"פגשתי אותו לראשונה אחרי 21 יום, ביום שני בערב. הוא היה צל אדם, במצב נפשי קשה", משחזר עו"ד איתמר בן גביר את הפגישה עם מרשו, החשוד המרכזי בפרשת דומא, שהודה השבוע במיוחס לו לאחר שנשבר תחת לחץ החקירות והעינויים.
"היו גם פגיעות פיזיות, הרגליים שלו היו נפוחות ואדומות. מרשי הוא אדם חרדי, והם ניצלו את זה כבר בהתחלה: לקחו אותו ברכב והשמיעו בו שירת נשים. לאחר מכן הביאו לו חוקרת אישה, שנגעה בו במקומות שונים בגוף. זה המשיך במניעת שינה. למרות הכול הוא אמר שאין לו מה לומר.
"ביום רביעי שעבר הם ראו שהחקירה מגיעה למבוי סתום, והודיעו לו: תוך 24 שעות – אתה תדבר. מאותו יום הם לא נתנו לו לישון. בחמישי בלילה נכנסו אליו חוקרים ותקפו אותו באגרופים ובבעיטות. לאחר מכן הכניסו אותו לחדר קשירות. זה חדר עם כל מיני מתקני עינויים. קשרו אותו עם הראש למטה והרגליים למעלה, מה שגרם לו כאבי תופת. הם הקפידו לקשור לו חותלות על הידיים, כך שלא יישארו סימנים על הגוף. לאחר מכן קשרו לו את הרגליים למתקן ברזל. מרשי סיפר: 'זה כאב מאוד. צרחתי לה', צרחתי אליהם. הם רק זלזלו וצחקו'".
לאחר שעות ארוכות של ייסורים, סיפר העצור, הוא נאלץ לתת הודאה. אבל לחוקרים זה לא הספיק, והם דרשו ממנו שחזור ופרטים נוספים. בכל פעם שהעצור סירב להמשיך לשתף פעולה, הם החזירו אותו שוב לשעות של עינויים במתקני הקשירה והמתיחה המכונים "מיטת סדום", מספר עו"ד בן גביר. "עד לרגע לפני שפגשתי אותו, הם המשיכו להתעלל בו כדי להוציא פרטים על חברים נוספים".
"נשרפות לי הידיים"
מרשו של בן גביר, שהפך לחשוד המרכזי לאחר שהודה במיוחס לו, צפוי ככל הנראה להתמודד מול כתב אישום שיגובש נגדו על פי הראיות שהושגו בחקירה. "אני טוען שהראיות אינן קבילות", אומר עו"ד בן גביר, "לא כך משיגים ראיות במדינה דמוקרטית".
יצוין כי שני עצורים נוספים עדיין נחקרים בחשד להצתה בדומא. מלבדם עצורים עוד שלושה שחשודים בספיחי הפרשה. ל'בשבע' נודע כי עצורים אלו, שעדיין לא נפגשו עם עורכי דינם, ממשיכים ככל הנראה לעבור עינויים בשיטות שונות, בדומה לחבריהם. שלושה אחרים שנעצרו לחקירות, שוחררו. שלושת עצורי דומא נפגשו השבוע עם עורכי דינם, לאחר שתמו 21 הימים הראשונים מאז מעצרם. מאז מתאפשר להם קשר רציף יותר עם עורכי הדין. ההערכה היא כי חוקרי השב"כ ינסו לקשור יותר מחשוד אחד למעשה ההצתה, אולם רוב העצורים לא יואשמו ברצח.
בדיון שהתקיים בבית משפט השלום בפתח תקווה ביום ג', הורה השופט ארז נוריאלי לאנשי השב"כ להפסיק את העינויים כלפי מרשו של בן גביר. הצעד הזה, אומר בן גביר, היה נקודת אור ראשונה בהתנהלות בית משפט השלום והמחוזי של מחוז מרכז, אשר דנים בתיק. "99.9 אחוזים מהבקשות שאני ועורכי הדין הגשנו להם במהלך השבועות הללו, לא נענו. אלו נתונים מדהימים".
