אם למישהו היה ספק כי משהו במשרד המשפטים יצא משליטה, הגיעה ההחלטה (הזמנית, יש לומר) של היועץ המשפטי לממשלה בפרשת ד"ר מאיה פורמן רזניק, והבהירה כי שכרון הכוח עולה על גדותיו.
ראשית הפרשה בתיק שעוד נכונו לו עלילות, פרשת הרשעתו הבעייתית של רומן זדרוב ברצח הילדה תאיר ראדה. התביעה הסתמכה בין השאר על הקביעה של המכון המשפטי באבו כביר, אז בניהולו המפוקפק של פרופ' יהודה היס, כי הילדה נרצחה בעזרת סכין חדה. עדותה הנגדית של הפתולוגית פורמן רזניק שהרצח נעשה בסכין משוננת העמידה בספק את אשמתו של זדורוב, ואת המוניטין של פרקליטות המדינה ושל שלושת שופטי הרכב הפשעים החמורים של בית המשפט המחוזי בנצרת. סגן נשיא בית המשפט, השופט יצחק כהן (שפרש בשנה שעברה לאחר שהמשטרה המליצה להעמיד אותו לדין בחשד לעבירות מין), והשופטים חיים גלפז ואסתר הלמן נלחמו על כבודם. פסק הדין שלהם זכה לביקורת בתקשורת ובאקדמיה, ובית המשפט העליון, בצעד נדיר, דרש מהם לשקול מחדש את הראיות בתיק, ובין השאר את עדותה של פורמן רזניק. בפסק הדין המשלים שבו שופטי המחוזי והרשיעו את זדורוב, ויצאו בשצף קצף נגד עדותו של מומחה נוסף שאיים להפיל את התיק ואיתו את פסק הדין שלהם ששלח אדם למאסר עולם.
בפרקליטות המדינה עטו על פסק הדין כמוצאי שלל רב. חודשים אחדים קודם לכן, למגינת לבם, זכתה פורמן רזניק במכרז על תפקיד ראש המחלקה לפתולוגיה משפטית במכון הפתולוגי באבו כביר, ומאז הם היו עסוקים בהשהיה של כניסתה לתפקיד על ידי משא ומתן מתיש על מסמך ניגוד עניינים. תשאלו: איזה ניגוד עניינים כבר יכול להיות לפתולוג? ובכן, פורמן רזניק עבדה עד אז במד"ן, חברה פרטית שלראשונה התחרתה במכון הפתולוגי הממלכתי בהוצאת חוות דעת פתולוגיות.
המכון של היס היה המונופול הממלכתי על חוות הדעת המשפטיות, והוא היה נוח מאוד לפרקליטות המדינה. כל כך נוח, שלמרות ששערורייה רדפה שערורייה, היס התמיד בתפקידו שנים רבות. ועדה בראשות שופט המליצה להעמיד לדין את היס כבר בראשית שנות האלפיים, אבל פרקליטת המדינה דאז, שופטת בית המשפט העליון בדימוס עדנה ארבל, והיועץ המשפטי לממשלה, שופט עליון בהווה אליקים רובינשטיין, דאגו לסיים את העניין בהליך משמעתי. באופן שנוגד את התפיסה המקובלת של הפוליטיקאים כמושחתים ואת שומרי הסף ממשרד המשפטים כבני האור, היו אלו שני שרי בריאות שבעמל רב הצליחו לעקור את היס מהמכון. דני נווה הדיח אותו מרשות המכון, אבל במשרד המשפטים דאגו שהוא יישאר הפתולוג הבכיר והקואופרטיבי שימשיך להוציא להם חוות דעת בהליכים פליליים. השר יעקב ליצמן הצליח להדיח אותו סופית מהמכון, אחרי שוועדות בדיקה, בזו אחר זו, המליצו לעשות כן.
