בראיון ליומן ערוץ 7 מתייחסת הרבנית אסתר פרבשטיין, ראש המרכז ללימודי השואה במכללה ירושלים, לייחודו של יום עשרה בטבת, יום הקדיש הכללי, יום הזיכרון לנטבחי השואה שמקום קבורתם לא נודע.
בראשית הדברים נשאלה הרבנית פרבשטיין אם עצם קיומו של יום זיכרון נוסף מעבר ליום הזיכרון הכללי לשואה ולגבורה לא עלול לייצר תחושת התבדלות של הציבור הדתי לעומת הציבור הכללי. לדבריה אכן קיימת אפשרות שכזו, אך אם הדברים יביאו לתחושה שכזו או לא הדבר תלוי ביחס שיינתן ליום הזה.
"עבורנו יום עשרה בטבת הוא יום מובן מאליו, זהו צום היסטורי ויום שנקבע על ידי הרבנות", היא מזכירה ומציינת כי יש ביום זה משמעויות שמוקרנות גם על ציבורים שונים בחברה הישראלית ולא רק החברה שומרת המצוות. לדבריה יותר ויותר בני הציבור הכללי מבקשים לדעת יותר על היום המיוחד ומשמעויותיו ההיסטוריות.
עוד נשאלה הרבנית פרבשטיין אם כמי שעוסקת בתחום השואה מול סטודנטיות צעירות היא חוששת משחיקת הזיכרון והדחקת העיסוק בזכר השואה. במענה היא קובעת כי המציאות הפוכה ונראה כי "ככל שהאירוע מתרחק יותר צעירים מתעניינים ורוצים לשמוע". זאת על אף חששות שהיו לפני עשור ושני עשורים שמא אכן הנושא יילך ויישכח. היא מספרת על ייחודו של כל דור ודור באופן הזיכרון שלו את מוראות השואה, כאשר הדור השלישי ידע לפתוח את סגור ליבם של הסבים והסבתות ובדור הרביעי ניתן לראות כיצד הזיכרון הופך להיות זיכרון של כולם, בני ובנות עדות שונות חשים שייכות לזכר השואה במידה שווה, אולי דווקא בעקבות מרחק השנים.
"במכללה ירושלים ובבית יעקב ובמקומות אחרים שאליהם אני מגיעה אין תחושה שהזיכרון מתמעט. אנחנו מחפשים דרכים להפוך אותו לקל נגיש", אומרת הרבנית פרבשטיין המתארת את התעניינות הסטודנטיות בשיעורים שאינן עבורן עוד שיעור היסטוריה אלא שיעור המערב את התהליכים ההיסטוריים שנמצאים ברקע בתחושות ובסיפורים על האדם והתמודדותו, על פילוסופיה ואמונה, על מבט והיבט אישי שעולה מהאירועים ומהשיעורים.
עוד נשאלה הרבנית פרבשטיין אם היא נתקלת בהבדלים בהתעניינותן של בנות המגזר החרדי לבין התעניינותן של בנות המגזר הדתי לאומי, שני מגזרים עימם היא עובדת ביומיום החינוכי. לטעמה בהתעניינות לא נראה שיש הבדל ואף בדרכי הלמידה וההוראה אין הבדלים. עם זאת היא מוצאת הבדלים סגו השאלות האמוניות המעסיקות תלמידות בשני המגזרים. בעוד במגזר החרדי מעניין איך התפללו, איך שמרו מצוות ואם בכלל היו צריכים לשמור מצוות, אצל הציונות הדתית שואלים שאלות בנושאי אמונה. "הציבור החרדי מורגל בכך שהרבה דברים לא מובנים ואמונה אינה מגיעה בדרך של היגיון אלא בהשפעה והקרנה של התורה על חיי האדם", היא מסבירה את ההבדל.
