1. ביום שלישי השבוע הפיצה שרת המשפטים איילת שקד לכל שרי הממשלה את נוסח הצעת ההחלטה למינויו של אלוף (מיל') ד"ר אביחי מנדלבליט למשרת היועץ המשפטי לממשלה. על פי הצעת ההחלטה, שצפויה לעלות לדיון והצבעה רק ביום ראשון בשבוע הבא, תתחיל כהונתו של מנדלבליט בכ"ב שבט ותימשך שש שנים, בדומה לתקופה בה כיהנו קודמיו בתפקיד זה.
בשנותיו כפצ"ר היה רחוק מנדלבליט מלזכות באהדת הימין. מנדלבליט היה הפצ"ר שבתקופתו הוצאו "צווי התיחום" הראשונים, מכוחם פונו מאחזים ביו"ש מבלי לבחון את סטטוס הקרקע עליה הם ממוקמים
הרקע להצעת ההחלטה הוא החלטת ועדת האיתור למשרת היועמ"ש, שבניגוד לכתב המינוי שקיבלה המליצה רק על מועמד אפשרי אחד ולא על שלושה, מבין המועמדים שהגיעו לשלב הסופי. על פי כתב המינוי, על מנת להיחשב למומלץ של הועדה היה על מועמד לקבל את קולותיהם של ארבעה מתוך חמשת חברי הועדה. אולם, היחיד שזכה לארבעה קולות היה מנדלבליט, ושרת המשפטים החליטה שלא לפנות לוועדה בבקשה שתציג מועמדים נוספים, מה שהפך אותו למועמד היחיד לתפקיד.
2. מנדלבליט התגייס לצה"ל בשנת 1985 לאחר לימודי משפטים במסגרת העתודה, ואת כל שירותו הצבאי עשה בתפקידים משפטיים. תפקידיו הבולטים במסגרת השירות בן 26 השנים היו שופט בית המשפט הצבאי ברצועת עזה, הסנגור הצבאי הראשי, סגן הפרקליט הצבאי הראשי והפרקליט הצבאי הראשי. בשנותיו כפצ"ר היה רחוק מנדלבליט מלזכות באהדת הימין. מנדלבליט היה הפצ"ר שבתקופתו הוצאו "צווי התיחום" הראשונים, מכוחם פונו מאחזים ביו"ש מבלי לבחון את סטטוס הקרקע עליה הם ממוקמים. מנדלבליט הוא גם הפצ"ר שעמד מאחורי ההחלטות השנויות במחלוקת על העמדתם לדין של סגן אדם מלול וסרן ר'. בפרשת מלול נקט מנדלבליט בצעד קיצוני שעורר את חמתם של רבים. מפקד החטיבה של מלול, אל"מ איתי וירוב, ביקש להעיד לטובת מלול. בתגובה החליט מנדלבליט לפתוח בחקירה נגד וירוב עצמו, דבר שהוביל את וירוב למשוך את עדותו. מלול נזכיר, הורשע בדינו, ואילו סרן ר' זוכה זיכוי מהדהד, שהפך לימים לבסיס לתביעת דיבה אותה הגיש.
כפצ"ר הורה מנדלבליט גם על פתיחת חקירות מצ"ח רבות שלא הסתיימו בכתב אישום. בהקשר זה צוטט מנדלבליט בראיון בעיתון הארץ כמי שאמר, "שיתוף הפעולה עם בצלם הכי בולט. הם עוזרים לנו להגיע לדבר עם עדים ולברר תלונות. האינטרסים לא
השילוב בין הכיפה שעל ראשו של מנדלבליט לבין דרגתו הבכירה עלול ליצור רושם מטעה. מנדלבליט איננו חלק מהציבור הדתי לאומיחופפים, אבל עם כל הביקורת של הארגונים עלינו מטרתם להגיע לחקר האמת". האמירה קוממה על מנדלבליט רבים, אולם הוא התגונן וטען כי בסופו של דבר פתיחת החקירות וההגעה לחקר האמת סייעו למעמדו של צה"ל ולהגנה המשפטית על לוחמיו.
3. השילוב בין הכיפה שעל ראשו של מנדלבליט לבין דרגתו הבכירה עלול ליצור רושם מטעה. מנדלבליט איננו חלק מהציבור הדתי לאומי. מנדלבליט, שגדל בבית חילוני, חזר בתשובה בגיל 26 והיה לחסידו של האדמו"ר המקובל רבי ברוך שלום הלוי אשלג, בנו וממשיך דרכו של בעל "הסולם". בני משפחתו של מנדלבליט אמנם התחנכו במוסדות הציונות הדתית, אולם הכיפה השחורה שלראשו מהווה מבחינה זו איתות ברור על חוסר רצונו בהזדהות עם המגזר.
4. את אהדת הימין והמגזר קנה מנדלבליט בשנתיים וחצי האחרונות עת שימש כמזכיר הממשלה. מנדלבליט הפך ליד ימינו של ראש הממשלה בנושאים רבים ומגוונים, ומנגד היה האוזן הקשבת של מנהיגי ההתיישבות בלשכת ראש הממשלה. דווקא מעמדו המשפטי ויכולותיו בתחום הפכו אותו לגורם קריטי בזירת המאבק שהפכה בשנים האחרונות לזירת המאבק המרכזית של ההתיישבות ביהודה ושומרון, הזירה המשפטית.
