עכשיו טוב

למרות שהיומן של האייפון התריע על בואו של חנוכה, החג תפס אותנו לא מוכנים.

לא הצלחנו להתפנות אליו רגשית ולתת לו את הכבוד הראוי.

אנחנו במהלכה של תקופה מוטרפת לחלוטין.

הניסיונות, ברוך השם, חופפים זה לזה, והמשפחה שלנו מרגישה כאילו היא עדיין תקועה בפרשת נח, באמצע סערה.

מדי פעם אנחנו צריכים להזכיר לעצמנו שבעצם הכול טוב. בדיוק סיימתי צילומים של חודשיים וחזרתי לבית מבולגן עד היסוד ולילדים שבמשך חודשיים לא ראו אמא עירנית ומחייכת. מזל שאני פולנייה, אז חיוכים זה גם ככה לא הצד החזק שלנו. בנוסף לכך, אנחנו בסיום שיפוץ בית. אל לי להתלונן, כי זה אמור להיות אושר גדול, אבל זה גם אחד הדברים המשמימים שעשיתי: לבחור אסלה לבנה מבין עשר אסלות לבנות - זה חתיכת שעמום. אין לי סבלנות לזה. בינתיים, בלי עין הרע, אני ובעלי רואים עין בעין ומצליחים לא לריב. הכול היה חוזר למי מנוחות, רק שהבעל׳בתית שלנו רוצה שנעוף כבר, כי היא רוצה לשטח את הקרקע של הבית השכור שאנחנו גרים בו. כל טלפון שלה, ועוד שלוש שערות לבנות יוצאות מקרקפתי. ישתבח שמו לעד על שציווה אותי לכסות את הראש.

כל ערב בעת הדלקת הנרות (או יותר מדויק 20 דקות אחרי הזמן, כי לא הספקתי להכין את החנוכייה), על אף השירה ומשחקי הכדורגל הרגילים בסלון הבית, הרגשנו בעלי ואני החמצה. שוב לא הזמנו את מי שחשבנו להזמין, או את האחרים שמזמן כבר לא פגשנו. או אולי חברים חילונים, שקל יותר להזמין כי הם גמישים בעניין הדלקת נרות. לא מדקדקים בלהדליק רק בבית ולהביט בהם עוד חצי שעה. סוף סוף יש חג שאפשר לנסוע בו, ולא הזמנו אף אחד. לא נורא. בבית הבא, בשנה הבאה. איזה כיף יהיה.

חיזוק מבת גלים

בשבת הגיעה לרעננה בת גלים שער כדי לתת שיחת חיזוק. היא באה לספר על אופן ההתמודדות האמיץ שלה במהלך ימי החיפושים אחר גיל‑עד, אייל ונפתלי. היא סיפרה שמה שהפתיע אותה זו השליטה שלה על המחשבות. היא לא נתנה למחשבות שלה להפליג למקומות הגרועים ביותר. היא אחזה בתקווה. בכל לילה הם ציפו שיתקיים איזה מבצע חילוץ סודי שיהפוך את הטרגדיה לשמחה, ובכל בוקר הם התבדו. הבשורה שעוד יום היא לא תראה את הבן שלה הייתה שוברת לב. ובכל זאת, היא ידעה שהיא חייבת לאזור כוחות, וכך עשתה. כל מחשבותיה וקיומה התכנסו לאותו יום. לשרוד אותו. עד הלילה. כשמישהו דיבר איתה על עצרת תפילה שתתקיים בעוד שבוע, היא כבר לא הייתה יכולה לשאת זאת. המחשבה שבעוד שבוע גיל‑עד עדיין לא ישוב הביתה הייתה הרסנית. האחיזה שלה במציאות העכשווית נתנה לה כוחות לא ליפול לתהומות. באחד הערבים הגיע אברי גלעד לביתם, וניהל עם הסובבים שיחה. אברי לומד שנים שיטת ימימה, והוא הסביר להם כיצד הצדיקה ראתה את ממד הזמן. אנסה להסביר את מה שהיא העבירה לנו, מקווה שהבנתי נכון את המסר.