ומה לגבי תלמידים בציבור הכללי? שם, כך מסתבר יש בשנים האחרונות הבדל מאוד מהותי. הרבנית פרבשטיין מספרת על נטייה לאוניברסאליזם של השואה במגזר הכללי. לדבריה יש פחות התעניינות בעם היהודי ובאנטישמיות והדגש הוא יותר על נושאים של שנאת זרים והדברים מזכירים את העבר האמריקאי בו עסקו בזר ובאמפטיה לסובל. "השואה הולכת ונתפסת כאירוע קשה בתולדות האדם ולא כאירוע שבמרכזו העם היהודי. זו גישה כללית שנובעת מהרצון להיות חלק ממשפחת העמים".
לטעמה של הרבנית ההבדלים בגישות גורמים להבדלים גם באופי המסעות של תלמידי המגזרים השונים לפולין. הצעירים בני המגזר הדתי רואים במסע מסע יהודי של שורשים ומסע פנימי אל עצמו מבלי להתייחס למה שעבר על העם הפולני, אלא מתוך ראיית השואה כאירוע יהודי.
הרבנית פרבשטיין מסכימה שמאחורי הגישה האוניברסאלית הזו, עליה היא מקפידה לדבר בזהירות וללא הכללה גורפת, קיימת תפיסת עולם רחבה הרבה יותר ונושא השואה הוא רק סימפטום בה. מציאות זו החלה מטרידה ומדאיגה בשנים האחרונות גם אנשי אקדמיה שעמדו על התמורות בגישת הדור החדש מתוך תפיסה שמאלנית כללית.
כאמור, הרבנית פרבשטיין מתייחסת לתופעה בזהירות רבה ושבה ומדגישה כי בני הנוער הכללי מתעניינים ומביעים צימאון אדיר. "זה לא שהם לא רוצים לשמוע על עדויות יהודיות בשואה, חגים ועזרה הדדית שנובעת ממקום יהודי. הם רוצים לשמוע. אין זלזול. זה לא 'שלנו' ו'שלהם' אלא של כולנו. יש להם לב קשוב וניצוץ יהודי חזק שנותר פתוח בשואה. אין מחסומים שנוצרו בפוליטיקה. יש צימאון אדיר ואני מדברת באותו אופן לציבור הדתי והכללי". לדבריה "השואה, דווקא בגלל הפתיחות והניצוץ שנשמר, יכולה לשמש כעוגן של זהות יהודית אמיתית אבל זה מיטשטש בעקבות האוניברסאליזציה של הזיכרון", היא אומרת בדאגה.
לקראת סופה של השיחה נשאלה הרבנית פרבשטיין אם גם כיום, עשרות שנים לאחר השואה, עדיין מתגלים ממצאים ותיעודים או שהעיסוק כעת הוא בנבירה בחומר הקיים והמוכר ומתן פרשנויות עבורו. במענה היא מציינת שגם היא עצמה מופתעת מהגילויים הרציניים והמשמעותיים שמתגלים כל הזמן. בהקשר זה היא מציינת כי היום (שני) יתקיים במכללה ירושלים אירוע השקה של יומן שהמכללה מוציאה לאור מנכתב על ידי תלמיד ישיבת טלז, הרב חיים שטיין, שלימים היה לראש ישיבה בקליבלנד וכתב יומן בתקופת נדודיו ברוסיה. "זהו יומן של בחור ישיבת המוסר שמתאר את ההתמודדות עם סביבה חומרנית קומוניסטית". וזה אינו היומן היחיד, היא אומרת ומזכירה שורה של יומנים שכתבו רבנים בתקופת השואה, חלקם ממקום מחבואם, ובהם נקודת מבטם הייחודית אמונית יהודית על הסערה שמתחוללת לנגד עיניהם באירופה.
עוד היא מזכירה את מבצע האיסוף שהתקיים ב'יד ושם' והניב ממצאים רבים. בזהירות היא אומרת ש"אולי טוב שהחומר חיכה עד עכשיו כשיש לנו יותר ידע ניסיון ומידע להיות פחות שיפוטיים ולהיות יותר מחוברים למקורותינו".