החלטת ועדת האיתור להמליץ על מועמדותו של ד"ר אביחי מנדלבליט ליועץ המשפטי הבא של הממשלה היא לכאורה סיבה לקורת רוח.
העובדה שחברים קבועים בכנופיית שלטון החוק, כמו דן מרגלית ומשה נגבי, חוששים שמנדלבליט יאמץ יתר על המידה את עמדת הממשלה - שעד עתה שירת אותה בתור מזכיר הממשלה - היא סיבה כמעט ניצחת לתמוך במינוי.
יועץ משפטי אמור לייצג את הממשלה מול שלטונות החוק, באותה מידה שהוא מייצג אותם כלפי הממשלה. הכיוון החד-צדדי שהכרנו לאחרונה נובע מהרצון שיש בחוגים מסוימים שנכשלו בבחירות לתאר את נבחרי העם כמושחתים שחייבים לעמוד תחת השגחתו הקשוחה של קצין מבחן בנוסח היועץ המשפטי של הממשלה.
הבעייה היא ששרת המשפטים איילת שקד דרשה מפורשות מוועדת האיתור לספק לממשלה שלושה מועמדים ולא רק אחד. בתוכנית ערב חדש, השופט בדימוס דן ארבל שוחח עם מרגלית. כאשר הציע מרגלית לוותר על תפקידה של הממשלה בתהליך ולהעניק את זכות הבחירה לגוף מקצועי, ארבל השיב שעל ידי צמצום מספר המועמדים לאחד בלבד, ועדת האיתור למעשה פעלה באותו כיוון.
אני מאמין שמנדלבליט הוא מועמד בעל ניסיון ובעל כישורים. התצהיר שלו בפני ועדת טירקל לאחר אירועי המרמרה מוכיח שהוא גם אדם מבריק. אבל אסור שהבחירה תצטמצם למועמד אחד, פן ישמש הדבר תקדים. לכן על השרה איילת שקד והממשלה לעשות אחת מהשתיים. או לצרף כמה מהמועמדים שנדחו על ידי הוועדה, כדי שיגיעו לגמר שלושה מועמדים. לחילופין, האופציה המועדפת היא להיפטר כליל מוועדת האיתור. ממשלה שמסוגלת לבחור רמטכ"ל וראש מוסד מסוגלת גם לבחור בעצמה את היועץ המשפטי לממשלה. ועדיף שזה יהיה מועמד אשר ייאות לצמצם את היקף התפקיד לגודל סביר, כנהוג בדמוקרטיות הנאורות.
השלטון זקוק לריענון
אחת מתכונותיו המרגיזות של ראש הממשלה היא נטייתו לעשות דברים בצורה עקומה. גם בעבר פעל נתניהו להקדמת הבחירות לראשות הליכוד כדי להביך את סילבן שלום. אבל כעת אין שלום, וגם אין צורך לנתניהו להתגונן ממשה פייגלין - שנטש את מסלול מנהיגות יהודית בליכוד וינסה להסתער על אחוז החסימה הגבוה כראש מסגרת פוליטית חדשה.
מעורר גיחוך התירוץ שמכיוון שזהותם של ראשי המפלגות המתחרות ידועה - גם הליכוד חייב להיחפז ולשנות את חוקתו, אשר קובעת שהפריימריז במפלגה ייערכו סמוך למועד הבחירות לכנסת. על פי ההיגיון הזה, הליכוד היה צריך להתייצב לבחירות פנימיות מיד עם סיומה של מערכת הבחירות. שהרי לפיד נשאר יו"ר יש עתיד, אביגדור ליברמן נותר ראש ישראל ביתנו, ודרעי ימשיך להנהיג את ש"ס. הטיעון הזה גם מתעלם מהעובדה שטרם נפלה ההכרעה במפלגת העבודה, ואולי דווקא כדאי להמתין עד שתוכרע זהותו של מנהיג העבודה בבחירות הבאות.