סערת העינויים שטלטלה השבוע רבים במגזר הדתי-לאומי, ולא רק בו, החלה עם פרסום עדותו של עצור אחר, שתיאר בדיון שנערך ביום ראשון בבית המשפט את מסכת ההתעללות שעבר בכלא. הוא הראה לשופט סימנים שהעידו על ניסיונו להתאבד באמצעות חיתוך הוורידים, לאחר שנואש מלשאת את כאבי העינויים שעבר בחקירות. "אני מתחנן כבוד השופט, אני לא יכול יותר", אמר הנער על פי התיעוד שנחשף בפני המשפחה. "האם לבית המשפט יש דרך לשלוט על החקירה? עושים ממני קשת מהידיים ושמים אותי הפוך עד שנשרפות לי הידיים. אני מרגיש כאילו שורפים אותי עם מצית. כל יום זה עולה רמה ואני לא יודע מה יהיה מחר".
"כמו במשטרים אפלים"
חשיפת התיאורים הקשים מחדרי החקירות של המחלקה היהודית בשב"כ, הוציאה משלוותם גם אנשי מקצוע ופעילי זכויות אדם. עשרות עובדים סוציאליים, פסיכולוגים ואנשי טיפול ובריאות הנפש פרסמו (יום ג') עצומת מחאה נגד שיטות החקירה שהופעלו על הצעירים.
החותמים ציינו כי הנחקרים, שחלקם קטינים, סובלים מהפרה מתמשכת של זכויות פרט בסיסיות המוקנות לכל אזרח. הם הדגישו כי התנהלות זו עומדת בניגוד גמור לחוקי היסוד של מדינת ישראל, כמו גם לסדרי הדין הפלילי ולחוק הנוער.
"אני מתנגד חריף לכל פגיעה בזכויות אדם, ובמיוחד פגיעה של זכויות קטינים", אומר פרופ' גיא אנוש, מראשי בית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה ואחד מהחותמים על העצומה. "עינויים לצורך הוצאת הודאה מחשודים מתקיימים רק במשטרים אפלים. אוי ואבוי לאן מידרדרת מדינת ישראל אם מתקיימים בה דברים שכאלה. אפילו המהלך של מניעת קשר עם עורך דין מנוגד לכל זכויות אדם ואין לו מקום במדינה דמוקרטית".
כמי שעובדים במערכות שונות של טיפול ובריאות הנפש, מציינים חותמי העצומה כי "חלק מהחשודים שנחקרו ועברו את מסכת העינויים במשך ימים ארוכים, שוחררו בימים האחרונים ללא כל אשמה. למותר לציין את הנזקים הפיזיים והנפשיים שהם סובלים כעת, וצפויים לשאת עמם לאורך כל חייהם. ארגוני זכויות אדם, ובראשם האגודה לשלום הילד, חייבים להרים קול צעקה כנגד העינויים ולשים להם סוף באופן מיידי".
האגודה לשלום הילד, מתברר, כבר הרימה את הכפפה קודם לכן. בריאיון ל'בשבע' מספר מנכ"ל המועצה, ד"ר יצחק קדמן, כי המועצה נמצאת בקשר עם אחת ממשפחות העצורים שפנתה אליהם. "פנינו במכתב לשב"כ ולגורמים נוספים. בינתיים קיבלנו מהם אישור על קבלת המכתב, אבל אנחנו נמשיך עד לקבלת תגובות ענייניות. בפנייה ביקשנו להבהיר שלא משנה עד כמה החשדות כבדים ועד כמה המעשים מגונים, זה לא משנה לצורך הבסיסי של שמירת החוק בחקירה ומעצר של קטינים. אנחנו לא מבחינים בין קטין לקטין, בין מעשה למעשה ובין אידיאולוגיה לאידיאולוגיה. 'חוק הנוער: שפיטה, ענישה ודרכי טיפול' קבע במפורש את הזכויות הבסיסיות של קטינים בחקירה. עינויים זה דבר שבכלל לא בא בחשבון, גם למי שאינם קטינים", מדגיש ד"ר קדמן, "אבל אני מדבר על לפני כן: החוק מדבר על מצבים מסוימים שבהם יש שיתוף הורים בחקירה, חיוב פגישה עם עורך דין, איסור לחקור אותם בלילה, איסור לחקור אותם כשהם כבולים ועוד. אלה רק חלק מההוראות הכלולות בחוק הנוער".
