פעם נורא רציתי להיות חובש, או נהג אמבולנס, קצת אחרי שהחיים התחילו עם סיום הצבא. אולי זה האדרנלין שקרץ לי, אולי זה האקשן שספגתי מכל מיני סרטים, אמִתיים או מבויימים, אבל בתוך תוכי ידעתי שזה משהו הרבה יותר מזה, הרגשתי שזו תביעה פנימית לבחור בחיים.
יחד עם האמונה ש"יעקב אבינו לא מת" , יעקב מרגיש שימיו קרבים וקורא לבני משפחתו כדי לדאוג להמשך, לטפל בקבורתו והבאתו לישראל. תמיד יש המשכיות ותמיד בוחרים בחיים
לא תמיד כשהאופציה "לבחור בחיים" נופלת לי בין הידיים אני יודע להבחין בזה, אני בטוח שזה קורה כמעט כל יום אבל אני לא טורח לייחס לזה חשיבות, לא יודע עד כמה החלטה איזו חולצה לקנות ב'קסטרו' או איזה מסלול לבחור ב"ווייז" זה "לבחור בחיים", אלו סתם דברים קטנים. אבל, ייתכן שבסופו של דבר גם החלטות קטנות כאלה הן בחירה בחיים, בעיקר כי בחרתי להמשיך לחיות, לתכנן את הצעד הבא, לחשוב על המחר.
אני קורא את הפסוקים הראשונים של פרשת השבוע, פרשת ויחי, ורואה כי גם כשנראה שמשהו הולך להסתיים, דואגים להמשיך אותו. יחד עם האמונה ש"יעקב אבינו לא מת" , יעקב מרגיש שימיו קרבים וקורא לבני משפחתו כדי לדאוג להמשך, לטפל בקבורתו והבאתו לישראל. תמיד יש המשכיות ותמיד בוחרים בחיים, זה מה שאני מנסה ללמוד וליישם.
ובחזרה לאותו נער שרצה להיות חובש, לטפל ולהציל: תחילת שנות האלפיים. אני מוצא את עצמי מוצף ברגשות מעורבים - גל של פיגועים באותה תקופה שמילא אותי בצער ויגון, אני לא מצליח להכיל את כל הכאב והשכול, לא מצליח להפריד בין החיים שיש לי לבין אלה שהחיים נלקחו מהם, מנסה לאחוז רק בטוב ולהמשיך הלאה.
משלא מצאתי מזור לכאבי, רשמתי את המילים הבאות, שביום מן הימים יהפכו לשיר:
יש לפעמים, עלה נושר מהר גבוה,
נועץ כפו בקרקע רטובה.
יש לפעמים, עלה נשמט ברוח,
נושר, נשבר אל אדמה בצורה.
יש לפעמים, עלה נושר,
עוזב משפחתו ונושאת אותו הרוח.
יש לפעמים, עלה נתלש בוער,
גוסס אל האספלט החם.
יש לפעמים, טיפות מטפטפות,
חודרות לִבו של אדם.
יש לפעמים, שמש זורחת,
רושפת חום אל פרח רעב.
יש לפעמים, שמש יוקדת,
לוחמת כאוייב.
השיר הזה מנחם אותי עד היום, גם אם נפרדים, גם אם נופלים, תמיד הרוח נושאת הלאה.
אני שמח לשתף אתכם בקליפ חדש, בבכורה ל'מגזין ערוץ 7', לשיר הזה.
שבת שלום!
מתי.
---
מתוך מגזין ערוץ 7