בעוד אנחנו מחלקים את הזמן לעבר, הווה ועתיד, ימימה חילקה אותו להווה וציפייה. הציפייה היא בעצם זמן שהוא רק בראש שלנו, היא העבר והעתיד. וזה הממד שבו אנחנו מבלים את רוב חיינו, משייטים אליו בלי לשים לב. אם זה בסעודה שלישית, כשמחכים לשבת שתצא כבר. אם זה בפגישה, ומחשבותינו תקועות בכך שלא הכנו צהריים לילדים, ואם זה להגיד בבית הבא, בשנה הבאה. התקיעות המחשבתית שלנו בממד הציפייה גורמת לנו לא לחיות באמת את הרגע.

בת גלים הרגישה שאברי בעצם נותן שפה לכל ההוויה שלה בימים ההם.

להיות כאן ועכשיו

מאוד התחברתי לצורת החשיבה הזאת. ברוך השם אני לא עומדת בניסיונות של ילד חטוף, רק בעלת בית חסרת סבלנות. אבל אם לאמץ את החשיבה, אין טעם להתבאס מהחנוכה שפספסתי ולפנטז על החנוכה של שנה הבאה. מה שנשאר זה ללמוד על היום. להיות היום. כן! דווקא בתוך בלגן החלפות החיתולים והכיור המלא. דווקא בתוך כל המרוץ הבלתי נגמר הזה. חשוב ונחוץ לעצור, לתפוס את הדעת, לחיות את הרגע. להיות אנא זמין למהווה.

רבי נחמן מדבר על להיות נוכח ברגע. ליהנות ממנו ולהיות בהכרת הטוב כלפיו, כלפי החיים. ואני מפרשת את זה כלתפוס את הרגעים הקטנים שאפשר, עם דעת נכונה, להפוך לרגעי אושר. כאלו שהופכים את כל הבלגן הזה לשווה. לשחק כדורגל עם הילדים עד 11 בלילה, אפילו שיש לימודים למחרת. להפריח בועות סבון עם הקטנות במשך שעה באמבטיה. לאכול גלידה במקום להכין צהריים. להיות נוכחים. להשלים עם המציאות ולהוציא את המיטב מהרגע.

את הנר האחרון של חנוכה הדלקתי עם מוטו חדש: והעיקר לא להתבאס כלל, לא על ימי החג שפספסתי ובלי לחשוב על מה שיהיה. זאת חנוכה. נחגוג בשמחה עם הילדים, סופגניות קנויות מלאות ריבת חלב ונוטלה. לא בריאות למהדרין.

תחשוב טוב יהיה טוב? לא בטוח. תחשוב טוב ותראה שעכשיו טוב - יותר הגיוני בעיניי.

מרק זמין למהווה

מרק מהדברים שתמיד יש בבית.

החומרים הדרושים:

בצל קצוץ

3 שיני שום

מקל כרישה קצוץ

חופן גדול של פטרוזיליה כולל הגבעולים

1/2 כפית כורכום

1 כף אזוב יבש

3 כפות מלח

1 כף סוכר חום

1 כף כוסברה יבשה

10 עגבניות חתוכות

1 כוס אורז (השריתי אורז מלא במים רותחים)

2 כפות קמח

אופן ההכנה:

מטגנים את הבצל, מוסיפים את הכרישה, השום והתבלינים.

מוסיפים את העגבניות, הסוכר, המלח, הפטרוזיליה ועוד שתי כפות של שמן זית. מבשלים בערך 5 דקות.

מוסיפים שני ליטר מים רותחים ומבשלים עוד 20 דקות. מקפים את הקצף כשצריך.

טוחנים את המרק עם מוט בלנדר.

מערבבים היטב את הקמח עם חצי כוס מים קרים, עד שאין גושים.

מוסיפים את בלילת הקמח למרק תוך כדי ערבוב - זה יסמיך את המרק.

אם המרק עדיין לא חלק, אפשר לטחון שוב.

מוסיפים את האורז ומבשלים עד שהאורז נפתח, בערך 20 דקות. מערבבים מדי פעם.

ayakremerman@gmail.com