האם המחלקה היהודית בשב"כ חוקרת בעינויים את החשודים בהצתא בדומא? לדעתי ולצערי - התשובה חיובית. לא, לא הייתי זבוב על הקיר במתקני החקירה, אבל ניתוח הגיוני של העובדות הידועות לי מוביל למסקנה הזאת.
גורמי האכיפה והחקירה הם שיצרו את הערפל העובדתי שבתוכו אנו שרויים. הם שמנעו מפגש של הנחקרים עם עורכי דינם והאריכו את מעצרם שלא בפניהם - בין השאר כדי שלא יוכלו לספר את שעובר עליהם. הם שהטילו צו איסור פרסום שמונע מהתקשורת לבצע את תפקידה ולפרסם את פרטי הפרשה. הם דואגים שמעשיהם יישארו באפילה, ולכן אסור לתת להם ליהנות מן הספק.
תיאורים מפורטים של עינויים קשים יצאו מעדויות של העצורים בבתי המשפט, מעורכי דינם ומבני משפחותיהם של העצורים, ומסביבתם של עצורים שכבר שוחררו – לעתים במצב קשה. תגובת השב"כ להאשמות היא לא ממש מכחישה. הם אומרים שהכול נעשה על פי חוק ובפיקוח שיפוטי. כלומר: לא שאין עינויים, אלא שהעינויים הם חוקיים. כי אחרי שהגדירו את הנחקרים כארגון טרור ופצצה מתקתקת, מותר לענות אותם.
פעמים רבות הסבירו לנו אנשי השב"כ שהם לא מצליחים לפצח את פעילי 'תג מחיר' משום שהם מתודרכים ומיומנים בעמידה מול חוקרים. שוב ושוב הם אמרו: תגדירו אותם כארגון טרור, תנו לנו סמכות לחקור אותם באמצעים שבהם אנחנו חוקרים את המחבלים הערבים, ונפצח אותם. והנה, הם קיבלו את הסמכות ואכן הצליחו, בתום שלושה שבועות של חקירה אינטנסיבית, להשיג הודאה באשמה. כאשר במערכה הראשונה מישהו מבקש אקדח כדי לירות בחברו, ובמערכה האחרונה אותו חבר נופל מת, אני נוטה לחשוב שהראשון ירה בו - אלא אם יוכח אחרת.
צריך לזכור שהנחקרים הללו קשוחים ולמודי ניסיון. רבים מהם כבר נחקרו בעבר ושתקו. אם מי מהם דיבר כעת והפליל את עצמו, למרות שידע שהוא צפוי לשבת בכלא שנות דור - כנראה שהגיע למצב של סבל ועינוי עד כדי טירוף הדעת.
לדרך החקירה הזאת יש מחיר כבד. היא פוגעת גם בחפים מפשע ועלולה לגרום נזקים בלתי הפיכים, פיזיים ובעיקר נפשיים. תחת עינויים עלולות להימסר הודאות שווא, שבעקבותיהן נאשמים יוענשו שלא כדין. בטרור הערבי אין ברירה אלא להילחם בשיטות כאלה בגלל היקפו העצום, משאביו הגדולים, התמיכה הרחבה שהוא נהנה ממנה, וכתוצאה מכל זה – המספר העצום של חללים שהוא מפיל גם אחרי שהשיטות הללו ננקטות נגדו. טרור יהודי, אם יש דבר כזה, הוא זעום בהיקפו, דל במשאביו, נתמך על ידי מיעוט שולי, ולכן לא מהווה איום ששיטות חקירה רגילות לא מספיקות כדי להתמודד איתו.
הרצח המשולש בדומא הוא פשע נורא, שמבצעיו צריכים להיתפס ולהיענש בחומרה. פגיעה בסגנון 'תג מחיר' ברכוש או בגוף של ערבים שנבחרו באקראי היא גם עוול וגם איוולת. הציונות הדתית דוחה ומשתדלת גם לעקור אידיאולוגיות אנטי-ציוניות קיצוניות, אנרכיסטיות, הזויות ומסוכנות שנוצרו בשולי השוליים שלה.
האינטרס הפוליטי והתדמיתי שלנו הוא להפקיר את הקיצוניים הללו לגורלם. אבל לא יעזור כלום, הם בנים שלנו. בנים - אולי סוררים - של אנשים כמונו, של משפחות ציוניות-דתיות ערכיות ונורמטיביות, שמצוקות ובלבול הובילו אותם למעשים קשים. כן, גם לכם או לחברים שלכם יכול אולי לצאת בן כזה. הם לא ערבים, ולכן תנועות השמאל הרבות שנאבקות על זכויות האסיר לא יתאמצו למענם. ברגע זה ממש יש עצורים חדשים שכנראה ממשיכים להיחקר באותן שיטות זוועתיות. אז כן, זה אולי יזיק לנו פוליטית ותדמיתית, אבל יש עלינו חובה מוסרית לזעוק: מספיק עם העינויים האלה.
ובינתיים, בעוד אנחנו מתכתשים בינינו, עוד שני יהודים נרצחו היום במתקפת הטרור שנמשכת כבר שלושה חודשים.