בסוף טוב, שכמו לקוח מתסריט הוליוודי, זכה הפתולוג ד"ר חן קוגל לרשת את מקומו של היס בראשות המכון. קוגל, פתולוג צעיר בעל שם, היה צעיר עוד יותר כשעבד באבו כביר תחת היס, והוא היה אחד הגורמים העיקריים לנפילתו. קוגל התריע מבפנים על התנהלות פלילית של צוות המכון בראשותו של היס. ב‑2002 הוא נזקק להגנתו של מבקר המדינה כחושף שחיתויות מפני התנכלויות הבוסים שלו במכון. ב‑2007 הוא זכה באות אביר איכות השלטון. בין לבין הוא פרש והקים את החברה הפתולוגית הפרטית מד"ן. במסגרת זו הוא הגיע לא פעם לבתי המשפט והביך את הפרקליטות בחוות דעת שסתרו את אלו שהנפיק בעבורה היס. מאותה מסגרת יצאה גם ד"ר פורמן רזניק לעדות מומחה לטובתו של זדורוב.
תצהיר בלי חן
בפרקליטות חשבו שהביקורת של שופטי זדורוב על הפתולוגית סוגרת להם את הפינה, והורו (לא ברור באיזו סמכות) לבטל את המינוי של פורמן רזניק. במשרד הבריאות נלחמו, והפשרה המשונה של משרד המשפטים הייתה שהיא תוכל להתמנות לתפקיד ראש המחלקה לפתולוגיה משפטית, אבל לא תוכל להוציא חוות דעת משפטיות, כלומר למלא את תפקידה. פורמן רזניק לא ויתרה ועתרה לבית הדין לעבודה. ראש המכון, ד"ר קוגל, התבקש על ידי באי כוחה של פורמן רזניק למסור לבית המשפט תצהיר בנושא, וכך עשה. התצהיר עבר דרך הלשכה המשפטית של משרד הבריאות, והם, שחייבים בדיווח שוטף למשרד המשפטים מכוח החלטה של היועץ המשפט לממשלה (גם כאן לא ברור באיזו סמכות), העבירו את המסמך הלאה אל עו"ד רחל שילנסקי, מנהלת המחלקה למשפט העבודה.
שילנסקי שלחה לכמה מכותבים את המייל המדהים הבא: "טוב רבותיי, קראתי את התצהיר, אמנם לא באופן מעמיק אלא ברפרוף, אבל בעיניי הוא שערורייה... לא יעלה על הדעת שהתצהיר הזה יוגש מטעמנו! יש גבול לכל דבר!". היא הורתה לפרקליטה שייצגה את המדינה בתיק להעביר את התצהיר למשנות ליועץ המשפטי לממשלה. הפרקליטה תודרכה בידי המשנות (אורית קורן ודנה זילבר) ושלחה אל הלשכה המשפטית של משרד הבריאות את המכתב הבא: "קיימים מספר סעיפים בתצהיר שאינם יכולים להיוותר בתצהיר נוכח סתירתם את עמדתו המשפטית של היועץ המשפטי לממשלה...". ולכן הודיעה כי הפרקליטות, שכזכור היא צד בדיון המשפטי, תעשה שינויים בתצהיר המקצועי של קוגל. "ההשמטה מטעמנו נעשתה במיתון מירבי, והינה מתחייבת רק במקום בו לטעמנו האמור מערער על עמדתו המחייבת של היועץ המשפטי לממשלה, שאליה כמובן כפוף גם ד"ר קוגל. אשר על כן, אנא העבר אליי התצהיר בקובץ וורד, על מנת שאסמן את ההשמטות הנדרשות".
היועץ שלח את המסמך בוורד. הפרקליטה השמיטה פסקאות. קוגל התבקש לחתום על התצהיר המתוקן, אבל בחר לשלוח את המייל הבא: "למכותבים הנכבדים שלום, עיינתי בהצעתכם לשינויים בתצהיר שהגשתי הבוקר. אני מכבד מאוד את הבקשה לעשיית שינויים בתצהיר, דא עקא שהתצהיר צריך לבטא את דעתי שלי. לדעתי, הדברים שנכתבו בתצהירי הם כולם מאוד רלוונטיים לסוגיה בה עסקינן, ולכן לא אוכל לעשות שקר בנפשי, להשמיט חלקים רלוונטיים ולמנוע מבית המשפט את מלוא דעתי בעניין. עמדתי נותרה כפי שביטאתי בתצהיר המקורי שהוגש לכם הבוקר".