ד"ר קדמן מוסיף כי "גם אם יש קשיים בחקירה – יש זכויות לקטינים. גם לקטינים לא "נחמדים" יש זכויות. יש לשמור על כך מכל משמר. זה לא עניין פוליטי, לא קשור לסימפתיה שיש לקבוצות כאלה ואחרות. זה דבר אוניברסלי שצריך להיות מובן מאליו".
לאחר שתיקה ארוכה יחסית, הוציאו גם רבני הציונות הדתית קול קורא שדורש לעצור את העינויים נגד העצורים ולא לפגוע בזכויותיהם, תחת הכותרת "לרדוף צדק בצדק". בין החותמים על העצומה: הרב חיים דרוקמן, הרב זלמן ברוך מלמד, הרב דוד חי הכהן, הרב צפניה דרורי, הרב שלמה אבינר, הרב אורי כהן, הרב אבי גיסר ועוד עשרות רבנים נוספים.
בשיחה עם 'בשבע' אומר הרב צפניה דרורי כי לדעתו הסתרת הפרשה הוא דבר חמור ביותר: "אני לא יודע מה באמת הם עושים, אבל מה שנאמר שעושים - חמור ביותר. אני לא יודע איך קורה שאין שום אדם שבודק מה קורה שם. לא ייתכן שבמדינה ריבונית אין אדם שמוכר כאחראי ובעל סמכות בתחום, שהולך לבדוק את הנושא הזה. אם הכול בנוי על כך שרק שופט יכול להתייחס לעניין, זה דבר חמור ביותר. השופט, עוד לפני שראה משהו, כבר החליט שהם טרוריסטים. זו החלטה שאין בה שיקול דעת. ההחלטות צריכות להתקבל מתוך שיקול דעת רציני, ולא להישאר במחשכים".
הרב דרורי מצטרף לפסק שפרסם הרב דב ליאור, שקבע כי מדובר בפיקוח נפש. "מדובר בדברים מסוכנים שנעשים להם – קיפול איברים למשך זמן רב, פגיעה באיברים רגישים. מדינה ריבונית צריכה לשמור על הצדק. אם הגענו לידי כך, אז אולי זה בא מקנאה מסוימת לציבור מסוים. הרבה שאלות יש כאן. לכן צריך לקבל תשובה ברורה. אנחנו רוצים לדעת מה האמת. היועץ המשפטי היה צריך לבדוק את זה לפני דברים אחרים. יש פה קול אלוקי שתובע צדק".
בנט: זהירות מדומא 2
השרים נפתלי בנט ואיילת שקד, נציגי המפלגה בממשלה, חזרו השבוע שוב על עמדתם המגבה באופן מלא את מעשי השב"כ, וטענו כי החקירות מתנהלות בפיקוח משפטי ועל פי חוק. זאת לאחר שהשב"כ בתגובתו לטענות הכחיש כי נעשה ניסיון התאבדות על ידי אחד העצורים, וטען כי החקירות כולן מתנהלות כחוק. ראש הממשלה עצמו התייחס לפרשה באופן דומה, ותקף את אנשי הימין שמבקרים את פעולות השב"כ. בריאיון ל'בשבע' הסביר השר בנט את החלטתו לגבות את חקירות השב"כ ואופן התנהלותן.
רבנים הגדירו את מצבם של העצורים כפיקוח נפש ודרשו מחברי הבית היהודי לפעול להפסקת העינויים, או להפסיק לתמוך בממשלה. מה תגובתך לדרישה הזאת?
