בית המשפט העליון קיבל את הערר שהגישה המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה, והאריך עד תום ההליכים את מעצרו של קטין הנאשם שיידה יחד עם אחרים בקבוקי תבערה ואבנים על רכבים בכביש 6, בחודש אוקטובר האחרון.
לפי כתבי האישום שהוגשו בפרשה, הנער בן ה-15 ועשרה נאשמים אחרים קשרו קשר להשליך בקבוקי תבערה, לשרוף צמיגים וליידות אבנים לעבר מכוניות נוסעות בין מחלף ניצני עוז למחלף באקה אל גרביה בכביש 6, במטרה לגרום לפגיעה בכלי רכב ובנוסעיהם, וזאת בשל רצונה של החבורה לפגוע ביהודים ולעורר אינתיפאדה במגזר הערבי.
לנער מיוחסים שני מקרים של יידוי אבנים ובקבוקי תבערה, שלא פגעו ברכבים אך גרמו לנהגים לסטות בפתאומיות מנתיבם.
בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרו עד תום ההליכים המשפטיים, אך בית המשפט המחוזי מרכז החליט להעבירו למעצר בפיקוח אלקטרוני.
הפרקליטות הגישה ערר על ההחלטה, וטענה כי המשיב לא נטל אחריות על מעשיו ולא הודה בעבירות, ואף מסר אליבי שקרי לגבי מעשי אחיו אשר היה שותף לעבירות אך הודה בהן. לכך מצטרפת תקופת המתיחות הביטחונית, המתאפיינת בביצוע עבירות טרור על ידי קטינים צעירים, המחייבת גם מעצרם של נאשמים צעירים.
שופט ביהמ"ש העליון, עוזי פוגלמן, קיבל את הערר וקבע, "גל הטרור הנוכחי מתאפיין בריבוי עבירות המבוצעות על קטינים, חלקם צעירים ביותר"
לדבריו, "עובדה זו מזמנת דילמות לא פשוטות הנוגעות למעצרם של אלה... ככלל, בעניינם של קטינים נטייתו של בית משפט זה היא לבכר שיקולי טיפול ושיקום, וזאת מאחר שעתידם לפניהם ושהות בחברה עבריינית בבית המעצר בדרך כלל לא תיטיב עמם. ברם, אין להתעלם מן המעשים החמורים והמסוכנים המיוחסים למשיב הקטין, וכידוע קטינות אינה יכולה לשמש תמיד תריס בפני מעצר".
בית המשפט עמד על הסיכון שבזריקת בקבוקי תבערה, וציין פסיקה קודמת בה נקבע, כי "הכלל במקרים כאלה כי יש להורות על מעצר, אף כאשר מדובר בקטינים, אלא אם קיימות נסיבות יוצאות דופן".
על אף שתסקיר המעצר מלמד על מצוקה רגשית משמעותית שבה נתון המשיב, קבע השופט פוגלמן כי בנסיבות החמורות של מקרה זה אין בכך די כדי להורות על שחרורו ממעצר למעצר בפיקוח אלקטרוני.