הדודה כותבת: כך הפכה משפחת אחותי לחשודה

דודתו של אחד העצורים כותבת על קריסת האמון במערכת, על מה שעובר על משפחה שבנה נעצר ועל מה היה קורה אם במקום פאות היו לו ראסטות...

תגיות: דומא
ערוץ 7 , י' בטבת תשע"ו

הדודה כותבת: כך הפכה משפחת אחותי לחשודה-ערוץ 7
למצולמים אין קשר לאמור בכתבה
צילום: פלאש 90

אחיין שלי שם, במרתפי השב"כ... כן, הוא נקשר שם איכשהו בצורה עקיפה בפרשיות כפר דומא וכנסיית הלחם והדגים... ואין נגדו ראיות..

בואו נשים את הדברים על השולחן, לא מדובר בחנון שרק לומד תורה ומפלפל כל היום, כן זה ילד שובב ובעל נוכחות, וילד שלא מצא את עצמו במסגרות, גר בגבעה אי שם בשומרון כבר מגיל 15... היה לי די קשה להתחבר לסיפור שלו, כי אני אוהבת אותו מאוד, אבל קשה לי עם קיצונים.

ובואו נהיה גלויים, נוער הגבעות לא באים לי טוב בעין... ולי הרי יש אמון גדול במדינה ומוסדותיה, אני נגד טרור יהודי ואת החוק אסור לקחת בשום אופן לידיים. אבל לאט לאט החגורה סביבו התהדקה, מעצר בשב"כ ומעצר בית ארוך, ואז התחילו להגיע לבית של אחותי ולהחרים לילדים האחרים הקטנים והגדולים פלאפונים ומחשבים, כי הרי ברור שיש הרבה עדויות בפלאפון של ילדה בכיתה ז'. וגם להעיר אותם בכל שעה כדי לבדוק, לחפש ולחקור נהייה לגיטימי.

אח"כ גם לוקחים את אחותי ובעלה לחקירות-כי הם ההורים שלו ואולי הם יודעים משהו, אז מותר להשפיל אותם ולהגיד לה ש"היא לא יכולה לגדל ילדים ולעסוק בחינוך" כי כבר הכל מותר. אחותי חזקה וממשיכה הלאה, אבל אני נעלבת בשבילה...

והאחיין הגדול, אחיו של החשוד, הולך לגיבוש צנחנים, מתרגש, מכין תיק, ומחכה להתחיל דרך חדשה בחייו ולתרום למדינה... אבל באותו בוקר באים שוטרים לבית ב-6 בבוקר, נכנסים לחדרים, גם לחדר של ילדה בת 5, ומתחילים בבלאגן. הם הורסים, פותחים ארונות, מפזרים את כל התיק שמוכן לגיבוש צנחנים, ומרוקנים אותו לתוך הבלאגן בחדר, כמה דק' לפני שהוא יוצא לרכבת, כי הוא אח של החשוד וכבר הכל מותר.

ואז עוצרים את החשוד, בקשר לכפר דומא. למרות שבזמן הזה הוא היה במעצר בית, ובאו השוטרים באותו יום הביתה, וברור להם שהוא לא היה שם. ולא נותנים לו לקחת תפילין, כי כבר הכל מותר, ואין זכויות אדם, ואין חופש הדת... ואני כבר מתחילה להבין שמשהו פה מסריח, לא חוקי ומשפיל-פשוט משפיל.

ובימים האחרונים אני שומעת את מה שקורה שם למטה במרתפי השב"כ, מהעצורים האחרים, לא ממנו - כי לא נותנים לו לראות עו"ד. ואני בפחדים שהאחיין שלי, הגבר החזק שאף פעם לא נשבר, עובר התעללויות הכי מפחידות שיש. יכול להיות שקורעים לו את הגוף לקרעים, ואת הדימוי העצמי והנשמה שוברים לרסיסים... ואני, ה"ממלכתית" כל כך כועסת על ההתנהלות המזוויעה והמבחילה של השב"כ ומאוכזבת משרת המשפטים האהובה עלי, שלא מגיבה לנושא, ובכלל מפחיד אותי לחשוב שאני גרה במדינה שנותנת יד לרמיסת גוף ונשמה של אדם ומשפחה...

ומפחיד אותי לדעת שאין הגנה על הזכויות שלנו הכי בסיסיות כאזרחים וכבני אדם..

אז כבר לא מעניין אותי נוער גבעות ופנאטים, אני פשוט בוכה ורק מתפללת שיוציאו אותו משם, ומתביישת שנתתי לדעות השונות בינינו להפריד אותי מהסיפור הזה, מאחותי ומשפחתה ובעיקר ממך, אחיין יקר...

אז אחייני האהוב, אחרי שקראתי מה שעושים לחבריך, אני קצת מתפללת, תפילה נוראית והזויה אבל... הלוואי שהיית הופך את הפאות לרסטות, ואת גבעות השומרון לכיכר ציון, מבטיחה לך שהיית מקבל חיבוק חם של עובדות סוציאליות, תוכניות רווחה ושיקום מדהימות שהיו דוחפות אותך קדימה, אפילו למשפט הפלילי שלך כל המשפחה הייתה יכולה להגיע היית יושב עם העו"ד, ומקבל המלצות מקצינת מבחן, והיית יושב בבית קפה לנוער עם פופים, ושוקו חם במקום במרתפים עלובים וחשוכים... נער בסיכון, היה יכול להיות לך סיכוי, אבל בחרת בפאות ובכיפה הגדולה, אז תשכח מזה. נקודה.