מה עדיף – דאגה לצמיחה או בלימת הזינוק במחירי הדירות? לנגידת בנק ישראל יש תשובה ברורה.
ד"ר קרנית פלוג מעדיפה את הצמיחה, ומוכנה לצורך כך לראות את מחירי הדירות ממשיכים לעלות. לא צריך להיות כלכלן גדול כדי להבין שזה המצב. אבל גם מי שהדברים לא היו ברורים לו, יכול היה לשמוע אותם השבוע מפי הגבורה, ד"ר פלוג עצמה.
פלוג הגיעה לוועדת הכספים של הכנסת, כמצוות החוק, כדי למסור את הסקירה השנתית על פעילות בנק ישראל. למרבה השמחה, אחרי שנים רבות חלחלה בציבור וגם בקרב מקבלי ההחלטות ההבנה שהזינוק במחירי הדיור אינו רק שאלה של היצע. היום כבר ברור לכולם שמאז ראשית משבר הסאב-פריים, מדיניות הריבית הנמוכה עד נמוכה מאוד שהנהיג הנגיד הקודם פרופ' סטנלי פישר היא הגורם המרכזי לזינוק במחירי הדירות. לאור זאת תהו חברי הכנסת מתי מתכוונת פלוג להתחיל להעלות את הריבית בישראל. התהייה התעצמה לאור העובדה שבארצות הברית, ידידתנו הגדולה, נרשמה בחודש האחרון העלאת ריבית ראשונה מאז פרוץ משבר הסאב-פריים.
פלוג הבהירה לח"כים, כאמור, שלא כדאי להמתין בקוצר רוח. העלאת ריבית לא צפויה כאן בזמן הקרוב, בוודאי שלא העלאה משמעותית. "בנקים מרכזיים בחרו במדיניות כלכלית מרחיבה ובהורדת ריבית וכך גם בנק ישראל. אנחנו מודעים להעלאת הריבית עליה הוחלט בארצות הברית, אך לא נראה שלעת עתה הדבר ישנה את המגמה בצורה דרסטית", ציינה פלוג באוזניהם של חברי הכנסת.
פלוג הסבירה להם שבעוד הם עסוקים במחירי הדירות, אותה מדאיגות בעיות אחרות, חשובות לא פחות לרווחתם של אזרחי ישראל. "כלי הריבית ממוקד בנושאי צמיחה ואינפלציה ולא בנושא הדיור, וניתן לשער מה היה קורה לשער החליפין אם הריבית לא הייתה תואמת את זו שבשווקים בעולם. זה היה משפיע לרעה על התעסוקה, על רמות המחירים ועל הצמיחה. ולכן זה ההיבט החשוב לצורך המדיניות שלנו. הריבית ירדה ל‑0.1%, ולאחרונה הערכנו שנצטרך להמשיך במדיניות מוניטרית מרחיבה ולכן הותרנו את הריבית בשיעור הנמוך".
המשמעות של הותרת ריבית בנק ישראל ברמה נמוכה היא שריבית הפריים, ריבית הבסיס שלפיה מחשבים הבנקים את הריביות השונות בשוק, צפויה גם היא להישאר נמוכה יחסית. אולם אסור לטעות. גם במצב הזה עשויה - ולמעשה כבר מתחילה - לעלות במידה מסוימת ריבית המשכנתאות. חלון ההזדמנויות שפתחה הריבית הנמוכה מראה סימנים ראשונים של סגירה, ומי שהדבר נוגע לו צריך לפעול ומהר.