"לא הכרתי את הדבר הספציפי הזה. אבל מרגע שעלו הטענות על עינויים, ניסיון התאבדות והתעללות מינית – נכנסתי לעובי הקורה, לבדוק מה קורה. אני לא יכול לפרט, אבל לא היה ניסיון התאבדות, לא היה חיתוך ורידים ולא התעללות מינית".
מבחינתו של בנט, מרכז הכובד נמצא במעשה שבו חשודים העצורים, ולא באופן החקירה. "לפני העצורים, צריך לדבר על ההקשר: בוצע רצח של משפחה בדומא, והמידע שיש לנו הוא אמין. לצערי, ולא האמנתי שזה יקרה, יהודים עשו את זה. יותר מכך, אנחנו מכירים מידע רציני על ניסיונות לשרוף עוד משפחות ערביות".
המידע שאתה מסתמך עליו מבוסס על דברים שנאמרו לך על ידי השב"כ בלבד?
"אני לא יכול לפרט מעבר לזה", הוא חוזר ואומר, ומתעכב על היחס לנערי הגבעות: "מי הקבוצה הזאת? היא לא משקפת את מתיישבי יש"ע, שמגנים כל צורת אלימות, קל וחומר רצח משפחה. מדובר על עשרות בודדות, מקצה הספקטרום של נוער בסיכון. לכתחילה הטיפול בהם היה צריך להיות במישור החינוכי. אלה ילדים עם קשיים, במצוקה נפשית ורגשית. אבל כשזה עובר לרצח – מטפלים בצורה אחרת. אם חלילה נתעורר לדומא 2 – זה אסון לעתיד ההתיישבות, למדינת ישראל, גם ביחס לעולם וגם לעצמנו מוסרית. עשינו את הבירורים מול הסיכוי למנוע את הרצח הבא, ועל זה מדובר. לכן אני מבין את הצורך הזה (של שימוש בעינויים, ח"ר) ומקווה שבזמן הקרוב נשים יד על הרוצחים והם יהיו במקום שמתאים להם".
אתה יכול להשוות את הטרור היהודי לטרור הערבי? האם מדובר בסדר גודל של פעולות שמצדיק עינויים בחקירות?
"ברור שיש הבדל של יחס פי מאה של טרור ערבי כלפי יהודים, לעומת מקרים מאוד נדירים של טרור יהודי. לצערי, משמעות המקרים האלה למדינת ישראל ולעתיד ההתיישבות גדולה מאוד".
מלבד הסתמכות על השב"כ, נפגשת גם עם הצד השני? המשפחות, עורכי הדין?
"יצא לי לדבר גם עם הצד השני. אני אמשיך להתעניין, לפקח ולחקור, כמו שעשיתי ב'צוק איתן'".
האם מוצדק לנקוט אמצעים כה חמורים ללכידת רוצחי ערבים, בתקופה שבה הערבים רוצחים בנו כמעט מדי יום?
"על הטרור הפלשתיני עובדים בכל העוצמות ועם כל הכלים הקיימים, וחלילה זה לא בא על חשבון שום דבר".
עו"ד בן גביר הגיב על דברי בנט ושקד השבוע, ואמר ל'בשבע': "יש לי הערכה לבנט ושקד בתפקידם כשרים, אולם התאכזבתי כששמעתי אותם. הם שמעו מהיועץ המשפטי, ששמע משי ניצן, ששמע מאנשי השב"כ. זה לא רציני. אי אפשר לקבל את דברי השב"כ כתורה מסיני. אני מצפה שהם ישמעו את עורכי הדין, את הלקוחות, שיקראו את הפרוטוקולים. התחושה היא שהם רצו להתבדל ולומר: אנחנו לא נוער הגבעות, לא אנטי ציונות. אבל הם צריכים לזכור שמבחינת השב"כ כל הציבור המתנחלי הם סייעני טרור, כמו שראינו במקרה של כוכב השחר. היום אלה נערי הגבעות, מחר נערים באלון שבות ומחרתיים ברעננה. אני לא אומר שצריך להסכים עם כל מה שנוער הגבעות עושים, אבל הפוליטיקאים שלנו צריכים לדעת מה זה להילחם על זכויות אדם, ולייצג את הציבור שלהם".
