בדיון הכנה לקראת סמינר ביהדות של בית הספר הריאלי בחיפה, סיפרנו לצוות המורים מה מתוכנן: חפירות ארכאולוגיות 
לדעתי בני עמנו נמצאים כעת בשלב הרצון להכיר ולהיפגש עם שם שמים ועם תכנים של קודש המופיעים בכל מערכות החיים שלנו. זאת המשימה העיקרית המוטלת על הדור שלנו:
בעיר דוד, לימוד על ההיבט הלאומי של ירושלים ועוד. מנהל בית הספר העיר את תשומת לבי ואמר שהכול טוב ויפה אך נראה שהעיקר חסר.
"פנינו אליכם כמנהלת זהות יהודית מפני שאנו מבקשים יהדות", הסביר. "בעניין הלאומי אנו בקיאים ותלמידינו מחוברים לעם ולארץ ומתגייסים לצבא", וחזר שוב על דבריו: יהדות אנחנו מחפשים. שאלתי: למה אתה מתכוון כשאתה אומר יהדות? השיב לי המנהל: "לימוד של תכנים שעוסקים באמונה ובמצוותיה של התורה ופגישה, עם האנשים שחיים כך".
מיד לאחר אותה ישיבת הכנה שינינו את תכנית הסמינר וקבענו כתוכן מרכזי - לימוד סוגיות של אמונה בישיבת הכותל ובמדרשת הרובע. בנוסף, קבענו אירוח בבתים של אנשים בני תורה בירושלים למפגש ושו"ת בלתי אמצעי על חיים של אמונה בעת הזו. התגובות והמשוב לפעילות הזו היו מעולים. בשנה שאחריה הוספנו לבקשת צוות המורים עוד שעות לכך. סיפור זה ורבים שדומים לו מעידים על כך שיש רצון גובר והולך להיפגש עם הקודש בעצמו ללא עטיפות ודרכים עוקפות. אמרה לי לפני כמה שנים אישיות ביטחונית בכירה, לפני הרצאה שלי לפקודיו: "דבר אִתם על הקב"ה, אל תחשוש להזכיר שם שמים".
זכורה היטב האיגרת של מח"ט גבעתי, אל"מ עופר וינטר, שקרא בשם ה' לפני גדודי הלוחמים בטרם יצאו לקרב ב'צוק איתן'. הנוכחים שם, דתיים וחילונים כאחד, סיפרו שעיני הלוחמים ברקו כששמעו את הדברים. כך ראיתי בעיניי בשטחי ההערכות לקראת הכניסה לעזה במבצע 'עופרת יצוקה'. כשקראתי לפני גדודי גולני את התפילה הקדומה של היציאה לקרב: "שמע ישראל, אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם...". החרו-החזיקו אחריי מאות הלוחמים בקריאת אמן. ועוד רבים הסיפורים שבאמתחתי על פסוקי התנ"ך שמתארים את עקירת שערי עזה ע"י שמשון שקראתי לפני לוחמי סיירת גולני טרם חציית הגדר לתוככי הרצועה. כששבו מן המבצע אמרו לי במפורש שאותם תוכני קודש הפיחו בהם רוח גבורה ואומץ לב.
זוכר אני מפגש שיח ולימוד שהשתתפתי בו, "בסוד שיח" הוא נקרא. החוג כלל רבנים ואישי ציבור שאינם דתיים. אחד המשתתפים, שהיה מזכ"ל הנוער העובד והלומד, קבל באוזניי על כך שהרבנים עוסקים בפוליטיקה. לדבריו, ההתעסקות בארץ ישראל היא פוליטיקה ולא תורה. למדנו יחד את דברי התורה וחז"ל שעוסקים בעניינה של ארץ ישראל, ובהקמת מדינה לעם היהודי בכל מרחביה של הארץ. "חשבתי שהתורה עוסקת באדם עצמו ובקהילתו בלבד", אמר האיש, "הנחת תפילין, בניית סוכה, שבת וכו'... לא שיערתי לעצמי שיש לתורה מה לומר ביחס לעניין הלאומי".
