מכאן ואילך | אלבום | שלמה טויסיג
עיבודים אלקטרוניים לפסוקים מולחנים, מופקים בווקאליות נוטה אשכנזה - אינם חידוש של ממש באלבומו הטרי של שלמה טויסיג, 'מכאן ואילך', בטח אחרי אלבומו הקודם, 'טויסיג2' שהיה אלקטרו דאנס חסידיש של ממש.
דווקא הרגיעה המוזיקלית, ויש אומרים השעמום הצלילי המסורתי, היא היא החידוש בשתים עשרה הרצועות של החדש. אולי 
נדמה שתפיסת המוזיקה אצל לא מעט מאנשי 'טויסיג' ודומיהם היא שהיא באה לשרת. לשרת חתונה, לשרת סעודה שלישית, לשרת מעגל ריקודים. מתי הם יבינו שהמוזיקה היא אמנות בפני עצמה?
בשל העובדה כי אביו של בעל המנגן (שלא תעזו לכנות אותו "זמר"), האדמו"ר מבעלעד, הלך לעולמו בשנה האחרונה.
טויסיג בחר להתנחם במוזיקה, להתעלות מעל לטרגדיה בבחירה בחיי עולם, חיי נגינה. על פי צוואת אביו והוראת רבותיו נכנס טויסיג לאולפן ההקלטות והוציא אלבום בו בחר ללכת בשטאנצ הקבוע והבטוח, שמריח מלאכותיות: שיר חתונה, שיר ענוג, בלדה רוטטת, שיר על אבא ("טאטע") ושיר על אימא ("מאמע". הופתעתם?).
ואתמהה - מתי ניפטר מזה? נדמה שתפיסת המוזיקה אצל לא מעט מאנשי 'טויסיג' ודומיהם היא שהיא באה לשרת. לשרת חתונה, לשרת סעודה שלישית, לשרת מעגל ריקודים. מתי הם יבינו שהמוזיקה היא אמנות בפני עצמה?
ועוד - במוזיקה הישראלית נפטרו מה-ר' בתחילת שנות ה-90. מתי זה יקרה כבר במוזיקה החסידית?
ולסיום – מלבד הפסוקים המצלצלים, שלושה שירים מכילים מילים מקוריות, אלא מה? שלושתם כתובים ומבוצעים ביידיש. ספק בשל היידישקייטיות, ספק בשל ה'איסור' הקיצוני על שימוש בשפת הקודש במילות חול. מה שבטוח – חרף כבישת 'שטיסל' את לבי, מהשירים האלו לא הבנתי מילה. וחבל, כי כמוני יש מאות אלפים שיכולים להוות קהל מצוין למוזיקה החסידית הזו, לו רק בוצעה בשפתם.
ואל תגידו לי "אבל מוזיקה לועזית אתה כן שומע"! יידיש זה לא לועזית ובאנגלית אני יותר מבוסס. אל תוציאו לעז.
פשטייסט?
קטנות
הנר המערבי
הנר הפנימי | חדשיר | עמירן דביר
עמירן דביר הוא הבסיס המערבי של המוזיקה החסידית.
כשכולם סביבו הסתובבו סביב עצמם וסובבו את הז'אנר מכל צדדיו עד אבדון, דביר הכניס לז'אנר קריצות קלאסיות, ג'אזיות וייבא, יחד עם חברים בודדים נוספים, סגנונות מהעולם הגדול אל הקבוצה הסגורהכשכולם סביבו הסתובבו סביב עצמם וסובבו את הז'אנר מכל צדדיו עד אבדון, דביר הכניס לז'אנר קריצות קלאסיות, ג'אזיות וייבא, יחד עם חברים בודדים נוספים, סגנונות מהעולם הגדול אל הקבוצה הסגורה.
מבחינה ווקאלית לא בטוח שדביר הוא זמר, הוא בהחלט שר נכון, בלי לזייף, אך ייחודיותו אינה בקולו. דביר מלחין בחסד, מעבד ברחמים ומי שהתמזל מזלו וזכה להשתתף באירוע בו אמון היה דביר על הריקודים - נו, הבנתם.
את המילים כתב הראי"ה קוק, את הלחן כתב דביר ואת הסיבה המציאו שניים: בנו של עמירן, מתנאל, שעומד לקראת גיוסו לצה"ל, ואמו, חוה, שהלכה לעולמה לפני שנה והשיר הוקדש לעילוי נשמתה.
מלבד מתנאל, גם חבריו למכינות הקדם צבאיות 'עצמונה' ו'עלי –בני דוד', כמו גם האח אריק, מצטרפים לשירת המקהלה בשיר. וגם האח הקטן, יונתן, מלווה בכלי הקשה.
משפחה לתפארת כמו שאומרים.
מעלה באוב
לסיום,
פרשת השבוע, פרשת 'דומא', מעוררת כל כך הרבה רגשות אצל כל כך הרבה אנשים. ומה עושים כשלא יודעים מה לחשוב? פונים לפייסבוק כמובן. ומשלא מוצאים את מבוקשינו בין מאות מציפי הפיד פונים לאחד ספציפי, עדי רן.
וזה מה שהוא כתב:
"הפאות זה מה שמוציא אותם (חוקרי השב"כ. ע"ס) מדעתם. הם מקנאים באמונה המופגנת הזאת הלא מתנצלת. הם מרגישים רע מאד עם עצמם ובוחרים באלטרנטיבה הגרועה. להעליל, לענות, לאבד".
ועכשיו אפשר לשחרר ניצרה ולהשתגע עם רן באזניים. נו, האלה שמאחורי הגוזמבות:
ושבו בנים לביתם.
שבת שלום!
---
מתוך מגזין ערוץ 7