ראשית, הציונות הדתית היא שם כולל לקשת רחבה של השקפות, דעות וזרמים, ויש בתוכה ציבורים ואנשים פרטיים רבים, שהקשר בינם לבין נחקרי השב״כ הנוכחיים קלוש ורחוק, לפחות כמו רוב רובם של קהלים וזרמים אחרים בציבוריות הישראלית. כך שאין מקום להתייחסות מיוחדת דווקא לציונות הדתית.
שנית, התשובה העקרונית, ולאו דווקא של הציונות הדתית, צריכה להיגזר מהשאלה האם עסקינן בטרור או ב"פצצה מתקתקת", או שמא רק בפשע "רגיל", שהרי ברור הוא כי לית מאן דפליג שאסור במדינת חוק לחקור פושעים "רגילים", גם אם מדובר בחשודים בעבירות חמורות כרצח או אינוס, בדרך של מניעת שינה, קשירה לכיסא ושאר עינויים "רכים". בעניין דנן אני סבור כחברי ח״כ עו"ד בצלאל סמוטריץ', שהאירוע בדומא הוא פשע חמור רגיל, לא טרור, וכך צריך לחקור אותו.
שלישית, מה שמדאיג אותי, פרט לנושא של זכויות העצורים, הוא ששיטות החקירה המדוברות בימים אלה מלמדות על גוף חוקר שנמצא במצוקה ובהיסטריה. גוף שמעדיף הפעלת כוח על מוח. ארגון שמנסה לייצר ראיות בכוח או לבסס הרשעה על הודאה שנגבית בסחיטה. ארגון שלא עומד בלחץ תקשורתי-ציבורי, ומבקש למצוא אשמים בכל מחיר כדי שהמון העם יריע לו.
לפני 11 שנים ייצגתי שני לקוחות שנעצרו לזמן ממושך תחת חשד לרציחת שמונה ערבים בכמה אירועים שונים. גם אז נחתם צו איסור מפגש עם עורך דין לתקופה המקסימלית של 21 יום, וגם אז החקירות נעשו בשיטות מדאיגות, בלי ביקורת של ממש מאותה תקשורת שמתיימרת להיות כלב השמירה של הדמוקרטיה הישראלית.
בסופו של דבר העצורים שוחררו בלי כתבי אישום, והרציחות לא פוענחו עד היום. בשל סגירת התיק מחוסר ראיות, לא התאפשר להם לקבל פיצוי על ימי המעצר הרבים והקשים. אולי אם היה קם קול מחאה בשעתו, היינו מונעים את העוול שנעשה כעת.
עו"ד דורון ניר-צבי