על אפה וחמתה של הפרקליטות, התצהיר המלא של קוגל הגיע לבית הדין לעבודה. קוגל נקרא להעיד ונחקר בקשיחות על ידי הפרקליטות. לצד קוגל ניצבו עוד ארגונים אזרחיים כידידי בית המשפט, והגנו על פורמן רזניק מהסיכול הממוקד שניסתה לעשות בה הפרקליטות בסיוע השופטים בנצרת. בסופו של יום הוקיע בית הדין את הניסיון של הפרקליטות, והורה להכניס את פורמן רזניק לתפקידה לאלתר. הפרקליטות חטפה פעמיים. היא קיבלה פתולוגית משפטית שלאו דווקא מתיישרת על פי הרצונות של משרד המשפטים, וגם תלונה לנציבת הביקורת על מערך התביעה בשל הניסיון להטות עדות. ד"ר קוגל אף הזכיר בעדותו בבית המשפט שאת אולמרט הפרקליטות העמידה לדין על ניסיון דומה (להשפיע על עדותה של שולה זקן).
הנציבה, השופטת הילה גרסטל, החלה בהליך בירור התלונה שהוגשה נגד מנהלת החטיבה בפרקליטות והפרקליטה בתיק. בתחילה היא נתקלה בשיתוף פעולה לקוי. שהרי הפרקליטות, תחת המעטה של הארגון המקצועי ועד פרקליטי המדינה, הורתה לאנשיה שלא לשתף פעולה עם גוף הביקורת שהוקם. בהמשך, כאשר גרסטל החליטה שלא להמשיך את הבירור כנגד הפרקליטה הזוטרה שפעלה על פי ההוראות שניתנו לה אלא כנגד ראש המחלקה, עו"ד שילנסקי, היא זכתה לשיתוף פעולה רחב יותר.
במכתב זועם ששלח פרקליט המדינה, שי ניצן, אל היועץ המשפטי לממשלה ובהזדמנות זו אל כמה עיתונאים, הוא דרש ממנו לקבוע כי גרסטל פעלה בחוסר סמכות. מכיוון שגרסטל אינה מופקדת כרגע על מוסד היועץ המשפטי (בדו"ח של השופט בדימוס אליעזר גולדברג מוצע לתקן את העניין, ושרת המשפטים שוקדת על כך במסגרת חוק שיעגן את מעמדה של הנציבות), הרי שעל פי ניצן היא אינה יכולה לבקר פרקליטים על מהלכים שקיבלו את ברכתו של משרד היועץ המשפטי לממשלה. לגופו של עניין, טען ניצן, טעתה הנציבה שהכריעה כי שילנסקי פעלה באופן פגום כאשר ניסתה להשפיע על תצהירו של קוגל, שכן היא ביקשה להשמיט רק קביעות משפטיות של הפתולוג, שהן בסמכותו הבלעדית של משרד המשפטים.
זו הייתה גם טענתה של שילנסקי. אולם גרסטל דחתה אותן ומנתה אחד לאחד את הסעיפים שביקשה הפרקליטה למחוק מהתצהיר. במסמך הוורד מחקה הפרקליטה הסבר למהות פעילותו של רופא משפטי, ולמשמעות הלחץ של הפרקליטות לביטול הזכייה של פורמן רזניק לקריירה שלה, וממילא לתלות ולכניעות שהעניין ייצור בקרב הפתולוגים בכל פעם שיבקשו לתת חוות דעת שנוגדת את זו של הפרקליטות. היא מחקה גם את דעתו המקצועית של קוגל באשר לעדותה של פורמן רזניק במשפט זדורוב (כן, גם הוא חושב שלהב הסכין שבו נרצחה ראדה היה משונן), וגם את הפסקה שבה ביקר ראש המכון הפתולוגי את התנהלות הפרקליטות בעניינה של פורמן רזניק. שום פרשנות משפטית, אלא עובדות לא נוחות לבוסים של שילנסקי.
השבוע שלח היועץ המשפטי וינשטיין מכתב תשובה לפרקליט ניצן (שהגיע כמובן שוב אל העיתונות). הוא לא המתין לתשובתה של גרסטל לטענותיו של ניצן, וקבע כי לפחות בינתיים, פרקליטי המדינה יוכלו להמשיך לנסות ולעצב תצהירי עדים כך שיתאימו להם בבית המשפט.