שר החקלאות אורי אריאל בחר דווקא לפנות לראש הממשלה בדרישה לכנס בדחיפות את ועדת השרים לענייני שב"כ שתחקור את הטענות על עינוי העצורים. "במדינת ישראל - היהודית והדמוקרטית – אין מקום לשימוש בעינויים נגד חשודים שאינם מוגדרים כפצצה מתקתקת", דברי השר אריאל.
גורם נוסף בבית היהודי אשר מחזיק בעמדת כוח בפרשה הוא יו"ר ועדת החוקה, ח"כ ניסן סלומינסקי. בשיחה עם 'בשבע', מסביר סלומינסקי מדוע הוא מקבל בשלב זה את תשובותיהם של אנשי השב"כ, אולם מזהיר כי אם יתגלו חריגות הוא ידרוש ענישה, שייתכן ותהיה גם סגירת המחלקה היהודית בשב"כ.
"אנשי השב"כ טוענים שמדובר בפצצה מתקתקת. אני לא יודע להגיד אם זה נכון. אם זה כך – השופט אישר להם להמשיך הלאה ולעבור לדרגה גבוהה יותר של עינויים. השב"כ אמר שפעל על פי אישור שופט. אין לי כלים ויכולות לבדוק, אנחנו כרגע מגששים באפלה.
"אני מנסה ליצור הרתעה ואיום. הם יודעים שאני עוקב אחריהם, רושם כל אינפורמציה. הזמנתי אותם אליי לחדר, השאלות נשאלו. גם כשהם מכחישים, אני אומר להם שהיד רושמת. אני לא יכול לומר להם שישחררו את העצורים עכשיו, אבל יכול לאיים עליהם שיפעלו על פי חוק, אין לי מה לעשות יותר מזה. אם התברר שהם חרגו ממה שמותר, הם ישלמו מחיר יקר. אולי פירוק המחלקה היהודית, אולי סילוק האנשים שהיו מעורבים בזה".
גורמים נוספים בציונות הדתית הביעו עמדה מעורבת ביחס לפרשה. מזכ"ל בני עקיבא, דני הירשברג, גיבה באופן מלא את מעשי המחלקה היהודית בשב"כ: "לא ניתן לבנות מדינה בלי מערכת משפט ובלי כוחות ביטחון, כולל שב"כ. הם שמוסרים נפשם במאבק נגד הטרור הערבי, לילות כימים. וכן, קבוצה מתוכם הופקדה על המשימה להגן עלינו גם ממעשי טירוף, עוולה ונבלה של יהודים, שעלולים לסכן את כולנו בזירה הארצית והבינלאומית, שעלולים חלילה להביא למצב של אנרכיה. אם יש מי שבמסגרת החקירה חרג מסמכותו, יש לטפל בזאת, אך אין בכך משום לשנות דבר מה מיחסנו למדינת ישראל ולמערכותיה", אמר הירשברג.
"אי אפשר להסתמך רק על הודאה"
החקירות בעינויים הניבו כאמור עד כה הודאה של חשוד אחד. המשפטן פרופ' בועז סנג'רו מסביר ל'בשבע' כי להודאות שהוצאו תחת לחץ אין כל משקל. עוד קודם לכן אומר פרופ' סנג'רו כי ככלל "עינוי או הפעלת כוח בחקירה - אסורים. אך אפילו אם מותרת הפעלת לחץ על נחקר, אין כל טעם בהודאה שניתנה תחת לחץ שהפעילו החוקרים על הנחקר. היא לא תלמד אותנו האם אכן עבר את העבירה".
לדבריו, המחקרים החדשים מלמדים שיש שיעור משמעותי של הודאות שווא, ולכן לא נכון להמשיך ולראות בהודאה את "מלכת הראיות" כבעבר, אלא נכון יותר להיזהר מפניה ולראות בה את "קיסרית הרשעות השווא".