בני עמנו בעת הזו תובעים תשובות גדולות לשאלות גדולות. והם, בעיקר הצעירים שבהם, סקרנים לדעת, להכיר ולהיפגש עם תוכני הקודש בעצמם.
אני זוכר שיחה שלי עם צוערי קורס קציני שריון בבסיס שיזפון בדרום. דיברתי אתם על הרמב"ם שעוסק במחשבת הלוחם ותחושותיו לפני היציאה לקרב. בתום השיחה שאלוני כמה צוערים שאינם דתיים - מדוע לא הבאת דפי מקורות? אנו רוצים לראות את הרמב"ם שדיברת עליו וללמוד אותו. ובתמצית – הם רצו לעסוק בעצמם בתכנים הללו.
לעתים אנו נבוכים מלדבר במישרים על האמונה בקב"ה ומעדיפים לעטוף זאת בתכנים שמשותפים לכולם כגון: לאומיות, צבא, חברה וכו'. לדעתי זה לא נכון. ישנה ציפייה לשיח גלוי על אמונת ישראל והופעתה בחיים.
הרב ד"ר יעקב הרצוג, שהיה תלמיד חכם ומבכירי משרד החוץ, כתב בספרו "עם לבדד ישכון" שמניסיונו העשיר במדינאות הוא יכול לקבוע שהטיעון הטוב והמשכנע ביותר לזכותנו בארץ ישראל הוא פירוש רש"י הראשון על התורה: "כל הארץ של הקב"ה היא... ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו". שיח כזה מדבר אליהם ונכנס פנימה ללבם.
שמחתי לקרוא את הדברים מפני שלעתים נדמה שתכנים של קודש אינם נתפסים ע"י הבריות כבעלי ערך עכשווי, והנה בא אחד מגדולי המדינאים ואומר שההפך הוא הנכון.
גם בתחום הכלכלי ראוי שהקודש יתפוס את מקומו הראוי כמקור השראה. סח לי חבר שמשמש מנכ"ל של חברה גדולה, שבכנס קיסריה – שבו משתתפים כל ראשי המשק - הייתה גם הרצאה של רב גדול. על מה הוא דיבר? על הערך של "ואהבת לרעך כמוך". אני זוכר, הזכיר חברי שאינו אדם דתי, שבדבריו הזכיר הרב כמה פעמים פסוק שלא כל כך הבנתי את פשרו: "שיוויתי ה' לנגדי תמיד". ואכן, יפה עשו מארגני הכנס שהבינו ששיטות כלכליות, יעילות ככל שיהיו, לא יביאו את המשק למצב טוב יותר ללא יראת שמים ואהבת הזולת; מפני שתאוות הבצע ותחושת "אני ואפסי עוד" יוכלו לעקוף כל שיטה לטובתם האישית של המעוניינים בכך.
לסיכום הדברים - הרב קוק זצ"ל אמר שישנם ארבעה פרקי התקרבות של הדור לתשובה:
כבוד הדת, חיבת הדת, הכרת הדת וקיום.
באמרו 'דת' נראה שהרב מתכוון לקודש - כבודו, חיבתו, הכרתו וקיומו.
לדעתי בני עמנו נמצאים כעת בשלב הרצון להכיר ולהיפגש עם שם שמים ועם תכנים של קודש המופיעים בכל מערכות החיים שלנו. זאת המשימה העיקרית המוטלת על הדור שלנו: להאיר את הדרך לכך בקריאה פשוטה של שם שמים בכל אורחות חיינו, האישיים והלאומיים כאחד.
הצטרפו עכשיו למנויי "מקום בעולם",
מגזין הנוער של עולם קטן. לדפדוף בגליון לדוגמא לחצו כאן