ועדת הכספים של הכנסת אישרה השבוע את החלטת ראש הממשלה ושר האוצר להוריד את מס החברות בישראל באחוז ומחצית, כך שיעמוד על 25 אחוזים.
הורדת המס עוררה ביקורת רבה בוועדת הכספים, בטענה שזו בעצם מתנה לעשירים. חברת הוועדה זהבה גלאון אף הציעה הצעה מקורית: בדומה למס הכנסה שמוטל בשיעור דיפרנציאלי, גם מס החברות יוטל לפי מדרגות. מס נמוך לחברות עם מחזור קטן, ומס גבוה יותר לחברות עם מחזור גדול.
הסיבה להפחתת מס החברות נעוצה ברצון לשמור על ישראל כמקום אטרקטיבי לשלם בו מיסים. במציאות גלובלית, שבה השאלה האם להקים חברה בישראל, בהודו, בטיוואן או ביוון עולה על שולחנם של מקבלי החלטות שונים, גם המיסים מהווים שיקול משמעותי. לאור זאת, במרבית מדינות העולם חלה בעשורים האחרונים מגמה עקבית של הפחתת מס החברות. גם בישראל הונהג מתווה יורד של מס חברות, שאמור היה להגיע לשיעור של 24 אחוזים. אולם בעקבות מסקנות ועדת טרכטנברג ואילוצים נוספים, נבלמה הורדת המס ב‑25 אחוזים והוא אף הועלה ל‑26.5 אחוזים. כעת, כאמור, הוחלט להוריד את המס בחזרה, אך כבר בזמן ההודעה על ההורדה התריע שר האוצר מפני האפשרות שייאלץ להעלות את המס בחזרה.
הסיבה להורדת המס כאמור היא התחרות על השקעות זרות מול העולם. המס במדינת ישראל לעולם לא יתחרה במיסים במדינות שהן מקלטי מס, אולם הוא צריך להיות תחרותי מול מדינות מפותחות אחרות. קבוצת הייחוס שאליה נעשה הניסיון להשוות את המס היא מדינות OECD. מס החברות הממוצע במדינות OECD עומד על פי נתוני האוצר על כ‑24.9 אחוזים, וממילא מובן שיעור המס שנקבע בישראל.
בנוסף לכך, מקובל לחשוב שהורדת מיסים מביאה לעלייה בשיעור הגבייה. האמת היא שאכן הורדת מיסים מביאה לעלייה כזו, אבל העלייה מביאה לפיצוי חלקי בלבד על הורדת המס. בסופו של דבר, כאשר מורידים מיסים התוצאה הסופית בדרך כלל היא פחות כסף בקופה. עם זאת, במבט רחב של מדינה, לא פעם זה כדאי.
על עגבניות ופסיכומטרי
אחת הסוגיות שמעניינות ומסקרנות כלכלנים היא "בעיית ההקצאה". ההנחה הבסיסית של כלכלנים, תמיד, היא שמרבית המשאבים נמצאים במחסור. המשמעות היא שאי אפשר לספק את כל הביקוש התיאורטי לכל משאב, וצריך למצוא דרך טובה להקצות את המשאב המוגבל.
ישנן בעיות הקצאה פשוטות יחסית, שבהן היא מתבצעת דרך מנגנון השוק. כך קורה למשל כאשר יש מחסור בעגבניות. מחיר העגבנייה עולה, וכך רק מי שחשוב לו מאוד לאכול עגבנייה, ומוכן לוותר לשם כך על רכישת מוצרים אחרים, זוכה להקצאה של הירק האדום. מי שרכישת עגבנייה אינה נמצאת אצלו בסדר עדיפויות גבוה, לא יזכה להקצאה.
מנגנון ההקצאה הזה טומן בחובו גם כשל מסוים, שקל מאוד להבחין בו. בשביל אדם אמיד הוצאה של 12 שקלים על קילו עגבניות אינה כרוכה בוויתורים משמעותיים. אדם עני, לעומתו, עלול למצוא את עצמו מוותר על דברים חשובים כדי לזכות לקנות עגבנייה. זו כאמור דרכו של השוק להקצות משאבים במחסור, וזהו גם הכשל המובנה בדרך הזאת.
אולם יש בעיות הקצאה שפתרונן לא יוכל להגיע דרך השוק במובן הפשוט של המילה. דוגמה מעניינת היא הקבלה ללימודי רפואה באוניברסיטה. בישראל ישנם חמישה בתי ספר לרפואה, שבהם מתחילים ללמוד מדי שנה כ‑700 סטודנטים לקראת תואר דוקטור ברפואה.
המגבלה על מספר המקומות היא תקציבית. הכשרת דוקטור לרפואה היא עסק יקר מאוד, ולכן המדינה מגבילה את מספר הלומדים בכל אחד מבתי הספר לרפואה. מנגד, האמא היהודייה, ומתברר שגם הערבייה, מאוד רוצה בן רופא. מספר המעוניינים ללמוד רפואה בישראל עולה עשרות מונים על מספר המקומות בבתי הספר השונים לרפואה. לאור זאת, צריכות המדינה והאוניברסיטאות למצוא דרך להקצות באופן יעיל את המקומות הקיימים בבתי הספר השונים.
השיטה המקובלת היום משליכה את עיקר יהבה על הבחינה הפסיכומטרית. זו כידוע בחינה כללית, שנערכת מזה שנים על ידי חברה בת של האוניברסיטאות במספר מועדים בשנה. הבחינה עצמה מכוונת למטרה אחת: לנבא את הסיכויים של הנבחן להשלים בהצלחה לימודים אקדמיים. ככל שהציון גבוה יותר, הוא מעיד על סיכוי גבוה יותר להשלים את הלימודים ובציון סופי גבוה יותר.
ההיגיון בשימוש בפסיכומטרי ככלי המיון וממילא כדרך לבצע את ההקצאה הוא ברור. מכיוון שעלות הלימודים גבוהה מאוד, כל סטודנט שנושר בדרך הוא למעשה בזבוז של כסף רב. מנגד, נשירה אפסית תביא לחיסכון רב בכסף. אולם להיגיון הזה ישנם גם חסרונות. הבחינה הפסיכומטרית בשום אופן אינה כלי ניבוי טוב לשאלה מי יהיה רופא טוב יותר. הראיה הטובה ביותר לכך היא רופאים נפלאים שאנחנו מכירים, שלא היו מסוגלים לקבל ציון של 750 ומעלה בפסיכומטרי.
ייתכן שהיה טוב יותר למקצוע הרפואה לו הקבלה לפקולטות לרפואה הייתה מתבצעת על סמך מבחנים שיש בכוחם לנבא את ההצלחה בעבודה בשטח כרופא. הבעייתיות בהצעה כזו היא בעובדה שרפואה אינה מקצוע אחד. התכונות הנדרשות מרופא ביחידת טראומה ברפואה דחופה (קבלת החלטות מהירה וטובה בזמן אמת, מסוגלות לעבודה מדויקת ואיכותית מול מראות קשים וכו') שונות מאלו שנדרשות לרופא ילדים למשל.
שיטת ההקצאה הקיימת פועלת לפי מדד היעילות, כיצד לנצל כל שקל באופן המלא ביותר. זו גם השיטה להקצאת תקציבים שעדיפה תמיד על אנשי האוצר, מאחר שבאופן יחסי קל למדוד את הצלחתה. האם מדד היעילות הוא גם שיטת ההקצאה הטובה ביותר? זו כבר שאלה קשה מאוד.