מזל טוב, לבתי הקטנה היה יום הולדת שמונה, אחותה הגדולה הצדיקה, מיד התנדבה או נודבה לעשות הפעלות ושעשועים לבנות כתתה וחברותיה של ילדת היום הולדת.
אני קיבלתי את המשימה לפנות את הבית עם שארית הילדים, עד שיגמרו 
רבי נחמן מסביר שהסיבה שהאדם לא מצליח להנהיג את המוח כרצונו, ולישב את דעתו זה בגלל מרה שחורה, עצבות, והעצה היעוצה לשחרר את המוח היא לעשות "בדיחא דעתה שהוא דבר גדול מאוד ... ואז המוח משוחרר, ויש לו ישוב הדעת, ויכול להתקרב באמת לעצמו, לסובב אותו, לשם י'ת"
החגיגות. נו, מה עושים? גשם בחוץ, לא טיול, לא גן שעשועים, אך באמת עיקר מה שעובר עלי זה התהליך בפנים, שהלב יסכים למשימה שהלבשתי עליו. על הבוקר, יום ראשון של השבוע, במקום הספרים הקדושים, קפה חם של בוקר, במקום הכניסה האיטית לתוך השבוע כמו שהרגלתי את עצמי, למשוך את אור השבת בעצלתיים, את המנוחה והשמחה את השקט והאור, במקום כל זה, כמו גל ענק וגועש המסתער על אי שקט ללא התרעה, נשטף כולי בילדים ומשימות. כרגיל אנחנו הגברים, קצת עוזרים בבית בדברים הכרחיים ועושים מזה כזה עניין, כזה סיפור אפשר לחשוב, אבל בכל זאת זו היתה הרגשתי, אי שקט הנשטף בגלי ים סוערים, והופך לאי שפיות.
טוב אז לאן עכשיו? הילדים, האשה, מפציצים בעצות לכאן ולכאן, והנה שוב השם י'ת לקח את דעתי, ובהיסח דעת הסכמתי לאחת ההצעות: "אבא בוא ניסע למשחקיה!" מה זה? זהו מקום מיוחד שהוא מפלט לילדים בחורף מלא במזרונים ובמתנפחים, רצפה מלאה בכדורים בכל מיני צבעים, וכלים בגודל עצום, מלאים מסטיקים בכל מיני צבעים, כל אחד בגודל של דינוזאור. כמובן שהכלי שקוף, כך שלא תהיה שום בחירה לילד, ולהורה שנותן ורוטן, בהמשך אתאר עוד דברים "מתוקים" מהמסטיקייה, סליחה משחקיה.
ראשית עשיתי לי בלב משחקי מילים כדי לחזק את עצמי: חשבתי לי, אני הולך ל "משחק-יה", לזה אני מוכן, הרי במילא זה מה שקורה פה מהבוקר, השם הטוב משחק ומשתעשע בי, רואה בסבלנות את התכנונים, הרעיונות והמחשבות המתוקות שלי, בהירות מדומה של מה אני הולך לעשות עכשיו, אחר כך, מחר, ובמשך השבוע, והחיים, וזה בדיוק המשחק-יה, הפער בין התוכניות והמחשבות בדמיון שלנו (אם אתה יודע שזה דמיון זה כבר מצב מתקדם), לבין "עצת ה", שאיכשהו היא תמיד קמה ומתקיימת.
טוב, אחרי משחקי המילים קיבלתי כח והלב הסכים קצת יותר ל"משימה", עדין השדר והתדר למשפחה היה של 'קדוש מעונה', כולם חייבים לי על המסירות נפש שלי, וכשראיתי שזה אכן עובד וכולם יודעים את גודל ההקרבה שלי, ואיזה אבא נפלא אני, אפשר היה ממש לצאת לדרך.
לאחר כל המניפולציות הרגשיות, הלב באמת הסכים להיות, ואפילו ממש התחלתי לשמוח, הילד שבי התעורר לחיים, והנה לנוכח הפרצופים המשתאים של ההורים והעובדים של המקום נראתה תמונה מיוחדת ומפתיעה: ליד המנהרה של המגלשה הכי גבוהה, ממש ליד השלט של "אסור לילדים מעל גיל.. לעלות", עומד ילד שנראה דווקא די מבוגר, עם זקן, ועוד טרם מישהו פוצה את פיו ה"ילד" קופץ עמוק לתוך המגלשה, נעלם לרגע, ויוצא עם חיוך טפשי אל המזרון המנופח שלרגלי המגלשה....
