ארגון דאעש עלה לבמה באמצע 2014 אף שנוסד עשר שנים קודם לכן כשלוחת אל-קאעידה בעיראק. העולם לא שם לב לארגון הזה עד שהחל להשתלט במהירות על שטחים נרחבים בצפון מערב עיראק ובמזרח סוריה, אך עיקר תשומת הלב הופנתה אליו בעקבות פרסום סרטים שבהם חייליו שוחטים עיתונאים זרים.
העולם מתייחס לקבוצת הג'יהאדיסטים הזו כאל ארגון טרור, אף שביוני 2014 הכריז הארגון על עצמו כמדינה, ועל מנהיגו כח'ליף.
על העולם לפקוח עיניים, להתעורר ולהיכנס לתכנון הדרך שבה יטפל במדינה האסלאמית, לפני שהיא תטפל בעולם. הפצצות מהאוויר לא יחסלו אותה, ואין דרך לחסל אותה מלבד צבאות שיגיעו אליה וישגרו את אנשיה אל המקום הראוי להם. זה "הם או אנחנו"
בקרב פוליטיקאים, אנשי תקשורת, אנשי אקדמיה ופרשנים יש התנגדות פנימית, נפשית-מנטלית, להכיר בארגון הזה כמדינה, אף שהשטח שהוא שולט בו כיום גדול פי 15 משטחה של מדינת ישראל.
המונח מדינה נושא בחובו משמעות של משהו נורמלי, חוקי ולגיטימי, ואיש בעולם המערבי איננו מוכן לתת ל"מדינת הח'ליפות" את חותם ההכשר הזה. ה-BBC בערבית קורא לה "הדבר המתקרא 'המדינה האסלאמית'".
אבל יש כאן עוד בעיה: אם נקרא לה "המדינה האסלאמית" כפי שהיא קוראת לעצמה, במשתמע נאמר שהיא מייצגת את האסלאם ופועלת על פי ההוראות המקוריות והאמתיות שלו.
כאן אנחנו נכנסים לבעיה של תקינות פוליטית, מכיוון שאמירה כזו, גם אם היא משתמעת ולא מפורשת, מרגיזה מוסלמים רבים, בעיקר אלו החיים במערב, שאינם מזדהים עם מעשיה ופעולותיה, ואינם מסכימים שיזהו אותם כמוסלמים עם "המדינה האסלאמית". כדי לא להביך את המוסלמים הללו, נמנעים אנשים במערב מלהתייחס למדינה האסלאמית בשמה.
אלא שההכחשה לא תעזור לאף אחד, ומכבסת המילים לא תשנה את המציאות, כי מה שנראה כמו מדינה, נשמע כמו מדינה ומתפקד כמו מדינה - הוא מדינה, גם אם אנחנו מאוד לא אוהבים אותה. הכחשת קיומה של המדינה האסלאמית דומה להכחשת קיומה של מדינת ישראל בקרב ציבורים שונים במדינות ערב, וההתכחשות למציאות הביאה אותם לכנות אותנו בכינוי המעליב "הישות הציונית".
מעל במה מכובדת זו אני קורא לעולם לפקוח עיניים, לראות את המציאות שכפתה את עצמה על המזרח התיכון ולהבין שהמציאות הזו הגיעה כדי להישאר. המדינה האסלאמית היא חלק מהמציאות המזרח תיכונית, והעולם חייב להתייחס אליה כאל מדינה. ולמען הסר ספק: לא הפכתי לאיש הפרופגנדה של הח'ליף אבו בכר אל-בגדאדי, להפך: אני קורא לעולם לראות את המדינה הזו בדיוק כפי שראה את גרמניה הנאצית, שכן רק ההתייחסות כזו תאפשר לעולם לעבור את המחסום הפסיכולוגי, להתארגן למלחמה נגדה ולחסל אותה.
כל עוד מתייחסים אליה כאל ארגון, כנופיה או ראשי תיבות לא ברורים, יש תחושה שאפשר להתגבר עליה אם רק נפציץ מטרה פה או נחסל איש שם, ואין טעות גדולה מזו.
סכנה נוספת הטמונה במדינה האסלאמית היא שמדינה זו מצליחה באופן מדהים לייצא את הרעיונות שהיא מייצגת כמו שרפה בשדה קוצים ביום קיץ חם. יש בכל רחבי העולם מספיק אנשים שמוצא חן בעיניהם הרעיון הג'יהאדיסטי שהיא מנסה לקדם, וחמור לא פחות: שיטות הפעולה האכזריות שבהן היא פועלת, וראינו כבר שחיטת אנשים בכמה מקומות בעולם המערבי.
ארגונים בלוב, בסיני, בניגריה, במאלי, בסומליה, באלג'יריה, במאוריטניה, בתוניסיה, בתימן ובאפגניסטן נשבעו לה אמונים ופועלים בשמה, ואלפי מתנדבים זורמים אליה מכל רחבי העולם מדי חודש, כדי להצטרף לשורות הג'יהאד שהיא מנהלת נגד כל מי שאיננו מסכים עם רעיונותיה ושיטות הפעולה שלה.
העולם חייב להתעורר
למה זו מדינה? מדינה היא ישות פוליטית השולטת על שטח, בעלת מוסדות וארגוני ביצוע, מייצרת חוקים ואוכפת אותם על האנשים החיים בשטחה, מגנה על שטחה ועל האינטרסים שלה באמצעות כוח צבאי, ומקיימת משק אדמיניסטרטיבי וכלכלי המאפשר לה ולתושביה לנהל חיי יומיום.