ההסבר היותר משכנע הוא שנתניהו חושש שמא יצליחו יריביו בליכוד להעביר החלטה המציבה רף אלקטורלי גבוה בפני מועמד בעל פז"ם כנתניהו, אם ברצונו לרוץ שוב. נתניהו גם רוצה לחסום את מועמדותו של גדעון סער, שהתייחס לממשלה כממשלת הכול דיבורים בעקבות הפיגוע ברעננה והמשך מחדל השב"חים.
אם נתניהו נלחץ על ידי איומים כאלה, אז הוא באמת לחיץ. ממה נפשך: אם נתניהו יציג קבלות עד לפיזור הכנסת - מעמדו יישמר איתן, במיוחד במפלגה שיש בה מסורת של רתיעה מהדחת המנהיג. ההבדל בין רוב של 50 אחוזים לרוב של 60 אחוזים יהיה לפרוטוקול בלבד. אם מצבו של נתניהו בדעת הקהל יהיה בכי רע, הלחצים עליו לזוז הצדה יגברו גם אם זכה בבחירות הפנימיות הבהולות. אם כתוצאה מתרגיל פוליטי שביצע נתניהו, גדעון סער ירגיש שנגזל ממנו הסיכוי להתחרות הוגנת על מנהיגות הליכוד, הוא עשוי לרוץ בראש רשימה חדשה. זה עבד לא רע בשביל משה כחלון, שאותו מבקש נתניהו להחזיר לליכוד במסגרת רשימה משותפת. קיימת גם אופציה נוספת. רב המשותף בין גדעון סער לנפתלי בנט על המשותף שהיה בין בנט ליאיר לפיד. אם תהיה חבירה בין השניים, הקמפיין בימין כבר לא יתמקד בשאלה מי מסוגל להשפיע על ראש הממשלה נתניהו אלא מי מסוגל להחליף אותו.
באחת ממתקפותיה על מתווה הגז, שלי יחימוביץ' העירה באירוניה שלמרות הדעה הרווחת נתניהו אינו נצחי, ובהחלט ייתכן ראש ממשלה אחר מנתניהו. אינני מסכים עם גברת יחימוביץ' לגבי הגז, אבל העקיצה שלה על נצחיותו של נתניהו היא במקומה. לא בריא למשטר דמוקרטי לאפשר לאדם אחד לשלוט תקופה ארוכה מדי. גם ענקים פוליטיים הגיעו למצב שהתעייפו מהם, ולכן גם מבחינה פוליטית זה לא משתלם. הרעיון שנתניהו - אם ירכיב את הממשלה הבאה - עשוי לכהן 12 שנים ברציפות לא עושה טוב לליכוד ולמערכת הפוליטית הישראלית בכלל.
סטטוס קוו הבא בעבירה
ניסיונו של ח"כ מיקי זוהר מהליכוד ליזום חוק שיעצור את הכרסום במעמדה של השבת נתקל בהתנגדות של מפלגת 'כולנו' ולכן לא הועלה להצבעה בממשלה. ח"כ רועי פולקמן מ'כולנו' העלה את הטיעון המעניין שחוק כזה יפגע בסטטוס קוו ולכן הוא בלתי רצוי. הסטטוס קוו של עסקים פתוחים בשבת, שפולקמן מבקש להגן עליו, נוצר בידי בעלי עסקים שצפצפו על החוק. העבירות הפכו במרוצת השנים להיתר, או לסטטוס קוו שמצוי בתנועה מתמדת לכיוון הפיכת השבת לסתם יום של חול עם בוקר כחול. מול גישה כזאת חייבים להוכיח שתזוזה בסטטוס קוו אינה חד כיוונית.
יש לקוות שח"כ זוהר יממש את האיום שלו להעלות את יוזמתו כהצעת חוק פרטית אם תיבלם על ידי הממשלה. אפשר גם כצעד ביניים להדגיש את אותם סעיפים בחוק שנועדו למנוע כפייה אנטי דתית, לדוגמה במקרה של מתחם קניות שמבקש להחתים בעל עסק על התחייבות לפתוח בשבת.