פרופ' סנג'רו מסביר כי על פי מחקרים שנעשים בתחום החפות, עולה כי הודאות שווא יכולות להתקבל גם תחת לחץ פסיכולוגי בלבד, ולא רק כתוצאה מעינויים ומכות. עוד עולה מהמחקרים כי גם אם הנחקר מסר בחקירתו פרטים מוכמנים, שלכאורה ידועים רק לו, אין בכך ודאות מוחלטת לגבי נכונות ההודאה. מחקר אמריקני גילה כי ב‑58 מתוך 63 הודאות שווא היו פרטים מוכמנים. "מסקנת המחקר היא שהחוקרים – לעתים במודע ולעתים שלא במודע – מלמדים את הנחקר את פרטי האירוע בשאלותיהם, ובכך מזהמים את ההודאות".
פרופ' סנג'רו מוסיף כי "בעבר טעו לחשוב שרק אדם שמשתייך לאוכלוסייה חלשה צפוי להודות הודאת שווא: קטינים, מסוממים, לוקים בשכלם, לוקים בנפשם, אולי גם מהגרים. היום ידוע על בסיס המחקרים החדשים שגם אדם 'נורמלי' עלול להודות הודאת שווא. ככל שיופעל עליו לחץ גדול יותר, כך מצד אחד גדלים הסיכויים שיודה, ומצד שני ההודאה תלמד אותנו פחות ופחות אם אכן ביצע את העבירה".
פרופ' סנג'רו הציע לקבוע בחוק דרישה של סיוע חזק בנוסף להודאה, ראיה אובייקטיבית וחיצונית לנאשם. "השב"כ מתנגד לשינוי החוק בטענה שהם יודעים להישמר מפני הודאות שווא, כי הם לא מסתפקים בהודאה אלא מאמתים אותה. האימות צריך להיות ראיה נוספת של סיוע. השב"כ מתנגד לדרישת הסיוע, בטענה שאיננו יכול לחשוף מקורות. מכיוון שמקבלים את עמדת השב"כ ולא משנים את החוק, גם משטרת ישראל ממשיכה להתמקד בגביית הודאות במקום בחיפוש ראיות אחרות, אובייקטיביות". סנג'רו קובע כי "הכרחי לשנות את המצב הקיים, שבו לצד הרשעת אשמים, מורשעים גם חפים מפשע".
מחאות ספונטניות התקיימו השבוע בכל רחבי הארץ בדרישה להפסיק את עינוי העצורים. במוצאי שבת התקיימה בירושלים הפגנה בהשתתפות מאות אנשים ומשפחות העצורים מול ביתו של ראש השב"כ, יורם כהן. בהמשך השבוע התקיימו הפגנות ומשמרות מחאה מול בתיהם של חברי כנסת מהבית היהודי, וכן מול בית המשנה ליועץ המשפטי לממשלה רז נזרי, ושופט בית משפט השלום בפתח תקווה ארז נוריאלי.
כמעט מדי ערב נערכו הפגנות בגשר המיתרים בירושלים. ביום ראשון נערכה במקום הפגנה רבת משתתפים, שבמהלכה ביקשו המפגינים לחסום את הכביש. עדי ראייה דיווחו על אלימות קשה שהפעילו השוטרים כלפי המפגינים, כולל שימוש בגז מדמיע. הפגנות נוספות התקיימו גם באשקלון, ערד, נתניה ועוד. שלשום (ג') בערב הפגינו מאות אנשים בצומת התשבי בצפון, כאשר המשטרה מפעילה נגדם אלימות בלתי מבוקרת. "הייתה פה אלימות מטורפת של המשטרה", סיפרה אחת המפגינות ל'בשבע', "הם דפקו לאנשים את הראש על מכוניות, משכו להם בשיער, התיזו להם גז מדמיע לתוך העיניים. גם אנשים שישבו על המדרכה נדחפו על ידי שוטרים לניידת תוך בעיטות, חנק ועוד. היו פה מראות כמו בעמונה, רק בלי האלות".