כל התכונות הללו מתקיימות במדינה האסלאמית. מבחינה אדמיניסטרטיבית יש לה מנהיג, תחתיו פועלת ממשלה שיש לה כל המשרדים הנדרשים. היא מקיימת משק כלכלי מסועף ומפותח, בעל מקורות כספיים גדולים ויציבים: נפט מצפון עיראק, מסים המוטלים על האוכלוסייה, מכירת אנשים ונשים לעבדות, חטיפת זרים וסחיטת מיליוני דולרים עבור שחרורם, תרומות המגיעות ממוסלמים ברחבי העולם, מכירת עתיקות שנשדדו ממוזיאונים ועוד.
המדינה האסלאמית הפיקה סדרה של מטבעות מזהב, כסף וברונזה, ועל המטבעות הללו כתוב: "המדינה האסלאמית" "ח'ליפות על פי דרכה של הנבואה". רבים, גם במדינה האסלאמית, כותבים את שמה כ"מדינת הח'ליפות". חשוב לציין שהמדינה האסלאמית מחקה משמה את המילים "בעיראק ובסוריה" שהיו בעבר, שכן היא רואה את עצמה כשולטת על כל העולם, ללא גבולות שסימן הקולוניאליזם.
על פי גישת המדינה האסלאמית אללה ברא עולם אחד, אז לאף אחד אין זכות לחלק אותו לחלקים ולמדינות. אללה נתן לעולם את השריעה האסלאמית, החוק השמימי הנכון והמתאים ביותר לאדם, ולכן אין זכות לאיש לחבר חוקים מתוצרת אנושית.
בראש המדינה עומד ח'ליף, ומונח זה מציב את המדינה כביטוי הישיר והנכון למדינה שיסד מוחמד נביא האסלאם שאחריו קמו ח'ליפים. מוסד הח'ליפות בוטל בידי מוסטפה כמאל – "אתא תורכּ" – בשנת 1924, במעשה כוון נגד המסורת האסלאמית שאותה ביקש לעקור. לכן קמה המדינה האסלאמית, כדי להחזיר לעולם את תפארת האסלאם של המאה השביעית באמצעות חידוש מוסד הח'ליפות.
הכינוי "ח'ליף" מעניק למנהיג חותם הכשר אסלאמי, ובמשתמע מונע מכל השליטים האחרים את הלגיטימיות האסלאמית. במקום "שר אוצר" הכינוי של הממונה על הכסף הוא "ח'אזן בית אלמאל", מחסנאי בית הכסף, משרה שהייתה במאה השביעית.
למדינה האסלאמית יש גם אמצעי תקשורת: "ערוץ הח'ליפות" בטלוויזיה, וירחון ששמו "דאביק" היוצא לאור בערבית ובאנגלית. דאביק הוא שמו של כפר בצפון סוריה, ליד חלבּ, שב-8 באוגוסט 1516 היה לידו קרב בין העות'מאנים והממלוכים.
בקרב זה ניצחו העות'מאנים תחת פיקודו של הסולטן סלים הראשון, וניצחון זה פתח לפניהם את הדרך להשתלט על דמשק ובהמשך כל המזרח התיכון. ב-8 באוגוסט 2016 ימלאו 500 שנים לניצחון ההוא ויש לצפות לאירועים שבאמצעותם תציין המדינה האסלאמית את הניצחון, מחגיגות ועד לפעולות ג'יהאד.
על העולם לפקוח עיניים, להתעורר ולהיכנס לתכנון הדרך שבה יטפל במדינה האסלאמית, לפני שהיא תטפל בעולם. הפצצות מהאוויר לא יחסלו אותה, ואין דרך לחסל אותה מלבד צבאות שיגיעו אליה וישגרו את אנשיה אל המקום הראוי להם. זה "הם או אנחנו", וכל מי שמקווה שאיראן תעשה את העבודה למען העולם עתיד להתאכזב: למרות האיבה והשנאה בין המדינה האסלאמית הסונית ואיראן השיעית, שתיהן חולקות את הרעיון של הגמוניה אסלאמית על כל הגלובוס.
איראן לא תפעל באופן משמעותי נגד המדינה האסלאמית כדי לא להעניק שירות חשוב זה ל"מדינות הכפירה והגאווה", מדינות המערב.
המדינה האסלאמית הולכת וגדלה מיום ליום, עוד ועוד ארגונים מצטרפים אליה עוד ועוד אנשים ברחבי העולם מאמצים את רעיונותיה. מדינה זו, שלא הייתה קיימת לפני שנה וחצי, הפכה בתוך זמן קצר ל"דבר הבא" בפוליטיקה הבינלאומית. היא מציבה איום ממשי על הציביליזציה המערבית, ואם זו לא תיכנס לפעולה צבאית נחושה ונחרצת יהפוך האיום לסכנה קיומית. ככל שימתין המערב בתגובה שלו, כך המלחמה – מלחמה ממש – נגד המדינה האסלאמית תהיה ארוכה יותר, קשה יותר ויקרה יותר.
כיום הם מחסלים את הגברים של המיעוט היזידי ומוכרים את הנשים והבנות לעבדות. רוב הנוצרים כבר ברחו מהמזרח התיכון. הדרוזים מאוימים בשחיטה וכך גם העלווים. היהודים נמצאים אחריהם, וכדי להתמודד עם האתגר צה"ל מקים אגד יחידות לוחמות שיטפל במדינת האסלאם "בלי בג"ץ ובלי בצלם".
הצטרפו עכשיו למנויי "מקום בעולם",
מגזין הנוער של עולם קטן. לדפדוף בגליון לדוגמא לחצו כאן