה חודשים.
'מקום אישי' הוא אלבום הבכורה של אורן צור, אם כי קצת קשה להשתמש בביטוי 'אלבום בכורה' כשמדברים על מוזיקאי ותיק ועתיר ניסיון. צור, כנר וגיטריסט בן ארבעים פלוס, מנגן כבר שנים רבות עם השמות הגדולים במוזיקה היהודית והישראלית. כעת, בפעם הראשונה, הוא יצא באלבום סולו שבו כל הבמה שלו: המילים, הלחנים, השירה וכמובן הנגינה. קורה שנגנים מחליטים פתאום לפתוח את הפה, ומתברר שהיה עדיף אם היו מוותרים על העניין ומתמקדים בנגינה. במקרה של אורן צור, אמנם הוא שר לא רע בכלל, אבל הוא מודע לעובדה שכשרונו הגדול הוא בכלי המיתר והקשת – ואותם הוא שם בקדמת הבמה. השירה אינה המרכיב הבולט בשירים, ולעומתה הגיטרה מורגשת באופן בולט, מה שמעניק לאלבום גוון ייחודי.
כאמור, השירים של אורן צור שלווים, מינוריים, נשמעים כאילו אכן נכתבו ממקום אישי. לפחות שיר אחד קשור גם למקום האישי הגאוגרפי שבו נולד צור: כיליד גינוסר הוא מבצע את "ירדה השבת על בקעת גינוסר", השיר הישן והטוב שכתב יהושע רבינוב, בעיבוד חדש ומקסים. מומלץ במזג אוויר סוער ובכל ימות השנה, לחובבי הגיטרה האקוסטית ולכל אחד.