ליב"ה עם מחיר
אגדה אורבנית נפוצה מאוד מספרת על יתרונו הגדול של הגבר החרדי בשוק העבודה, שהוא תוצאה של אלפי שעות לימוד גמרא שחידדו את מוחו ושיפרו פלאים את יכולותיו. הגרסה הנפוצה של האגדה הזאת מספרת גם שכאשר הגבר החרדי מעוניין ללמוד מקצוע הוא עושה זאת בקלות, למרות המחסור בלימודי יסוד. הרגלי הלמידה, כך מספרים, והיכולות הגבוהות שנוצרו בשנות לימודיו הארוכות, מכשירים אותו להדביק את הפערים בזמן קצר ולהפוך לאקדמאי מן המניין בחוגים הנחשבים ביותר. אך המציאות, כמו תמיד, לא אוהבת להתיישר עם האגדות. היא מספרת סיפור לגמרי אחר.
נתחיל ברשותכם ממיתוס ההשכלה המאוחרת. נכון, מי שילך לקמפוסים החרדיים יראה מספר גדל והולך של גברים חרדים שלומדים מקצועות אקדמיים. אולם מספר הלומדים הוא רק חלק אחד של הסיפור. החלק הפחות מוכר הוא מספרם העצום של הנושרים מהמסלולים האקדמיים השונים. נכון, מלימודי משפטים נושרים פחות מאשר מלימודי הנדסת תוכנה. מצד שני, מה אמורים לעשות כל אלפי בוגרי לימודי המשפטים החרדים עם התואר שלהם, במדינה שבה שיעור עורכי הדין יחסית לגודל האוכלוסייה הוא מהגבוהים בתבל?
בסופו של דבר, השאלה היא מה הם סיכוייו של צעיר חרדי שלמד במוסדות חרדיים לאורך כל שנות לימודיו להשתלב בלימודים גבוהים של מקצוע מכניס. כשבוחנים את התשובה, מתברר שסיכוייו של צעיר כזה נמוכים משמעותית מבן גילו שלמד במסגרת ממלכתית כזו או אחרת.
זה בדיוק השלב שבו כל אחד קופץ עם השכן, החבר או בן הדוד שלמד עשר שנים ב'חברון', משם הלך לטכניון והיום הוא מהנדס אווירונאוטיקה באלביט. מעולם לא טענתי שאין כאלה. הם קיימים ומספרם אף הולך וגדל משנה לשנה. העניין הוא ששומעים בעיקר את סיפורם של מי שהצליחו. הנושרים, אלו שניסו אך נכשלו, לא רצים לספר לחבר'ה. הם נותרים שקופים, מוטלים לצד הדרך המובילה להשכלה הגבוהה.
מגזר נוסף, שמצבו קשה עוד יותר, הוא האברכים המבוגרים שנאלצים לצאת לעבוד. אברכים בשנות הארבעים לחייהם או קרוב לשם, עם שמונה, תשעה או אחד עשר ילדים, בשלב בחיים שבו החתונות כבר עומדות בפתח. גם כאן כולם מכירים את סיפורו של זה שיצא מהכולל בגיל 40 ותוך שלוש שנים נהיה סמנכ"ל בחברת שיווק כלשהי. סיפורם של המאות הרבות שהפכו לקופאים בסופר, נהגי טרנזיטים או עובדים זוטרים בתחום הלוגיסטיקה לא מסופר. שעות רבות של עבודה ושכר שלא גבוה בהרבה מהמינימום הוא הגורל שאליו נדונו האברכים הללו. ההזדמנות ללמוד מקצוע מכניס כבר נשמטה מידם. הם אינם מסוגלים להקדיש שנה או שנתיים ללימודי ההכנה ועוד שלוש או ארבע שנים ללימודי מקצוע אקדמי. ילדיהם יגוועו במקרה כזה ברעב, פשוטו כמשמעו. כעת הם צריכים לפרנס ממשכורת רעב נמוכה תשעה או עשרה ילדים, בחיי עוני ודלות, ובהמשך גם לחתן אותם.
השאלה האם ומתי צריך ללמד לימודי יסוד כלליים היא שאלה כבדת משקל. אולם כל החלטה בנושא חייבת לקחת בחשבון את המחיר הכבד שמשלמים על הימנעות מלימודי יסוד בגיל צעיר.