מנדלבליט היה זה אשר מנע לא פעם ולא פעמיים הגשת תשובות בעייתיות מאוד לבג"ץ מטעם הפרקליטות, וסייע בניסוחן של תשובות שהביאו להצלתם של מאחזים ושכונות. קרבתו לראש הממשלה נתניהו הפכה את מנדלבליט למועמד המועדף עליו
על מועמדותו לכהונת היועץ המשפטי לממשלה מעיבה העובדה שמנדלבליט נחקר באזהרה במסגרת פרשת הרפזלכהונת היועמ"ש. הרקורד שלו כאוזן הקשבת של ההתיישבות סייעה לו לקבל גם את תמיכתה החשובה בהקשר זה של שרת המשפטים איילת שקד. לתמיכה זו סייעה גם גישתו המשפטית העקרונית של מנדלבליט אשר נחשב למשפטן שמרן באופן יחסי.
5. על מועמדותו לכהונת היועץ המשפטי לממשלה מעיבה העובדה שמנדלבליט נחקר באזהרה במסגרת פרשת הרפז. מנדלבליט, נזכיר, עודכן בידי הרמטכ"ל אשכנזי על הימצאות "מסמך הרפז" ברשותו, ורק כעבור יממה הורה לאשכנזי להודיע על כך ליועץ המשפטי לממשלה ולהעביר לידיו את המסמך. אולם, בעקבות החקירה הורה היועץ המשפטי לממשלה לגנוז את תיק החקירה נגד מנדלבליט, ולא נראה שהפרשה הזו תעמוד בסופו של דבר בדרכו של מנדלבליט לכהונת היועמ"ש.
6. אם יצלח מנדלבליט את משוכת העתירות לבג"ץ שבוודאי תוגשנה, הוא צפוי כאמור להיכנס לתפקידו בתוך קצת יותר מחודש. השאלה אם כהונתו תתברר כהצלחה או ככישלון מבחינת הימין תלויה בעיקר בשלוש שאלות.
השאלה החשובה מכולן היא האם ישתף מנדלבליט פעולה עם שאיפתה של שרת המשפטים שקד לפצל את תפקידי היועמ"ש. נזכיר כי במכתב שצורף לכתב המינוי של ועדת האיתור ביקשה שקד להודיע למועמדים כי בכוונתה לפעול לפיצול התפקיד. אם מנדלבליט יחליט שלא לעמוד בדרכה של שקד, ואפילו לתמוך במגמת הפיצול, הוא עשוי לקנות את עולמו ולהיות חתום על מהלך שיחזיר משהו מהשפיות למערכת המשפט הישראלית. אם יתנגד מנדלבליט לפיצול הפיצול לא יתרחש, ויחד אתו תרד
בפועל הפך ויינשטיין לעושה דברם של המשנים ליועמ"ש, ובסופו של דבר נתן גיבוי לאקטיביזם המטורף של כמה מהמשנים שלו, שהבולטים שבהם היו דינה זילבר, אורית קורן וארז קמניץההזדמנות לשינוי חשוב כל כך לטמיון.
השאלה השנייה והחשובה לא פחות היא מידת תמיכתו של מנדלבליט בגישת האקטיביזם היעוצי. קודמו, וינשטיין, מונה על ידי השר נאמן שקיווה כי כמי שמגיע מהמגזר הפרטי הוא ימתן את האקטיביזם הייעוצי, ויגבש אתוס של יעוץ משפטי לממשלה שנותן שירות לממשלה. בפועל הפך ויינשטיין לעושה דברם של המשנים ליועמ"ש, ובסופו של דבר נתן גיבוי לאקטיביזם המטורף של כמה מהמשנים שלו, שהבולטים שבהם היו דינה זילבר, אורית קורן וארז קמניץ. אם מנדלבליט ינסה וגם יצליח לרסן את האקטיביזם של המשנים שלו, ואף להביא לבחירת מחליף אקטיביסט פחות למשנה ליועמ"ש שעתידה לפרוש בקרוב, אורית קורן, יהווה הדבר הצלחה עצומה. אם יחליט שלא להיאבק, או יאבק ויכשל, יהיה זה גם כישלון של הבחירה במנדלבליט עצמו.
השאלה השלישית נוגעת להתיישבות ביו"ש. כמזכיר ממשלה הצליח מנדלבליט לעשות צעד חשוב, אם כי לא מספיק, בסיוע להתיישבות בזירה המשפטית. בכובעו כיועץ משפטי לממשלה יוכל מנדלבליט לעשות הרבה יותר, גם בלי הכרזה פומפוזית על אימוץ מלא של מסקנות ועדת לוי. אם ימשיך מנדלבליט להפנות אוזן קשבת לבעיותיה של ההתיישבות עשוי הדבר להוות צעד מאוד משמעותי בהסרת עניבת החנק המשפטית המאיימת על המפעל המפואר הזה.
---
מתוך מגזין ערוץ 7