קלילות דקדושה
אמרנו שיש לקב'ה חוש הומור, בעצם מגלים לנו חז'ל שכל העולם הזה, הוא בחינה של משחק מסוים, "לויתן זה יצרת לשחק בו", משחק- יה, העולם מעלים את האמת, עלמא דשקרא, "העולם הזה הוא כלום, רק למשוך אל התכלית הנצחי...כי העולם הזה מטעה אותנו לגמרי" (שיחות הרן נא) והאתגר שלנו הוא להשיג את הבחינה הזו של הצחוק האלוקי, ולהשתתף בו. השם מצפה שלא נתבלבל, ולא ניבהל מהצורה והלבוש המיוחד הזה שהוא בחר להתכסות בו, עולם גשמי שנראה כאילו רוצה לשאוב מימך את כל החיות. והצדיקים האמיתיים אשר מגלים את רצון השם הפנימי, האמיתי, מגלים לנו שהאדם צריך להיות עמוק ולקלוט את המורכבות של המציאות, את המורכבות של עצמו - מצד אחד להיות מאוד רציני וממוקד בכל מה שקשור לפנימיות, לתכלית ולמהות של החיים, ומצד שני מאוד משוחרר וקליל לגבי החיצוניות של החיים. לבוא מולם עם קצת יותר צחוקים, יותר שיגועים, לשחרר את רצינות היתר, את מודעות היתר. צחוק מהקטנות של החיים, מהדאגות של עניני העולם הזה, להוריד קצת את המשקל העצום שהנפש שמה על על עצמה, "מה יהיה?" "מה היה?" וכו'.
ידוע מחז'ל שחכמים היו עושים קצת 'צחוקים' לפני הלימוד (ראה מסכת שבת עז), לפתוח את הלב לשחרר את השכל, כדי שהמוח ישתחרר ויוכל להיפתח להשראה אמיתית ממרום.
מדובר כאן על היום יום, ובמיוחד בדור שלנו עם החולשה הנפשית, והרוחנית, האינטנסיביות של המראות, הקולות, הגירויים, והלחצים שהאדם במאה שלנו, חווה, גם מתוך עצמו, וגם מהמסכים השונים שמכור אליהם, כל 'הא-קליפה-ציות' השונות וכו', כל זה מייצר ומוסיף הרבה כובד ולחץ בנפש, מקשה על הריכוז, על פתיחות הלב, על היצירתיות, ובעיקר על השמחה.
רבי נחמן מברסלב כידוע עשה עניין גדול מהשמחה, זה לא עוד משהו, לא עוד תוספת רעיונית שטוב שתהיה בחיים, אלא שהשמחה צריכה להיות המרכז של החיים, לבחור, להחליט, ולקבל על עצמך לחיות מתוך שמחה, ויחד עם זה מגלה שזו העבודה הכי קשה.
רבי נחמן מסביר שהסיבה שהאדם לא מצליח להנהיג את המוח כרצונו, ולישב את דעתו זה בגלל מרה שחורה, עצבות, והעצה היעוצה לשחרר את המוח היא לעשות "בדיחא דעתה שהוא דבר גדול מאוד ... ואז המוח משוחרר, ויש לו ישוב הדעת, ויכול להתקרב באמת לעצמו, לסובב אותו, לשם י'ת"
מה זה אומר בתכל'ס? להתגלש עם הילדים במגלשה, להדגים חיות, למשל גמל, תנסו עכשיו, למחוא כף ולקפוץ, אלו פעולות של עזרה ראשונה והנה בפלאי פלאות דברים נפתחים, דברים מסתדרים בלי שהתעסקת איתם, תנסו.
הצטרפו עכשיו למנויי "מקום בעולם",
מגזין הנוער של עולם קטן. לדפדוף בגליון לדוגמא לחצו כאן