מודה באשמה: התמכרתי ל'שטיסל'. הגעתי לאבחנה הקשה הזאת בעקבות העובדה הבאה: למרות שברור לי שרק בימי ראשון אוכל למצוא ברשת את הפרק החדש, אני מנסה את מזלי פעם, פעמיים ושלוש לפני כן. ומתאכזבת מרות כשאני מגיעה ללינקים ללא מוצא.
אז מה כל כך קוסם לי בסאגה המאה-שערימית הזאת? קודם כול, התסריט. הוא קצת הזוי פה ושם, ולא תמיד אמין במאת האחוזים, אבל בסך הכול הוא עובד נהדר. הדמויות מורכבות ומשכנעות, והמשחק באמת נפלא. רק חבל שנפטרו כל כך מהר מליא קניג. דמות הסבתא המבולבלת קמעה שגילמה הצליחה לסחוט ממני יותר מדמעה או שתיים. בקיצור, מדובר בסדרה איכותית ומוקפדת, מהפתיח האמנותי עד הזקן של שולם שטיסל. סדרה מרגשת ומעוררת מחשבה, עצובה ונוגעת וגם מגלגלת מצחוק, בדיוק כמו שסדרה צריכה להיות. הוסיפו את זה שהיא גם עדינה ונקייה, ותבינו למה ערימת הגיהוץ שלי נמצאת תחת שליטה בשבועות האחרונים.
החרדים כבני אדם
כמו שאר הסדרות שעוסקות בגיבורים חובשי כיפה, גם כאן הדת היא בעיקר אנתרופולוגית. קשה לי להאשים את היוצרים בזה. כתלמידת 'מעלה' לשעבר, אני יודעת כמה קשה להציג כלפי חוץ עולם פנימי, ולבטים אמוניים ממש לא עוברים מסך. ולמרות שבסדרות אחרות העניין הזה הפריע לי, כאן אני רואה ערך גדול דווקא בעיסוק בעלילות אנושיות כלליות. שימו לב, צופים יקרים, אומרים היוצרים: החרדים הם לא רק חבורה לבושת שחורים של פרזיטים משתמטים. הם אוהבים ונעלבים ומסתבכים בשקרים קטנים. גם אצלם יש מערכות יחסים מורכבות בין אבות לבנים, גם אצלם שלום הבית יכול להתערער. והפלא ופלא, יש להם אפילו חוש הומור. בקיצור, אם לא ידעתם את זה עד עכשיו, החרדים הם פשוט בני אדם. כשירות לאוכלוסייה שבמהותה מתבדלת מהחברה הכללית, 'שטיסל' עשתה לחרדים את מה שמיטב היחצ"נים לא יכלו לעשות.
אז בואו נראה מי עוד זקוק ל'שטיסל' שכזה? יש הרבה קבוצות באוכלוסייה שאין לי שום היכרות איתן, והייתי שמחה להתוודע לאורח החיים שלהן מבפנים. יוצאי אתיופיה, למשל, או העולים מרוסיה. והמתיישבים, הקרויים בפי העם מתנחלים, זקוקים לסדרה כזאת נואשות. תסריטאים ברוכי כישרונות מהמגזר (ויש לא מעט כאלה), אתם נקראים לדגל. תמציאו יישוב, תבראו משפחה, ואם אחד מהבנים שלה יהפוך לנער גבעות, זה רק יוסיף עוד קצת פלפל לעלילה. הנה דוגמה לעוד חבורה שכולם אוהבים לדבר עליהם, אבל לאף אחד אין מושג מי הם ומה הם באמת. מה שכן, אני לא בטוחה שסדרת המתנחלים שלכם תזכה למימון נדיב מהקרנות הרלוונטיות.
האחר זה אני?
הסוגיה של ראיית האחר כאדם היא לא תמיד חד-משמעית. יש בהחלט מצבים שנדרשים בהם למבט אחר, כמו למשל במלחמה. באחד המבצעים האחרונים בעזה, עיתונאית 'הארץ' עמירה הס טרחה לפרסם מדי יום את שמות וגילאי ההרוגים הערבים, וזה היה מרתיח. למלחמה יש כללים משלה, ולהיכנס למקום של רחמים על נפגעים פרטיים בזמן שיורים עליך טילים, רק מבלבל ויוצר עיוותים מוסריים. כך מול כל אויב: אני לא מעוניינת לדעת אם להיטלר ימ"ש הייתה ילדות קשה, או לשמוע על "האדם שבאסיר" בהצגת תיאטרון אל-מידאן על רוצחו של החייל משה תמם. בבחירתם לבוא ולרצוח אותנו, האנשים האלה הוציאו את עצמם מחזקת בני אדם שראויים שנחוש כלפיהם אמפתיה.
לעומת זאת, כשעומד מולי ערבי פרטי, לטעמי הסיפור אחר. אולי אנהג כלפיו בכבדהו וחשדהו, אך אני מתקשה שלא לראות את העובד במכולת או את הרוקח בבית המרקחת כאדם.
זהירות, גוזמבות
כשתקראו את הטור הזה אולי יהיו התפתחויות נוספות בפרשת דומא. אך יהיה מה שיהיה, יש לי שתי הערות, משני כיוונים שונים.
קודם כול ביחס לנערי הגבעות. כבר תקופה ארוכה מאוד שהממסד והתקשורת לא מעוניינים לראות את החבורה הזאת כבני אדם. הם קובעו בדעת הקהל כאויב, ונדמה לי שזאת הייתה יולי תמיר שאמרה שהם מדאיגים אותה הרבה יותר מהחמאס. כל שטות שעשה מי שעשה נופחה מעבר לכל פרופורציה, ויש לי הרגשה שהיה נוח למדינה להחזיק את בעלי הגוזמבות בתפקיד השטנים שרק רוצים להבעיר את כל המזרח התיכון. יש גם מצב שהדחייה הזאת דחפה חלק מהחבר'ה האלה לקיר, והפכה אותם לכאלה באמת, בבחינת נבואה שמגשימה את עצמה.
מצד שני, אם המעשים המיוחסים אכן נעשו, ואני כל כך רוצה להאמין שלא, זה הופך את השקפת העולם שלהם למקבילה לגמרי לזו הפלשתינית. כי מה זה טרור? הטרוריסט נלחם באזרח התמים וחסר ההגנה, בזה שרק עומד בטרמפיאדה כדי לחזור הביתה מהדייט או שעומד ומתפלל מנחה בבית הכנסת. הפלשתינים מלאי השנאה שדוקרים באמוק לא רואים את המעשים שלהם כטרור, כי הם לא רואים אותנו כבני אדם. כולנו האויב, מבחינתם: אנשים נשים וילדים, ולגיטימי לגמרי לרצוח אותנו בכל מקום וזמן.
אותה חשיבה משתמעת מזריקת בקבוק התבערה בדומא, ומריקוד הסכינים שמזכיר כל כך את ההתנהגות של בני דודנו. ואל תגידו שכשמדובר בנקמה על דם יהודי זה נסלח. אני לא קונה את זה. גם חלק מהסכינאים יוצאים לדקור כנקמה על קרוביהם שנהרגו במבצע קודם. נקמה זה חשוב - בדרך המתאימה וכלפי האנשים המתאימים - אבל זה בוודאי לא תפקידם של אנשים פרטיים שמינו את עצמם לגואלי ישראל על דעת עצמם.
eramati@gmail.com